(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שנולדה בעולם של פוגרומים ואנטישמיות, חמשה מאחיה נפטרו בטרם הגיעם לגיל שנה והיא בורחת יחד עם משפחתה לאמריקה, שם היא מגלה עולם ותפיסות שונות וגם מתאהבת. היא עולה לארץ ונאלצת לכבס לכל השכנים את הכביסה כדי שילדיה ילכו לגן עם כולם. היא מקבלת תפקיד פוליטי במדינה שבדרך והיא נקרעת בין המחויבות לציונות לבין האימהות. בהכרזת המדינה היא נואמת אחרי בן גוריון וחותמת על מגילת העצמאות. היא מכהנת כשרת העבודה במשך שבע שנים ולאן מכן מתמנה לשרת החוץ, תפקיד שמילאה עשר שנים. אחרי מותו של לוי אשכול היא הופכת לאישה השלישית בעולם שמתמנה לראשות מדינה. היא הייתה ראשת ממשלה אהודה מאוד, עד לפרוץ מלחמת יום הכיפור, בה עשתה טעות בהקשיבה לגנרלים השונים ולא גייסה את כוחות המילואים בזמן וספגה מכה קשה שפגעה בתדמיתה עד היום זה. סיפור שנועד להזכיר לנו, מאיפה התחלנו, איפה אנחנו היום ואיך תפיסה קולקטיבית, מוחקת כל זכרון טוב או רע לכל מה שעשית עד אותה נקודה.

———

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נולד בישראל אך עבר בגיל צעיר לארצות הברית יחד עם משפחתו. גם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט היה צבר שחי בנערותו בקליפורניה. הם צברים, אבל עם טוויסט אמריקאי. זו לא רק האנגלית המצוחצחת, אלא ההוויה כולה שהשפיעה גם על האידיאולוגיה הקפיטליסטית שלהם. ועדיין, שניהם רחוקים מלהיות הדמות הכי אמריקאית שישבה על כיסא ראש הממשלה בישראל.

גולדה מאיר ברחה יחד עם משפחתה מקייב כשהייתה בת 8. היא גדלה והתחנכה במילווקי. אביה היה לאזרח ארצות הברית, והיא הייתה זכאית לפספורט אמריקאי. כשעלתה לישראל, החלה לעבוד באופן טבעי כמורה לאנגלית בקיבוץ. במשך כל ימי חייה לא הצליחה לנער מעליה את המבטא האמריקאי המתגלגל שלה, שהפך אותה לחביבה כל כך על הנשיא ניקסון. אלא שלמרות המבטא והגינונים, גולדה הייתה ישראלית לפחות כמו הנעליים שלה. בגופה סימלה יותר מכל את החזון המקורי של מדינת ישראל: ציונית, יהודית ודמוקרטית.

______

אין זה חשוב באמת להחליט בגיל צעיר מאוד מה בדיוק אדם רוצה לעשות כשיגדל. חשוב יותר שיחליט על הדרך שבה הוא רוצה לחיות

היא נולדה למשפחה מסורתית וענייה מאוד. אביה יצחק מאבוביץ' היה נגר, אימה הייתה חסרת השכלה ועבודה. נולדו להם חמישה ילדים שכולם מתו טרם הגיעו לגיל שנה. גולדה ושתי אחיותיה היו היחידות ששרדו.

אלו היו ימים של ייאוש באימפריה הרוסית. אלו היו ימים של התקוממות קיצונית. אלו היו ימים של מהפכות, וכמעט כמו תמיד, אלו לא היו ימים טובים להיות יהודי. כמאה אלף יהודים נרצחו, ורבים נאנסו, עונו ונשדדו. על רקע הפוגרומים האלה, היגר אביה של גולדה בגפו לארה"ב. אחרי שלוש שנים הוא הצליח להביא את המשפחה אליו.

המשפחה פתחה חנות מכולת, וגולדה עבדה שם במקביל ללימודיה בבית הספר הציבורי בשכונה. הוריה לא היו בעלי שאיפות לגבי חינוכה של גולדה, הם ראו בו מותרות. הייתה זו הפעם הראשונה בה גולדה הפגינה מנהיגות, היא הובילה בבית ספרה קבוצת מחאה על חוסר יכולתם של חלק מהתלמידים לרכוש ספרי לימוד. היא נאמה בהפגנה וקראה לגייס כספים עבור תלמידים נזקקים. נאומה הוזכר בעיתונות המקומית והוביל לסבסוד ספרי הלימוד. בהמשך הקימה את "האגודה האמריקאית של האחיות הצעירות", שמטרתה הייתה לאסוף כספים לרכישת ספרי לימוד לנערות הזקוקות לכך.

כיאה למנהיגה צעירה, גולדה התעקשה על לימודים ורבה על כך עם הוריה. היא נרשמה ללא ידיעתם לבית ספר תיכון והחלה את לימודיה. הוריה ניסו לשדך לה חתן והיא בתגובה החליטה להימלט מהבית. היא חסכה כסף משיעורים פרטיים שנתנה, במטרה לנסוע לאחותה שיינה בדנבר. היא משאירה פתק קטן, מבקשת את סליחתם של הוריה ועוזבת.

קולורדו הקפואה לא עשתה לה טוב. היא הרגישה רע על כך שנטשה את הוריה. ובכל זאת, השנתיים שם חידדו את תפיסותיה ועמדותיה. היא הכירה חבורה של צעירים סוציאליסטים ציונים שריתקו אותה במחשבות ובחלומות ושינו את עולמה. הן שינו גם את מנגינת ליבה. כשהכירה גולדה את מוריס מאירסון הוא הלהיב אותה בידע שלו, באהבתו למוזיקה ושירה והיא שלאורך כל חייה נמשכה לידע ולכוח, נשבתה בקסמיו.

״הרשו נא לי לומר דבר אחד שיש לנו הישראלים נגד משה: הוא הוביל אותנו במשך ארבעים שנה, אבל הוביל אותנו למקום היחיד במזרח התיכון שאין בו נפט"

כשחזרה לבית הוריה החלה גולדה ללמוד בסמינר למורים ולהיות פעילה ציבורית בתנועה הציונית. היא פגשה את דוד בן גוריון ויצחק בן צבי בביקורם בארה"ב, והחליטה שהיא רוצה לעלות לארץ ישראל. מוריס סירב. בשנת 1917 הם נישאו וגולדה זכתה להכרה על פעילותה כשנבחרה על ידי הקונגרס היהודי אמריקאי והחלה לצאת לנסיעות רבות, בזמן שמוריס נשאר בגפו. אחרי שנתיים כאלה, מוריס השתכנע לעלות לארץ ישראל.

אחרי מסע קשה שנמשך כחודש וחצי בים, הם מגיעים לארץ ישראל ומתמקמים בדירה שכורה ביפו. גולדה מתחילה ללמד בגימנסיה העברית הרצליה. באותה שנה הזוג התקבל למגורים בקיבוץ מרחביה, על אף שבתחילה חששו חברי הקיבוץ מבת התפנוקים מאמריקה שהעדיפה ללמד אנגלית מאשר לעבוד עבודת כפיים. בדיעבד היא הפכה לאחת מבנות הקיבוץ האהובות, והצריף שלה הפך למוקד עליה לרגל. אלא בעוד גולדה פרחה ואף נבחרה לחברת מזכירות, מוריס לא התחבר לקולקטיב ואף סירב להביא ילד לעולם כל עוד הם חיים בקיבוץ. בהמשך חלה, והאשים את הביצות של הקיבוץ במצבו הרפואי. בלית ברירה, הזוג עבר לנחלת אחים בירושלים ושניהם החלו לעבוד בסולל בונה.

שנים אלו היו ה"אומללות ביותר בחייה", באותן שנים נולד בנם הבכור מנחם ולאחר מכן בתם שרה וכדי להכניס את בנה לגן היה עליה להתנדב לכבס את בגדי כל הילדים, משום שלא הייתה יכולה לעמוד בתשלום הנדרש מההורים בגן.

״להיות לא יפה היא הברכה האמיתית. להיות לא יפה הכריח אותי לפתח את המשאבים הפנימיים שלי. לבחורה היפה יש מוגבלות להתגבר עליה"

דוד רמז, שהיה ער למצוקתה (ולימים הפך למאהב שלה) הזמינה לשמש כמזכירת הפועלות בהסתדרות. משנבחרה, עברה גולדה לגור בתל אביב. היא החלה לנהל חיים עמוסי פעילויות ונסיעות, הפכה לנואמת מבוקשת ונאלצה להשאיר את הילדים לטיפולם של אחרים. אורח החיים הזה גרם לה ל"תחושת אשם נצחית", ואילו מוריס ביקר אותה רק בסופי שבוע. חיי הנישואים שלהם החלו להתפורר. לאחר דוד רמז היה לגולדה רומן נוסף עם זלמן שז"ר, שני הרומנים הללו נשזרו בחייה ובשנת 1943, מוריס וגולדה הצהירו על פרידה אולם הם מעולם לא התגרשו רשמית, ונותרו נשואים עד לפטירתו.

באותם ימי הופעלו עליה לחצים רבים לצאת לשליחות נוספת בארצות הברית. היא נאלצה לחזור לאחר שבתה שרה פיתחה מחלת כליות ונאלצה לעבור ניתוח. עם חזרתם מונתה למזכירת ההנהגה העליונה של ההסתדרות, שבה כיהנה לצד אישים כדוד בן-גוריון, דוד רמז וברל כצנלסון וכיהנה בתפקידים שונים בהנהגה.

ממש לפני קום המדינה הצליחה גולדה לפגוש את המלך עבדאללה פעמיים. הם לא הצליחו להגיע להסכמות דיפלומטיות, וגולדה נפרדה ממנו במילים "ניפגש לאחר המלחמה". יומיים לאחר מכן, עם דמעות של התרגשות בעיניים היא הייתה בין החותמים על מגילת העצמאות של מדינת ישראל.

לאחר ההכרזה נשלחה גולדה לארצות הברית לגייס כספים למען המאמץ המלחמתי. בהמשך עברה לברית המועצת לשמש כצירה. עשרות אלפי יהודים במוסקבה הרעיפו עליה אהבה, ותמונתה בחגיגות שמחת תורה בעיר התפרסמה לימים כשכיכבה על שטרות של 10 שקלים. שנה לאחר מכן, חזרה גולדה לארץ כדי לכהן כשרת העבודה מטעם מפא"י.

״בארץ זו של חנה סנש, מעזים להעלות מחדש את הטיעון של זכות שווה לאישה?"

שבע שנים הייתה שרת העבודה. היא העבירה את חוקי העבודה הראשונים שחלקם מלווים אותנו עד היום והקימה את מרבית התשתיות לעולם העבודה הקיים. היא ניסתה להיבחר לראשות העיר תל אביב, אך הפסידה כיוון שהדתיים הצביעו נגדה כי הייתה אישה. כיוון שכך, ב-1955 כשהחלו עימותים בין בן גוריון לבין משה שרת, שר החוץ, הוא הציע לגולדה להחליפו בתפקידו. היא נענתה וכך קנתה לעצמה אויב חדש. כשנכנסה לתפקיד החדש עברתה את שמה ממאירסון למאיר בהוראתו של בן גוריון. האידיאליה בין השניים גם נהרסה בקול תרועה, בפרשת לבון, לאחר התפטרותו של בן גוריון הוא הוא החל במאבק נגד הנהגת המפלגה וגולדה נהפכה לאחת מיריבותיו הגדולות ביותר. רק בשנים האחרונות לחייו הם שבו והתפייסו.

במשרד החוץ כיהנה גולדה עשר שנים. היא נתקלה בבידוד בינלאומי הולך וגדל ועקשנות רבה מצד הערבים שהדפו כל ניסיון לפשרה או גישור. היא השקיעה רבות ביחסי ישראל אפריקה וראתה בכך חובה מוסרית. בשנת 1966, תקפה אותה מחלת הסרטן, אבא אבן החליף אותה בתפקידה, היא הסתירה את מצבה מהציבור וקיבלה טיפולים כימותרפיים בסתר.

בשנת 1969, עם מותו של לוי אשכול, גולדה שהייתה מאוד לא פופולארית בציבור, ממונה כמועמדת פשרה במפלגה וגוברת על מועמדים פופולאריים אחרים ומתמנה לראשת הממשלה השלישית בעולם כולו, הראשונה במדינת ישראל והיחידה עד היום.

בתקופת כהונתה התגברו פעולות הטרור הפלסטיני וגולדנ לא חסכה בפעילויות חיסולים ומסעות נקמה מטעם "המוסד" שהביאו גם לניסיונות התנקשות בחייה. בתקופת כהונתה ניסתה רבות לפתור את הסכסוך עם מצרים. כדי להשיג הפסקת אש במלחמת ההתשה הסכימה גולדה לסגת מקווי הפסקת האש גם ללא הסכם שלום. בשנת 1973 היא הסכימה להצעת קיסנג'ר לפיה ישראל תכיר בריבונות מצרים על כל סיני. סאדאת לא השיב ולאחר מספר חודשים פתח במלחמת יום הכיפורים.

״יש רק ארץ אחת שאליה אנחנו יכולים לפנות ולפעמים לוותר עליה – אפילו כשאנחנו יודעים שאסור לנו. אבל היא היחידה שיש לנו והיא חזקה מאוד."

ערב המלחמה האהדה לגולדה בציבור הייתה אדירה. בחודשים לפני זרמו התרעות מודיעיניות רבות וגם בפגישותיה הרבות עם המלך חוסיין הוא התריע בפניה. גולדה הביעה חשש כבר בפני שר הביטחון משה דיין, שהרגיע אותה. היותה אישה חסרת ניסיון צבאי הביא את דיין לזלזל בדעתה. הוא אמר לה "שיהיה בסדר". גם בערב יום הכיפור בוחרים הגנרלים הבכירים לא לגייס מילואים והיא ממשיכה לסמוך עליהם. החלטה שהיא תגדיר לימים כטעות הגדולה ביותר שלה, שעליה לא הייתה לה נחמה. רק שעות לפני המלחמה היא מחליטה לגייס מילואים לבקשת הרמטכ"ל דוד אלעזר ובניגוד לחוות דעתו של משה דיין. ביומה השני של המלחמה היא שומעת את התחזיות הקודרות לנעשה בשתי החזיתות והיא אומרת שאם מה שהיא שומעת נכון אין עוד טעם בחייה.

חרף תוצאות המלחמה נבחרה גולדה שוב לראשות הממשלה בכנסת השמינית, אך הביקורת הציבורית גברה. גולדה ניסתה למנוע את הקמת ועדת החקירה ללא הצלחה. ועדת אגרנט קבעה כי גולדה פעלה בצורה שקולה ונכונה. יומיים לאחר הדוח התפטר הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר. זה הגביר את הלחץ על גולדה שאיבדה את אמון מפלגתה ונאלצה להתפטר.

הזעזוע שעברה בגין ההאשמות החמורות שהוטחו בה ובמיוחד אשמתה בהרג חיילים במלחמה היה חמור עד כי שבה וביקשה לשים קץ לחייה. בשנת 1974 רבין החליף אותה בתפקיד, רגע אחרי שהספיקה לחתום על הסכמי הפרדת כוחות עם מצרים. בגיל 80, סרטן הדם שדגר בגופה, גבר עליה. היא נקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

__

״דע מאין באת ולאן אתה הולך" (משנה אבות ג' א'). במסגרת מאבקי הנשים היום, אני לא נתקלת בשיח על הדרדרות מצבינו, מאז קום המדינה. שכחנו שהיתה לה ראשת ממשלה שלישית בעולם. שכחנו שאישה הוציאה אותנו למלחמות. שכחנו את השיח על החלוצות שבנו את המדינה. ממדינה שהתחילה כל כך גבוה, השיח הידרדר כל כך נמוך. סיפורה של גולדה הוא סיפורה של אישה בודדה בעולם גברי, שהמורשת שלה רודפת אותה והיא מתמודדת עם הצורך לנוע בין ציר החיים האישיים, הילדים, המחלה וכו' לבין הציר המקצועי הדורש יותר ויותר. זה בעצם הסיפור של כולנו.

למרות כל זה, גולדה חרוטה בזיכרון הישראלי הקולקטיבי כאסון, טראומה. היא מזוהה זיהוי מלא עם מלחמת יום הכיפורים, הטראומה הישראלית במלוא הדרה. יש הרבה ביקורת שניתן להגיד על גולדה, אבל וזה אבל גדול, יש גם המון דברים טובים. אני פוחדת מהזיכרון הקולקטיבי הזה, שבוחר לראות צד מאוד צר מהתמונה לטוב ולרע, איך תראה הטראומה שעוברת עלינו כעת בעוד שנים? מה יבחרו אז לראות? ואיך אנחנו יכולים לנסות ולשלוט בזה?

בסתיו הקרוב נציין 50 שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים ועוד קודם יעלה הסרט ההוליוודי "גולדה" בבימויו של הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב. הסרט שהוקרן בפסטיבל הקולנוע הנחשב בברלין אינו עוסק בחייה אולם אומרים שחשיבותו, בין היתר, הוא בהחזרת הכבוד לדמותה של גולדה. הסרט מציג את גולדה כמי שהצילה את ישראל, והיחידה שתיפקדה לצד גברים רבים שהתפרקו. הוא יעלה ב-24 באוגוסט בהפצה רחבה ונראה לי ששווה שכולנו נלך לראות.