(הת)חלה לשבת – סיפורה של ילדה שנולדה בדירת חדר עם אח בעל צרכים מיוחדים  וממונה בגיל 7 לשמור עליו לכל החיים. הוא הופך להיות ההילה של חייה, מה שמחזיר אותה להיות טובה יותר ונחושה למשימה. אביה מחליט עבורה שתלמד ראיית חשבון ותתחתן, כדי שתוכל להיות עצמאית כלכלית. היא הופכת לשותפה אישה הראשונה בדלויט ישראל. בדרך היא יולדת את בנה ומתגרשת ואז עוברת להיות סמנכ"לית כספים בשרם גרופ. במקביל היא מאמצת ילדה שקטנה מבנה ב-14 שנה ואחרי שנה וחצי של ייסורים מביאה אושר ורעש של שמחה הביתה. במשבר הגדול ב-2008 החברה חווה משבר וחברה הטוב מהעבודה מתאבד בקפיצה ממרפסת ממשרד והיא מחליטה לעזוב, היא עוברת לנהל את עסקיו של חתנו של יצחק תשובה.  היא עוזבת את הקבוצה לאחר שבעל השליטה לא מזרים כספים לקבוצה. מאוכזבת היא מחליטה שלא יהיו לה יותר בוסים בחייה המיקצועיים. היא פותחת משרד ייעוץ משלה, היא מכהנת  בדירקטוריונים של חברות גדולות ומתמנה כסגנית הנשיא בלשכת רואי החשבון. ב-2019 היא מתמנה ליו"ר פקר פלדה ומביאה לשינוי אדיר בחברה ולמכירה לבעלים ציוני ואוהב תעשייה ובכך היא מבטיחה את עתיד החברה ועובדיה. סיפורה של האישה שנתנה לי זרקור אדיר על חיי.

הפכו כל בעיה להילה שהופכת אתכם לאנשים טובים יותר

עבוד הגיע לארץ כנער יתום מעירק. הוא נאלץ לבנות מחדש את חייו בישראל, והשקיע את כולו בלימודים. אחרי הלימודים בטכניון הוא נכנס לעולם הביטוח יחד עם חבר בשם שלמה אליהו. שניהם היו שליחים בחברת ביטוח. הוא ואשתו דייזי חיו בדירת חדר ברמת גן כשנולדו להם שני ילדיהם הראשונים – שוקי ורגינה. הלידה של בנם השלישי, יהודה, הסתבכה. חבל הטבור נכרך פעמיים סביב צווארו, הייתה לו אי אספקת חמצן במשך כמה דקות והוא נפגע מוחית. רק בגיל שנתיים הבינו עד כמה.

כשהייתה רק בת 7, ואביה כבר עשה לעצמו שם בעולם הביטוח, רגינה קיבלה את משימת חייה. הם בדיוק עברו לבית פרטי גדול ברמת גן, אך במקום ליהנות מפירות ההצלחה של משפחתה – רגינה קיבלה את האחריות על יהודה. אביה הסביר לה שלאחיה הצעיר יש "חולשות" והוא לא יצליח לחיות לבד, והיא תצטרך לעזור לו.

אביה ניסה כל חייו "לתקן" את יהודה , להפוך אותו לנורמטיבי. הוא טס בכל העולם, ניסה כל טיפול אפשרי. היא זוכרת אותה ואת אביה זוחלים עם יהודה כדי לנסות לפצות על שלבים התפתחותיים שאיבד בדרך. בכיתה ד' היא נתבקשה לעשות עבודה על הדבר בחשוב ביותר בחייה. היא כתבה אותה על יהודה. היא כתבה שזה תפקיד חייה. 

רגינה ואביה היו צוות. אמא שלה הייתה סלע איתן, כזו שלא נשברת, אבל היה בה את הצד הריאלי של "אולי ליהודה מתאימה מסגרת אחרת". רגינה ראתה את המצב אחרת. יהודה היה ועודנו העוגן בחייה של רגינה, זה שהזכיר לה להיות אדם טוב. הוא הפך אותה למה שהיא. עד היום היא חיה בצמידות לאמה וליהודה ופותרת לו כל בעיה, מהגשמית ביותר עד לארצית ביותר. 

ילדים לאחים חולים מתרגלים לצמצם את עצמם

היא הייתה צריכה להיות טובה בהכול, שהוריה לא יתעסקו בה. היא התרגלה לצמצם את עצמה. כשלקחו אותה למבחן מחוננים היא הרגישה לא בנוח כי צריך לעשות משהו עבורה. כשהתגייסה לחיל אוויר ליוו אותה הורים של חברה. בשירות היא הצטיינה כמדריכה למכשיר בקרה לטייסים. הציעו לה להישאר בקבע, אך היא אומרת "לא". היא יודעת שצריכים אותה בבית יותר.

אחרי הצבא היא מחליטה ללמוד פסיכולוגיה או מנהל עסקים. אבא שלה קובע שתלמד ראיית חשבון. זו לא הייתה דמוקרטיה, הוא אמר לה שהיא צריכה מקצוע שיגרום לה להיות תלויה רק בעצמה. היא מקצרת בשבוע את השירות ומיד מתחילה ללמוד. ככה זה היה אצלם, היה צריך להספיק.

גם החזקים צריכים תמיכה

לאחיה הבכור היה חבר בשם צביקה שהיה מגיע אליהם לאכול. הוא היה גבוה, נאה וגאון. הם היו פותרים תשבצים יחד והולכים לריקודי עם. הוא היה בן 28 והיא בת 21. אביה החליט שזה פער גדול וצריך להתחתן או להיפרד בלי לבזבז זמן הוא שוכר אולם. הוא מספר לה כי החתונה תהיה בבריכת גלית. היא שואלת איפה? "בריכת גלית". נפל לה הלב. לא על זה היא חלמה,. היא מקבלת נאום על מה החשיבות של טקס לעומת החשיבות של דירה ורכב. היא מבינה. היא לא רוצה להכביד. היא פרקטית. היא תתמקד ברכב ודירה.

היא שנאה כל רגע בחתונה. את השמלה, את הכיבוד, את החופה. שמו את החופה על המים והעמיסו את כולם על החופה. היא הולכת אחורה עד כדי כך שהיא הכי קטנה בתמונות. היא לא הבינה למה ובשביל מה היא עושה את זה. את ירח הדבש הם מבלים בירושלים. הרי למה לבזבז? אביה תמיד ראה בה בן שלישי, אבל כזה שפחות צריך לדאוג לו. היא תסתדר. החלוקה לא הייתה שווה. אביה קונה לה דירה בשכונת סלמה ג' בדרום תל אביב, מעבר חד מהבית בו גדלה בשיכון ותיקים ברמת גן.

בסוף שנה ג' היא מתחילה התמחות בסומך חייקין. היא נכנסת לחדרו של הבעלים גד סומך ושואלת "איך מגיעים להיות שותפה?". היא מתקדמת יחסית מהר. אחרי חמש שנים היא שואלת שוב. ואומרים לה שאין הבטחות. יגאל ברייטמן, אז ראש המשרד שנקרא היום "דלויט", מציע לה לבוא ומבטיח שותפות תוך שנה. לקח לו ארבע שנים לעמוד בהבטחה. תמיד היו גברים לפניה. לבסוף היא מתמנה והופכת לאישה הראשונה שמתקבלת לשותפות בדלויט ישראל.

גירושין גורמים להיות יותר נחושים בקריירה ובבחירות

לאחר הולדת בנה הבכור עידן, היא מרגישה שהקשר הזוגי עם צביקה נגמר ומחליטה להתגרש. היא לא מספרת למשפחתה, בידיעה שהם יעצרו בעדה. רק אחרי ההסכמה האזרחית היא מספרת להוריה. אמא שלה פרצה בבכי, אביה פנה לצביקה כדי לגלות אם היא דוברת אמת. זה רק מחדד אצלה את מה שחשוב לה, והיא מחליטה להפנות יותר אנרגיות לקריירה.

אחרי שהיא מתמנה לשותפה, היא מבינה שזה לא מספיק. היא מתחילה ללמד באוניברסיטה ופוזלת לעולם העסקי. יגאל מתנגד נחרצות ואומר כי אם היא תעזוב הוא לא ימליץ עליה.. את איציק שרם מדוברת שרם, הכירה דרך הליווי העסקי שעשתה בפירמה. הוא חיפש סמנכ"ל כספים והיה ביניהם קליק מידי. היא פרחה תחתיו, נהנתה מהקשיים בקבוצה ומהתפקיד החדש.

תביעו משאלה, כל קושי שווה הגשמה

רגינה תמיד חלמה על בית מלא ילדים, אבל נסיבות החיים הובילו אותה אחרת. בגיל 37, כשבנה היה בן 16, היא מבינה שזאת ההזדמנות האחרונה להגשים את המשאלה. לעידן היה חבר עם אחות מאומצת, ורגינה אוזרת אומץ ומדברת עם עידן על הנושא. הוא מפתיע אותה בתשובתו ואומר לה לאמץ. גם הוא, כך מתברר, רוצה אחות. היא זוכרת את החששות ואת ההתייעצות עם החבר הקרוב דני ברק, מנכ"ל לידר שוקי הון ואב לארבעה ילדים.

אבא שלה לא מעוניין שהיא תאמץ והיא מוצאת את עצמה לבד בטיסה לרוסיה עם חברתה ורד. הם מגיעות בשיאו של חורף מושלג לבית יתומים קפוא, ריק וקשה מאוד. אין כל רחש של תינוק או ילדים. מטפלת רוסיה עבת כרס מגיעה עם ילדה בשם ילנה והיא לא מגיבה לרגינה. היא אפתית. רגינה לא מפסיקה לבכות ומבינה שזהו גורלה. למחרת היא מביאה איתה שקיות במבה שהביאה מישראל. ילנה יושבת בשקט מחכה. היא לוקחת במבה ונותנת לה. הילדה טורפת. היא משחקת איתה ומבינה שהיא אינטליגנטית אבל עדיין לא צוחקת. היא זורקת אותה באוויר וילנה צוחקת. רגינה מבינה שלא נתנו לה את ההזדמנות. לוקח עוד זמן רב עד שהיא מצליחה להביא אותה לארץ והשנה וחצי האלה זכורות לה כתקופה המתאגרת בחייה.

רגינה מגיעה לארץ, הם משנים את שמה של ילנה לדנה והיא לא מדברת מילה. רק צוחקת. אחרי יומיים, המילה הראשונה שלה הייתה "עידן". הוא היה האלוהים שלה ועד היום הוא מודל לחיקוי. הבית מתמלא רעש ושמחה.  

בחיים עוזר מי שלא חלמת ומי שחשבת שיעזור לא תמיד נמצא

רגינה ממשיכה לחלום על אביר, אבל הוא לא הגיע. נקיפות המצפון על מה שעוללה לעידן, שאביו מוצא זוגיות במהירות ומפסיק את הקשר החם עימו מביאים אותה לבחור בו ולוותר על זוגיות. העובדה שעידן פוסל כל דייט שלה גם לא עוזרת. הוא הופך להיות "הגבר" בחייה. היא לבד לא מעט זמן. כל זה משתנה בגיל 17, כשעידן בעצמו מתחיל לצאת עם בחורות.

בשנת 2010 היא מחליטה לעזוב את שרם-גרופ. משנת 2008 החברה חווה משבר גדול. דני ברק, חברה הקרוב, מתאבד בקפיצה מהמשרד. דווקא בשיא השפל היא מכירה את חיים. זה התחיל כקשר חברי והתפתח לזוגי, היא מתייעצת אתו ומבינה שהיא חייבת לעזוב ולקחת קצת חופש. היא מרגישה מותשת.

אבא עבוד בהלם מההחלטה של רגינה. אלוהים כנראה שומע אותו ותוך שבוע מתקשר אליה: "רוני אלרואי, החתן של יצחק תשובה, רוצה שתבואי לנהל את קבוצת החברות בבעלותו". היא מוזמנת לשבועיים לסבב מפעלים הוא אומר לה: "לא ראית אנשים, רצפת ייצור וצווארון כחול עד היום, בואי תראי לפני שאת מצטרפת". היא מתלהבת. אבל כשהיא מסתכלת על הדוחות הכספיים היא מבינה את המצב ומציגה את הצורך בהשקעה של 50 מיליון שקל בחברה. הוא מסכים והיא מתחילה.

חולפות שנתיים וזה לא קורה. היא מבינה שכך אין תוחלת ומחליטה לעזוב. פעם ראשונה שהיא מרגישה אכזבה שלא הגיעה לאן שרצתה. היא מחליטה שהיא לא רוצה יותר בוסים, ואבא עבוד לוחץ עליה להקים משרד. היא חוששת שלא יהיו לקוחות והוא קונה לה חדר ישיבות ולוחץ עליה להשקיע. כבר בשבוע הראשון, נכנס לקוח גדול והחששות מתחילים לפוג. היא זוכרת שמי שעזרו לה להביא את הלקוחות הראשונים הם מי שלעולם לא חשבה שיעזרו ומי שלא עזרו הם מי שסמכה עליהם להיות שם.

היא מתמנה דירקטורית בחברות גדולות ביניהן צים. היא מתמנה מטעם הגופים המוסדיים ובשבילה זה הישג כי הייתה מולם בצד השני והיא מבינה שהם יודעים שהיא מקצוענית ושמה לא התקלקל כפי שחששה.

בסוף כולנו צריכים חיבוק מאבא ואמא

רגע לפני מותו, אביה ממנה אותה לאחראית הכלכלית במשפחה (כאילו האחריות רבת השנים על יהודה לא הייתה מספיקה). היא הייתה צריכה למכור את הסוכנות לאחר מותו. היא הרגישה שהוא חשב שהכתפיים שלה הן בלתי נגמרות. כשהוא נפטר היא הרגישה שהיא לבד בעולם, ואמא שלה אף הוסיפה כי בטח עכשיו הן לא תסתדרנה. רגינה מחליטה לגשר על הפערים ואמא והיא הופכות חברות טובות. היא מרגישה אחראית על כולם וכשהיא מצליחה היא לא יכולה שלא לחשוב שהלוואי ואביה היה רואה אותה.  ב-2018 עידן מתחתן ורגינה הופכת לסבתא.

לכו נגד הזרם והאמינו בעצמכם

בשנת 2019 מציעים לה להיות יו"ר פקר פלדה. היא ראתה את קודמיה בתפקיד בזמן שייעצה לחברה, וידעה שהיא תעשה את זה אחרת מהגברים. הכל היה מלא אבק. אנשים עייפים ולא שמחים אבל גאים עם מותג והיסטוריה. היה עם מה לעבוד. היא מקשיבה הרבה ואז כותבת אסטרטגיה – כוכב צפון – לאן היא רוצה להגיע. היא מציגה אותה לבנקים ומקבלת אור ירוק אבל המנהלים בחברה חושבים אחרת ושמים לה ברקסים, עד שהם מבינים שהיא רצינית. בסופו של דבר היא מובילה לשינוי ענק בחברה.

עם בוא הסגר הראשון של הקורונה, היא מחליטה לעשות דברים אחרת. היא מצליחה למרות כל הספקנים בשוק. החברה חזרה להרוויח והציגה תוצאות מעולות. עם התוצאות, חזרה גם הגאווה.

היא רואה בעובדים משפחה אבל יודעת גם לתת בראש ולא לוותר. היא מצליחה למכור את החברה לקבוצת יהודה, בבעלות משקיע שהוא משקיע ציוני ואוהב תעשייה. בשבילה זה הישג גדול. היא הבטיחה את הבית של העובדים, ככה היא מרגישה כמו האמא שלהם. בשבועיים האחרונים היא אף חנכה בית כנסת חדש כדי שלא יצטרכו ללכת בחום להתפלל.

___

את רגינה פגשתי באחד הפרויקטים שלנו בגלובס. כשהיא דיברה, לא נשארה עין יבשה בקהל. אשת הברזל שהראתה צד כל כך רך. ידעתי כבר אז שאני רוצה לספר את הסיפור שלה. בדרך גיליתי שהוא גם קצת הסיפור שלי שגדלתי עם אח חולה, היו כל כך הרבה רגעים שהרגשתי שמה שהיא מספרת היא בעצם מספרת עליי. הצורך הזה להיות מצטיינת בהכל, לא להכביד, לצמצם את עצמך, להיות שם בשביל כולם. לקחת אחריות ולגדל את הכתפיים הכי רחבות. על זה שזה גורם להיות עוד יותר נחושה ועוד יותר חזקה, גם כשבפנים הכל אחר… אני שבה ומהרהרת כמה מכל זה הפך אותי למה שאני וכמה אותה למה שהיא. אני כותבת, וחווה שוב כל רגע. היא עוד לא יודעת את זה, אבל אני מבינה שזה יקשור בנינו עוד זמן רב. אשת הפלדה ואני.