(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה, שנולדה בבית קטן בקומה שלישית בלי מעלית, בלב טהראן. היא מהנשים היחידות שמתקבלות ללמוד מחשבים. לאחר מכן היא מתחילה לעבוד בחברת תכנות, שם היא הצעירה ביותר והאישה היחידה והיא מתאהבת בתחום. היא טסה ללונדון ומקבלת מלגה, דבר מאוד נדיר לנשים אירניות, עובדת שם בתכנות ומרגישה פעם ראשונה בחייה מה זה להיות אישה חופשיה. היא מקודמת מהר מאוד להיות מנהלת צוות, וכל הגברים בחברה מאיימים להתפטר. פעם ראשונה שהיא מבינה מנהיגות מהי. לאחר זמן מה, היא חוזרת לטהראן ומקימה סופרמרקט אונליין, כדי שנשים כמו אימה לא תצרכה להעלות עם המצרכים שלוש קומות בלי מעלית. הלקוחות לא מגיעים, אבל אז מתפרסמת עליה כתבה, וזה מתפשט כמו אש בשדה קוצים, היא מוצפת באלפי הזמנות בשעה ובקשות מספקים רבים עד שנאלצת לסגור. היא טסה לעבוד בגרמניה וכשהיא חוזרת היא מקימה עם אחותה סטרטאפ חדש, אתר לקופונים, עד שהאתר ממריא והיא מוכיחה את יכולותיה היא נתקלת באפליה מגדרית רבה, ונאלצת לקחת איתה את אביה לפגישות כסיפור כיסוי לגבר המנהל. היא מבינה שגבר נמדד על בסיס יכולת ואישה על בסיס תוצאות, אבל גם זה לא מונע ממנה להמשיך להצליח, לקדם נשים נוספות ולהקים עסקים נוספים. סיפור שגרם לי להרהר בשינוי שלי ובקדמה שהשגנו יחד עם עוד כמה צעדים יש לנו ללכת.

הסיבות שגורמות לשינוי משתנות אף הן, היו אתם השינוי

נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא, אך האדם אינו בוחר היכן להיוולד, או מתי. נזנין דנשוואר נולדה בשנת 1983 בטהראן. ארבע שנים אחרי המהפכה האסלאמית באיראן, המדינה הפכה למקום קשוח עבור נשים. נזנין עצמה גרה בדירה קטנה בקומה השלישית ללא ממעלית. היא ראתה את אמה סוחבת את הקניות הביתה בקושי רב, והחליטה לא להיכנע למגבלות שהציבה המדינה לנשים.

היא הלכה ללמוד מחשבים באוניברסיטה לטכנולוגיה בטהראן. במקביל, היא החלה ללמד למחייתה בבתי ספר, אבל הבינה שאין לה את הסבלנות בשביל להיות מורה. לאחר הלימודים החלה את דרכה כנציגת שירות. שנה וחצי היא הייתה בתפקיד ואז הגיעה ההצעה לעבור להיות מתכנתת בחברת מחשבים. היא הייתה האישה היחידה בחברה והעובדת הצעירה ביותר. זה לא עצר אותה. היא התאהבה בתכנות והחלה ללמוד לתואר שני. אז הגיעה ההצעה שתשנה את חייה: לעבור ללמוד בלונדון.

זה היה נדיר שנשים קיבלו הצעות מסוג זה, והחליטה לעזוב את איראן. היא הגיעה ללונדון באמצע החורף. מזג האוויר והמרחק מהבית עשו את שלהם. נזנין סבלה מדיכאון. לבסוף, החליטה לחזור לטהראן כדי להשלים את התואר, אבל המשיכה לעשות פרויקטים בלונדון. בפעם השניה שהגיעה לאי הבריטי היא הייתה אמורה להגיע לזמן קצר, אך מעסיקיה ביקשו ממנה להישאר.

זו הייתה תקופה חדשה בחייה. היא טסה מאזור מאוד שמרני לאחת מהבירות הגדולות של המערב, שקיבלה נשים בזרועות פתוחות, וחיה בדירה עם שש שותפות. אמה דאגה לה, אבל היא זכתה להרגיש בפעם הראשונה בחייה מה זה אומר להיות "אישה חופשיה". החוקים היו שונים, אם היו בכלל. המוסכמות ליברליות יותר. הרצון החופשי שלה, לראשונה, קיבל ביטוי מוחשי.

תפקיד המנהיגות הוא לייצר מנהיגים נוספים

נזנין נשארה בלונדון לעבוד, עד שקודמה להיות מנהלת צוות, היא עדיין זוכרת את היום בו הודיעו לצוות שהיא הולכת לנהל אותו, וכל כך הרבה גברים מהצוות התפטרו באותו יום. היא הייתה צעירה מהם והם היו אלה שלימדו אותה כשהיא הגיעה לעבוד. היא נכנסה לפאניקה. היא שאלה את עצמה, כל כך הרבה אנשים מתפטרים לי בצוות, עם מי אני אשאר? מה אני אעשה? היא הייתה אז רק בת 24. הבוס שלה אסף את הצוות ואמר שלכל מי שיש בעיה עם ההחלטה שיאסוף את חפציו וילך. זה עזר. הרבה חזרו בהם מההחלטה. זה היה הניסיון הניהולי הראשון שלה.

תזהרו ממה שאתה מבקשים לעצמכם

נזנין חזרה אחרי התפקיד הזה לטהראן, והחליטה לפתוח סטרטאפ. זכרונות הילדות על אמא שלה, שנאלצת לסחוב את המצרכים מהמכולת שלוש קומות, כיוונו אותה למטרה. באחד הפרויקטים שהיא עשתה בלונדון היא פיתחה סופרמרקט אונליין, והיא מחליטה שצריך אחד כזה גם בטהראן.

היא תכננה את הפלטפורמה לבד, ועושה הסדרים עם סופרמרקטים ומכולות באזור. אבל הלקוחות לא מגיעים. היא מנסה להתייעץ עם אחד המרצים שלה באוניברסיטה. הוא מציע לה להתראיין לביטאון המקומי. אחרי הידיעה הראשונית, כולם הגיעו. הטלוויזיה, העיתונים, אתרי האינטרנט. כולם כתבו שנפתח הסופרמרקט המקוון הראשון באיראן. היא ישבה בסלון והחלה לראות את ההזמנות מגיעות בקצב מסחרר, תוך שעתיים הגיעו 5,000 הזמנות.

היא הייתה לבד, מדי פעם אחותה קפצה לעזור. זו לא הייתה כוונת המשורר. היא לא הייתה ערוכה לכך. גם סופרמרקטים ומכולות מכל איראן התחילו להתקשר ולבקש להופיע באתר. אחד מהסופרמרקטים הגדולים באיראן ביקש לבוא למשרד להיפגש. נזנין הייתה עדין בבית לבד. היא תירצה לו שהיא חולה ושיבוא הביתה ואימה נתבקשה להישאר אתה. והם? הם הגיעו עם כל מנהלי השיווק והמוצר. היא הבינה שהיא לא יכולה להמשיך ככה. דווקא בשיא הצלחתה, כשהביקוש היה בשיא, היא נאלצה לסגור.

כישלון הוא הזדמנות להתחיל בדרך חכמה יותר

נזנין חזרה לחברת התכנות בטהראן, בזמן שהמשטר האיראני החל לפתח את תכנית הגרעין שלו. החל משנת 2008 החלו סנקציות בינלאומית על איראן, בהובלת נשיא ארה"ב ברק אובמה. העיצומים פגעו קשות בכלכלה האיראנית. החברה של נזנין נפגעה קשות. היא נשארה כמעט לבדה בצוות, ונאלצה לעבוד מהבית. כתוצאה מכך, היא החלה בפרויקטים של איקומרס וקיבלה הצעה להוביל בגרמניה צוות פיתוח. היא מאוד התלבטה. תחושת הבטן שלה אמרה לה שהיא תשנא את גרמניה, אביה אמר לה שהיא צריכה לנסות.

בדצמבר 2010 נזנין עברה לברלין, כשהעיר סבלה מגל קור של מינוס 15 מעלות. היא הרגישה שהברכיים שלה עומדות להתפרק מהכפור. הגוף שלה אותת לה שזה לא המקום בשבילה, אבל היא החליטה להילחם. היא התחילה לעבוד כמנהלת צוות ופגשה בדרך הרבה חברות ורעיונות. אחת החברות היא חברה של קופונים, בדומה לחברת הענק "גרופון". היא מנסה לשכנע אותם לפתוח סניף באיראן, אבל לאור הסנקציות על המדינה, הרעיון מתפייד. נזנין שבה לביקור מולדת ומחליטה שהיא תקים את המיזם בעצמה. הפעם מההתחלה היא מבקשת מאחותה להצטרף, שתיהן עוזבות את מקום העבודה שלהן ומתחילות לתכנת.

 גברים נשפטים על בסיס הפוטנציאל שלהם ונשים על בסיס הביצועים

הן קוראות לחברה "תחפיפן" (שפירושו: הנחה), ומשכירות משרדון קטן מהכסף שהן חסכו מעבודתן. למען הסר ספק, זה מאוד נדיר לראות אישה שמקימה עסק באיראן. כשהגיעה ללקוח להעביר לו מצגת, הוא ביקש לדבר עם המנהל שלה. היא ניסתה להסביר לו שהיא עצמה המנהלת, אך הוא התעקש: "אל תבזבזי לי את הזמן, תחזרי עם המנהל שלך". היא הייתה אז בת 27 ונאלצה לגרור את אביה למשרד כדי להציג אותו כמנהל. מאז ועד שהחברה המריאה, היא נאלצה לבוא עם אביה לכל פגישה כדי שאנשים ייקחו אותה ברצינות. באותה עת, היא הבינה שגברים נשפטים על בסיס הפוטנציאל שלהם ונשים על בסיס הביצועים. רק כשהיו לה ביצועים היו מוכנים לקחת אותה ברצינות. היא טוענת שגם באירופה יש אפליה, אבל שם לפחות צועדים לכיוון הנכון – איראן תקועה במקום.

תהיו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם

כששואלים את נזנין איך היא התמודדה עם האפליה המתמדת כאישה, היא עונה שמשלב מסוים זה כבר היה שקוף בעיניה והיא למדה לא להתייחס. היא הבינה שהיא מנצחת את הסטטיסטיקה וכל יום הזכירה לעצמה שגם מחר השמש תזרח, והיא תחייך בבוקר כאילו כלום לא קרה ותצעד צעד אחד נוסף אל עבר הצלחתה. כשהיא הצליחה והעסק שגשג, החלו להתייחס אליה יותר ברצינות. אז היא גם החלה לפרסם ברשתות את סיפורה במטרה לעזור לנשים כמוה, ולחנך גברים בדרך.

בשנת 2017 היא הוזמנה ללנאום בפסגת המנהיגות הנשית העולמית השנתית הרביעית בברלין, שם הסבירה את האתגרים איתם התמודדה. נזנין המשיכה להוביל דיון על תקרות זכוכית תרבותיות ועל האפשרויות וההזדמנויות העומדות בפני מנהלות נשים באיראן. היא הדגישה שאחד היתרונות של איראן כרגע הן הסנקציות שיצרו מדינות אחרות, המגבילות את היבוא והיצוא, זה יוצר חממה להקמת גרסאות מקומיות של אתרים מובילים בעולם. מאז נזנין משמשת כמנטורית לנשים רבות בתחומי האיקורמס. היא הבינה שאם נשים ייצרו יותר דמויות לחיקוי גם הנשים עצמן יאמינו בנשים יותר.

החיים קצרים מדי כדי לחשוש מהשלב הבא

חברת הקופונים "תחפיפן" הלכה וגדלה. עשרות אלפי אנשים משתמשים בשירותיה מדי יום, והיא צומחת בעשרות אחוזים בשנה. ההצלחה הגדולה, הביאה את נזנין ואחותה להקים אתר חדש שמונע על ידי ביקורת של גולשים. זה לא היה קל והיה לה גם חשש גדול מעסק חדש שיפגע בעסק קודם ובלחזור אחורה להוכחת יכולות מחדש, אך היא ידעה שיהא לא תוכל ליישם מה שהיא לא עושה בעצמה.

______

מישהו שאל אותי השבוע מדוע אני עוברת? הרי אני אוהבת את "גלובס" בכל ליבי, זה מקום וקבוצה אדירה של אנשים שהיו לי כבית. אכתוב על זה עוד ארוכות בפוסט אחר, זה ממש לא הזמן לסכם ולהגיד תודות יש לי עוד תקופה בבית המופלא הזה. אבל התשובה שלי, הפתיעה גם אותי. היא בדיוק התשובה של נזנין, אני לא יכולה לכתוב על התחלות, על שינויים, על לימוד ועל גדילה בלי לעשות את זה בעצמי. יצאתי למסע הכי רחוק, שייתן לי המון כלים נוספים לארגז הכלים שלי.

ומילה על נזנין ועל אפליה מגדרית, אני גאה לעבוד בחברה שבה, המנכ"לית, היו"ר, המו"ל והבעלים הן נשים – ואנחנו 78% נשים בהנהלה. אני גאה לעבור לחברה בה המנכ"לית היא אישה ונהיה 50% נשים בהנהלה, בתחום שהיסטורית נחשב מאוד גברי. בהיבט הזה נזנין צודקת ואנחנו הולכים צעדים רבים קדימה. מצד שני, אנחנו עדיין נמדדות, גם כאן על בסיס ביצועים ולא על בסיס יכולת, ועל כל צעד קדימה אנחנו רואים גם צעדים אחורה כמו כל הכותרות השבוע (וזו הזדמנות להרים לבונות אלטרנטיבה על מחאתן), שבוע הבא זהו יום המאבק למלחמה באלימות נגד נשים, אז זה זמן טוב לזכור, שכמה שהלכנו קדימה, זה לא מספיק. אנחנו חייבות וחייבים להמשיך. שבת שלום.