(הת)חלה לשבת – סיפור על ילד שגדל בבית דתי לאומי, מגיל צעיר הוא מאתגר את עצמו לנסוע לבית הספר שעתיים וחצי כל יום כדי להיות במקום הכי נכון לו, הכי טוב שיש והכי קרוב למשפחתו. זה ממשיך בצבא בבחירה, בנסיעות בהתמחות מירושלים לרעננה כל יום כדי להיות במקום הכי טוב בהתמחות, ובמקום הנכון לזוגתו וילדיו. בחברה הראשונה שהוא ממנכ"ל אליה הוא נוסע כמעט כל יום ארבע שעות לכל כיוון כדי להצמיח חברה בערבה, בתחום שמתאים לערכיו ותפיסת עולמו ובסוף כל יום כמעט לחזור חזרה למשפחתו. הוא מוכר את החברה ומקים קרן השקעות שבוחרת בתחומים של מזון וחקלאות מתוך הערכים עליהם גדל. לאורך כל חייו הוא עומל על מתן בסתר, הוא מפיץ את הבשורה רק שהוא צריך לרתום אליו לתרומה. כשהחלו ההפגנות, הוא מתייצב להפגנות לשמור על המדינה. הוא רואה שלא מגיעים דתיים להפגנה, גם לא דתיים לאומיים. והוא מתחיל לארגן קבוצות ואוטובוסים ברחבי הארץ. ומגיע לאלפי אנשים. בנאומו בכיכר הוא מסביר כי הסבא שלו ושל בת זוגתו היו מסתכלים עלינו כעת ולא מאמינים – איך אנחנו מפרקים את המדינה שבנו. דמותו של מנהיג, של חבר ושל מי שלימד אותי המון בחיי.
מי שמגיע בקביעות להפגנות למען הדמוקרטיה, שם לב שמשבוע לשבוע עולה מספר חובשי הכיפות בקהל המפגינים. יש סיבה שהדתיים הלאומיים, שחששו בהתחלה לקחת חלק בהפגנות, החלו לזרום יותר בחופשיות עם הדגלים והשלטים. לסיבה הזאת קוראים חגי שטלדר. אבל בשביל להבין איך אדם אחד יכול להנהיג כך אלפי אנשים, ועדיין לשמור על אנונימיות יחסית, אנחנו צריכים לחזור כמה שנים אחורה, לאזור עמק חפר, שם מצייץ לו אפרוח קטן.
"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (ספר משלי, פרק א', פסוקים ח'-ט')
פתגם רוסי ישן אומר שאפרוחים סופרים בסתיו. חגי שטלדר היה בן 7 כשהוא הבין את המשמעות של הפתגם. הוא ומשפחתו בדיוק עברו מנתניה למושב אביחיל. כדי לשמח אותו ואת אחיו הקטנים, ההורים קנו להם אפרוחים. האפרוחים מתו במהלך הלילה ואביו רוני נסע מוקדם בבוקר לנתניה לקנות אפרוחים כי הוריו ידעו עד כמה הוא רגיש ורצו לחסוך ממנו את הצער. להפתעתם, בחנות היו רק תרגולות צעירות, פרגיות. חגי קם בבוקר, והופתע ממראה הפרגיות. הוא שאל את הוריו "היכן האפרוחים?" והוריו אמרו לו שהם גדלו. חגי שתק ושמח בחלקו. לימים הבהיר כי הבין, אך בחר להמשיך בשמחתו ושמחתם.
חגי נולד בחדרה למשפחה דתית לאומית. הוא היה בנם הבכור של רוני ורינה. אביו למד הנדסת מכונות בזמן שעבד בעסק היהלומים של משפחתה של רינה. אמו של חגי הייתה מורה לפסנתר, שעשתה תואר שני בטיפול במוזיקה. בגיל שנתיים היו לחגי כבר שני אחים ושניים נוספים נולדו בהמשך. הוא הפך למין הורה נוסף לארבעת אחיו הקטנים.
העצמאות באה לו בטבעיות. בגיל 5 הוא היה כבר חוזר לבד הביתה, בכיתה א' הוא כבר החל ללמוד בחוג למחוננים ובכיתה ה' הוא קפץ ישר לישיבה. הוא למד שנה בישיבה בנתניה, אבל החליט שזה לא בשבילו. הוא שאף להיות בבית עם אביו ואחיותיו. הוא אהב להיות קרוב לסבתו, ללכת אליה לביקורים ולשמוע את סיפוריה. הייתה לו סבלנות נדירה לילד בגילו. הוא נרשם לבית ספר אמי"ת בגבעת שמואל. בית ספר דתי, שרק המצטיינים ביותר בארץ יכלו להתקבל אליו. הוא קם כל בוקר בחמש וחצי בבוקר ונוסע לבד באוטובוסים כדי ללמוד בבית הספר הכי טוב עבורו ולחזור כל יום להיות עם משפחתו. הייתה זו גם תחילתה של דרך ארוכה של מסעות ברחבי הארץ שתלווה את חגי במשך כל חייו.
"לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּו" (בראשית ב', פסוק יח')
חגי לא דבק רק בתורה ובמוסר, הוא היה עטוף תמיד בחבורות של חברים, שהלכו איתו לאורך המסע שלו. הוא סיים את התיכון בגיל 17 ומיד החל בלימודי תואר ראשון בלוגיסטיקה וכלכלה. את התואר הראשון עשה במקביל ללימודי התואר השני של אמו. הם אפילו נסעו יחד לאוניברסיטה.
כשסיים את התואר התגייס לצבא, שם רצו שישרת בתחום לוגיסטי שלא תאם את כישוריו. היו לו שתי אפשרויות מילוט: חובלים או טיס. הוא לא היה ילד ים, חובלים הייתה בחירה מאוד לא טריוויאלית ומאוד מאתגרת עבורו, אך הוא העדיף חובלים על טיס, כי בטיס אתה נשאר לבד בתא הטיס ובחובלים אתה חלק מצוות.
הים לא הקל על הבחירה. חגי סבל מבחילות ולילות ללא שנה במשך שבועות ארוכים, בפעילות יום יומית להגנה על חופי ישראל. הוא שירת שבע שנים, כמפקד דבור, מדריך בקורס חובלים וכמפקד סיירת כסיף. הוא גידל את חייליו כבניו כפי שגידל את אחיו, וכך הוא ממשיך עד היום.
להיות חובל זה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו היום. בפרשת הצוללות יצא בקריאה להקמת ועדת חקירה שתבחן מה התרחש ותנסה להחזיר את האמון בהנהגה הביטחונית והפוליטית. הוא ארגן שיירה ממוזיאון חיל הים עד לקבלת שבת בבלפור. בינואר האחרון, היה חגי בין הקוראים לחבריו החובלים להתאחד סביב הגלים הסוערים במדינה וכפי שאמר "כשהגלים מתחזקים – החזקים מתגלים".
"הַצַּדִּיקִים הַטְּהוֹרִים אֵינָם קוֹבְלִים עַל הַרְשָׁעָה אֶלָּא מוֹסִיפִים צֶדֶק" (הרב קוק)
אחרי הצבא חגי טס לטיול בדרום אמריקה וחזר אחרי חצי שנה לחתונת אחותו. כשחזר הוא התנדב בבית ספר שפירא, שם לימד ילדים יוצאי אתיופיה. באותה תקופה הוא מתחיל ללמוד תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה בירושלים, והיה מגיע כל שבוע לבית הספר ללמד אותם בבית הספר. אם זה לא ברור, בחגי מנשבת רוח חינוך עמוקה. זה נכון האמת גם לאמו וארבעת אחיו, שכולם עוסקים בחינוך וטיפול.
לאורך כל חייו עומל חגי על מתן בסתר, הוא מפיץ את הבשורה רק שהוא צריך לרתום אליו לתרומה. כך הוא עושה כבר כמה שנים רצופות מרוץ למען עמותת אפיקים, הפועלת למתן אוכל והשכלה לילדים יוצאי אתיופיה בשכונות בפריפריה.
כשלמד באוניברסיטה, החליט חגי לשכור דירה עם קשישה כדי שלא תהיה לבד. זה היה אז מאוד נדיר, הם גרו במשכנות שאננים אל מול חומות ירושלים. חגי הכיר לחברו אודי בחורה, שלימים נעשית אשתו. אודי בתמורה מכיר לחגי את נעמה. נעמה וחגי סקפטיים לגבי השידוכים של אודי, אבל זה מצליח. נעמה הייתה אז סטודנטית שנה שישית לרפואת שיניים וחגי שנה ראשונה. הם יוצאים כשנה עד שאבא רוני אומר שלא מותחים בחורה בגיל מבוגר – או שיתחתנו או שייפרדו. חגי מציע לה נישואין בטיול לצפת.
"וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ" (דברים א', פסוקים יד'-יז')
לאחר הנישואין, חגי מסיים את הלימודים כסטודנט מצטיין וכך הוא מגיע לעשות סטאז' בבית המשפט העליון אצל השופט אליקים רובינשטיין. שופט העליון השפיע על חייו של חגי רבות. הערכיות שלו, השימוש במשפט העברי והיחס לשפה העברית, הם חלק מחיי היום יום של חגי. כשהוא צריך להתייעץ על דברים ערכיים הוא מתקשר אליו. הוא כותב כל שישי על פרשת השבוע ומקשר אותה לעולמו הערכי והעסקי.
לאחר הסטאז' מצטרף חגי למשרד עורכי הדין ליפא. לא לוקח הרבה זמן עד שהוא מבין שזה ממש לא בשבילו, ומחליט לעבור לעולם העסקי. חגי מוצא עבודה כעוזר המנכ"ל של "מקורות", ואחראי על זרוע ההשקעות שנקראה עד ווטק. זה היה בית הספר הראשון שלו בניהול. בזכות הידע שצבר הוא מחליט להקים גוף השקעות. הוא מכיר קבוצה של משקיעים דרום אפריקאים בשם "גרוב פוינט" ומצטרף אליהם להובלת השקעותיהם בארץ.
"הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פא', עמוד א')
באחד ממסעותיו לאיתור השקעות הגיע חגי לקטורה שבערבה, שם הוא מגלה כי הקיבוצניקים, שחיפשו איך להתפרנס במקום בו החקלאות הייתה מאוד מאתגרת, פנו ליזמות והקימו חברות שונות בניהן "אלגטק טכנולוגיות", שהייתה חלוצה בתחום גידולי האצות לתוספי מזון וקוסמטיקה.
חגי מוביל את ההשקעה באלגטק ומיד כשהם משקיעים – המנכ"ל עוזב. הם מנסים לאתר מנכ"ל שיהיה מוכן לעבוד בקטורה, ללא הצלחה. המשקיעים מבקשים מחגי להיכנס מתחת לאלונקה ולסייע להם להוביל את החברה.
"כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר" (יהושוע, פרק ה' פסוק ו')
חגי ממנכ"ל את אלגטק שנתיים, הוא נוסע לפחות שלוש פעמים בשבוע ברכב בארבע בבוקר ונוסע ארבע שעות לקטורה, פעמים רבות חוזר בחזרה ארבע שעות הביתה כדי להיות עם נעמה והבנים. בנסיעות בדרכים הוא שומע מוזיקה קלאסית, פרי בחירתה של אמא רינה, כך הוא מרגיע אותה.
הוא נתקל באתגרים רבים, מהצורך לגייס כוח אדם טוב לערבה, בעקבותיו הוא מקים מטה נוסף במרכז ועד להתמודדות מול תרבות וצרכים מיוחדים של חברי הקיבוץ השותפים. חגי עושה מהלכים מאוד משמעותיים, הוא הופך אותה לטכנולוגית, מתקדמת וחדשנית ובונה חברה רלוונטית לאורך זמן. שנתיים הוא הולך במדבר עד שהוא מחליט לחזר לעולם שלו, עולם ההשקעות.
השהות בערבה חידדה אצל חגי את ההבנה שאילוצים, אתגרים ומחסור מביאים ליזמות וחדשנות, אותם ניתן למנף גלובלית באמצעות חזון, ניהול נכון וביצוע מוקפד. ההתמחות אותה צבר בפודטק ואגריטק היתה בסיס איכותי לבניית אקוסיסטם ייחודי. ביחד עם ישראל, חבר נעוריו, הם מחליטים לאתר חברות קטנות בינוניות בעלות מאפיינים אלה ובלבד שהחיבור יהיה גם ערכי. הם קוראים למיזם AP Partners השם מגיע משמחה. הפי.
"מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים, פרק כ', פסוק יט')
חגי וישראל נפגשים עם אמנון עשת המנכ"ל של "זרעים גדרה" והוא מכיר להם את "תומאטק" שפיתחה זרעי עגבניות עם התמחות בטעם. הם מגבשים קבוצת משקיעים ורוכשים 50% מהחברה. לאחר שהם נפגשים עם שמוליק ואייל, שמצאו אף הם עניין במודל ההשקעה הייחודי, הם מחליטים להקים יחד קרן השקעות בתחום.
במהלך שהמיזם השאפתני מתקדם לו, החבר'ה מאלגטק קוראים לחגי חזרה למילואים לעזור לחברה. חגי מתלבט, היה ברור לו שיעזור אבל לא היה ברור לו איך יעשה הכל יחד. אבל הוא נקרא לדגל והוא מתייצב. אחרי שנה וחצי נוספות, בהן הוא משקם את החברה, הוא מצעיד אותה קדימה ומביא למכירתה במאה מיליון דולר לחברת סלואביה הצרפתית.
"וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם" (עמוס, פרק ט', פסוק יד')
לאחר המכירה חגי חוזר לקרן, ומוביל יחד עם שותפיו השקעות בתחומי התמחותה. את תומטק הם ממזגים עם חברת זרעים ישראלית נוספת לחברת הרמוני כדי להוביל את שוק זרעי הירקות בישראל ולייצר מובילות עולמית בתחום. בדרכם הם מגלים חברה קטנה עם מפעל בשדרות לסוכריות גומי ועם מוצר ראשוני של סוכריות גומי ללא סוכר כתוספי מזון בשם "טופ גאם".
הם מחליטים להשקיע, חגי נכנס כיו"ר, והם מנפיקים אותה לפני כשנה, באחת ההנפקות הטובות ביותר בשנה תוך יצירת ערך משמעותי לבעלי המניות, בזמן קצר. הם מבצעים השקעות בעשר חברות בקרן הראשונה, עם נטייה ערכית חזקה אך ללא התפשרות על הכדאיות הכלכלית. לאחרונה הם אף השלימו בהצלחה את גיוס הקרן השניה.
"אִם אִי אַתָּה חוֹלֵק, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ בְּךָ מַיִם לְעוֹלָם" (גינאי נהרא, חולין ז', ע"א)
על אף שהמציאות לעיתים מורכבת, חגי משתדל לחלק את העולם לgivers וtakers מי שבשולחן חושב איך לעזור לאחרים לעומת מי שבשולחן חושב איך ייהנה מהסיטואציה לטובת עצמו. עם האחרון, חגי לא יעשה עסקים.
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ" (דברים, פרק טז', פסוק כ')
כשהחלו ההפגנות, חגי מתייצב להפגנות לשמור על המדינה, על בית המשפט ועל הדמוקרטיה שכה יקרים לליבו. הוא הולך עם האמת שלו, כמו תמיד. הוא רואה שלא מגיעים דתיים להפגנה, גם לא דתיים לאומיים. והוא החל לארגן קבוצות ואוטובוסים ברחבי הארץ. זה התחיל בזה שתהיה נוכחות של עשרים איש והגיע לאלפי אנשים שמצטרפים לדרכו.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם "(שמות, פרק ג', פסוק יא')
הקבוצה מחליטה כי צריך אדם דתי לנאום בעצרת, חגי מחפש דמות בעלת שיעור קומה, שתסכים לנאום, ללא הצלחה. לבסוף, כמו במקרים קודמים, הוא הבין שאין ברירה והוא יצטרך לעשות את העבודה הקשה בעצמו.
בנאומו הוא מאזכר כי הכפירה הגדולה ביותר היא אדישות ואולי המשפט שריגש אותי הכי הרבה היה כי סבא שלו יצחק, שעלה מאפגניסטן וסבא של נעמה, שעלה מפולין היו מסתכלים עלינו כעת ולא מאמינים – איך אנחנו מפרקים את המדינה שבנו. דמותו של מנהיג.
"אֲזַהוֹ חָכָם הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם" (מסכת אבות, פרק ד', משנה א')
גילוי נאות, חגי הוא חבר טוב שלי והוא גם יושב הראש של טופ גאם בה אני מכהנת כדח"צית. למדתי ממנו המון בחיים, כחבר, כאיש עסקים וכיושב ראש. ניסיתי לעשות כאן חיבור, כמו שחגי תמיד מחבר, בין הכתיבה שלו לשלי. הוא לא יודע שאני כותבת עליו. אני אנתק עכשיו טלפונים ומיילים, מהפחד שהכעס שלו יגיע עד רמת השרון וחזרה.
זה מרגש אותי מאוד לכתוב עליו ולפתוח איתו את העונה החדשה. כבר שבועות אתם כותבים לי, מתקשרים, דואגים. "לאן נעלמת?", "מתי תחזרי?", "אל תפסיקי". זה מחמם לי את הלב. זו בהחלט הייתה תקופה של כניסה לתוך עצמי. אתגר חדש, שפה חדשה, עולם חדש, אנשים חדשים. זה אף פעם לא קל. חיכיתי לרגע שאוכל לכתוב, שאספר שבחודשיים האלה למדתי כל כך הרבה, עשיתי המון ואני מקווה שכבר קצת מתחילים לראות. כמה כיף לחזור.
