(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שכמעט ולא סיימה בגרויות אבל הספורט הביא אותה מכישלון להצלחה, היא מתאמנת בקפיצה לרוחק ותוך שנה שוברת את שיאה של רות אסתר שחמורוב שלא נשבר 27 שנה, וגם שיאה שלה נשאר 21 שנים לאחר מכן. שלושה שבועות בלבד לפני אליפות העולם היא נפצעת ובקושי רב מגיעה לאליפות. האליפות מקנה לה מלגה כספורטאית מצטיינת בארצות הברית והיא רואה בכך, כמו בכל מה שהיא עושה בחייה קרש קפיצה לשלב הבא – התואר הנחשף במדעי המחשב אותו לא תשיג בארץ. היא מסיימת בהצטיינות וממשיכה לעבודה במספר חברות גלובליות גדולות, תוך כדי שהיא ממשיכה בספורט, ועוברות מספר רב של פציעות ושיקומים ארוכים וקשים מנשוא. היא מתחתנת עם רופא אמריקאי ועוזבת את אמזון כדי לעבוד בבית החולים, לעזור למצוא פתרונות לרופאים לקבלת החלטות על בסיס דאטה ומטופלים. ערב אחד היא מגלה שמכשירי הMRI נשארים ריקים בלילה והיא מקימה חברה שמפתחת אלגוריתם לאופטימיזציה וייעול השירות הרפואי בארה"ב. החברה עד היום גייסה מעל ל-88 מיליון דולר ומייעלת בצורה ניכרת את שיתוף המידע הרפואי. היא עוזבת את החברה וחוזרת עם בעלה והמשפחה לארץ, כאן היא מקימה חברה שתפתור בעיה נוספת שהיא נתקלה בה רבות במהלך חייה והיא תהליך השיקום. היא מקימה מערכת מבוססת בינה מלאכותית וביג דאטה שמלווה את המטופל מרגע השחרור מאשפוז, כולל תמיכה רגשית, רפואית ולוגיסטית ומנסה למנוע את המקרים הרבים מאוד של אשפוז חוזר ואת הקושי הרב שיש בשיקום מהבית. אישה שגרמה לי לחזור לתוכנית העסקית העצמית שכולנו כותבים לעצמינו בראש השנה. שבועיים אחרי, האם התחלתם ליישם?   

ברגע הפציעה אתם לא יודעים מה כואב יותר הכאב או העתיד

יש רגעים בהם מתגלה האופי של האדם בתמציתיות מבורכת. לפעמים זה רגע טוב, לפעמים זה רגע רע. אצל יעל פלד-אדם זה היה רגע מורכב וכואב. היא הייתה בכיתה י"ב, ובזמן תחרות בקפיצה לרוחק היא נפלה בצורה לא טובה. כששכבה על הגב, מרגישה את הכאבים זוחלים במעלה הירך שלה, לא ידעה מה כואב יותר: הפציעה או העתיד. שלושה שבועות לפני אליפות העולם באתלטיקה זה לא הזמן לקרוע את השריר, אבל יעל התגברה על הכאבים והמחסומים הפיזיים. היא עברה טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים והגיעה לאליפות. היא סיימה במקום נמוך כצפוי, אבל היא הייתה חייבת לעשות את זה, רק כדי לשמור לעצמה את האופציות לעתיד.

יעל פלד-אדם נולדה בהרצליה, אביה דוד היה מהנדס בתעשייה האווירית וגילה אימה הייתה פיזיותרפיסטית. היה לה קשה מאוד בלימודים, והצליחה לקרוא ולכתוב רק בשלב מאוחר. לקח זמן עד שהיא אובחנה עם דיסלקציה. היא הרגישה קושי רב וחוותה כישלונות גדולים ואז היא גילתה את עולם הספורט. ראשית קרטה, אחר כך כדוריד ולבסוף היה זה מאמן נבחרת ישראל דודי קושניר המנוח, שהציע לה לבוא להתאמן איתו. הוא ניתב אותה לקפיצה לרוחק ושנה וקצת אחרי שהחלה להתאמן היא כבר שברה את השיא הישראלי, בן ה-27 שנה, בקפיצה לרוחק של אסתר רות שחמורוב. 

בכל מה שאתם עושים, חישבו איך זה ישמש כמקפצה הבאה שלכם

אליפות העולם ההיא הציבה בפניה בחירה. היא ידעה שלאוניברסיטאות בארץ יהיה לה קשה להתקבל, לאור קשיי הלמידה שלה והעובדה שבקושי סיימה בגרויות. המכללות בארצות הברית הציעו לה מלגה מלאה כספורטאית מצטיינת וזה היה כרטיס הכניסה שלה לתואר הנחשף במדעי המחשב אולם היה עליה לוותר על שירות צבאי משמעותי בארץ.

היא לא אהבה לוותר.

היא בחרה להיות ספורטאית מצטיינת וטסה ללמוד בארצות הברית, מלווה בחששות כבדים מקשיי הלמידה והאנגלית. המטרה הייתה מאוד ברורה – לצאת עם הציונים הכי טובים כדי להגיע למקפצה הבאה ולהתקבל לעבודה טובה. הדרך שלה הייתה לבחור את הקורסים הכי קלים. היא חישבה מה יוכל להביא אותה לציונים הכי טובים, וכך, לדוגמא, היא לקחה קורס בעברית. קל.

גם בזמן התואר היא ראתה בכל דבר את המקפצה הבאה. היא הלכה להתמחות בחברת מיקרוסופט, והמשיכה לעבוד שם אחרי ההתמחות בכוונה להשתלב בחברה בישראל לאחר חזרתה לארץ.

היו מוכנים לכל תרחיש

שבוע לאחר סיום התואר, היא הלכה לשחק עם חברים כדורסל. המחויבות שלה לספורט שוב עלתה לה ביוקר. היא פרקה את הברך, רק יומיים אחרי סוף העונה. היא עברה ניתוח מורכב ושיקום ארוך. היא הבינה כבר אז שהשיקום יכול להיות קשה ומסובך. זו לא תהיה הפעם האחרונה שהיא תחווה את ההרגשה הזאת.

יעל המשיכה לעבוד במיקרוסופט כשנתיים, אחיה שהיה אמור להתגייס לשלדג חלה בסוכרת נעורים. הלבלב שלו הפסיק לעבוד. המחלה כבר הכתה במשפחה בעבר. דוד של יעל נפטר בגיל צעיר מסוכרת, לאחר כריתת שתי רגליים. ההיסטוריה המבהילה הזאת הביאה את יעל לעלות על מטוס לישראל ולהיות עם המשפחה.

היא עברה לעבוד במשרדי מיקרוסופט בהרצליה. היא החליטה שזו תהיה התחלה חדשה ונפרדה גם מבן זוגה האמריקאי בכוונה להקים משפחה בישראל.  כדי לפגוש ישראלים היא התחילה לשחק רוגבי בפארק הירקון, שם פגשה את בעלה לעתיד איתי, סטודנט אמריקאי לרפואה שהגיע לשנה ללמוד בארץ. כמו תמיד, האדם מתכנן וליקום יש תכוניות אחרות.

היא טסה לאליפות אירופה ברוגבי וניסתה לברוח משחקנית בוסנית, ואז נקרעה לה הרצועה בברך שוב. היא עברה ניתוח ושיקום מאוד קשים, הפעם איתי היה שם כמטפל הראשי. הם היו בתחילת קשר כאשר היא ישבה בבית ללא יכולת לזוז. זה היה זרז לשעות של שיחות ולקרבה שהרבה זוגות אחרי שנים לא מגיעים אליה. הוא היה צריך לעזור לה בהכל כולל ללכת לשירותים. משם הם כברי ידעו שזה זה. היום איתי הוא אונקולוג ילדים ועדיין יש לו את הלב הכי רחב שאי פעם פגשה.

אל תהיו ביישנים, תלמדו לעבוד בצוות ולתת משוב כל הזמן. תחיו בשיפור ולימוד מתמיד

לאחר השיקום התקשרה אליה לינור קליגר, אחת השייטות הטובות בארץ ושאלה אם תבוא להתאמן איתה ועם חברה. יעל הייתה חזקה מאוד פיסית, הבינה בים מימיה בצופי ים, ושקלה בהתאם למשקל שהיה צריך. מהר מאוד יעל מצאה את עצמה מתחרה ברמה בינלאומית בשיט. היא למדה המון על שיתוף פעולה, על איך בזמן תחרות צריך לבצע ואח"כ לעשות תחקיר ומישוב הדדי. כך היא עובדת עד היום בצוותים שהיא מנהלת.

איתי סיים את לימודי הרפואה. הם החליטו להתחתן ולעבור לארצות הברית לעשות התמחות בלוס אנג'לס. כדי לעבור לארצות הברית היא חיפשה ויזת עבודה ולכן עברה לעבוד באמזון כמהנדסת תוכנה. היא הצטרפה לצוות מאוד קטן, היא הייתה מספר 7 וכשעזבה אחרי שנתיים הם היו 300. זה היה מקום מדהים לעבוד בו. הכל היה מהיר ומלא פידבקים. בדיוק כמו שהיא אוהבת. כל הזמן דחפו אותה קדימה. המשך ישיר של הספורט.

חפשו מטרה

היא נכנסה להריון עם בנה הבכור. איתי שאל אותה אז, האם אין משהו יותר משמעותי שהיא יכולה לעשות בחייה מאשר להגן על אפליקציות בדולר? היא עזבה את אמזון והצטרפה לבית חולים בו עבד איתי ליחידת מחקר ליצור מוצר שיעזור לרופא בקבלת החלטות, על בסיס דאטה ומקרים דומים. 

ערב אחד באזור השעה 18:00 היא הסתובבה בבית חולים וראתה שארבע מכונות MRI לא עושות כלום, זה קומם אותה. היא ידעה מבעלה כמה חולים יש שזקוקים דחוף להדמיה והיא גם ידעה שבארץ המכונות עובדות 24/7 ואנשים נוסעים בכל הארץ ובשעות הקטנות של הלילה לבדיקה. היא חיפשה קצת ומצאה בנתוני ה-OECD שמכונה בארצות הברית עושה בממוצע 3000 סריקות בשנה ובארץ 9000.

היכולת לעשות שינוי מאוד גדולה. היא התחילה מלכתוב פטנט, על תמחור של שירות רפואי לפי שעות ומיקום.  את כל חסכונותיה לתואר השני היא הוציאה על כתיבת הפטנט שעלתה הון. והחליטה לכתוב אלגוריתם שימצא עבור מטופלים איפה הם יכולים לרכוש שירות רפואי הכי זול כדי לייצר תחרות בין מרכזים רפואיים ולעודד אותם להציע יותר בדיקות. במהלך פגישותיה על המיזם היא נפגשה עם סקויה, שגם השקיעה בחברה וגם חיברה אותה עם אורן אפק, שכבר יזם חברות והכיר את עולם הרפואה ומונה למנכ"ל ואת אסף דוד, שמונה לסמנכ"ל טכנולוגיה. ביחד הם הקימו את VIM כדי לעזור לשוק הבריאות האמריקאי שסבל מחוסר שקיפות ויעילות. הם עברו יחד משברים, עליות, פיווטים, הצלחות וקשיים רבים. החברה עד היום גייסה כ-88 מיליון דולר וכבר מוכרת לגופים רבים.

למדו מתי להגיד "לא" ועל מה לוותר בדרך

כשיעל הקימה את החברה היא כבר הייתה בהריון עם איילה ולאחר מכן הגיעה לעולם שיר. בשנת 2017 בנה הבכור היה אמור לעלות לכיתה א' ואיתי סיים התמחות, היא הבינה שזה הזמן הנכון לחזור לארץ, אח"כ כבר יהיה קשה מדי. היא ניהלה במקביל צוותים בארץ ובחו"ל ואת השיבה הביתה. שיבה שהיא כל כך רצתה בה, לא היה לה את היכולת לעזור לילדיה להתאקלם. היא הבינה שהיא צריכה לסדר את סדרי העדיפויות והחליטה לעזוב את החברה ולהישאר כיועצת. בשנה הזו היא הבינה שוב שחופש זה לא בשבילה אז היא יעצה ועשתה המון מנטורינג, ואחרי 9 חודשים היא הצטרפה לשוקיט.

שוקיט מוכרת פירות וירקות לבית הצרכן. זה היה הכי רחוק ממה שעשתה. חברה צעירה ושונה ויעל ראתה בה הזדמנות ללמוד את עולם הלוגיסטיקה ולטפל בבעיה אותה היא רואה כאחת הבעיות הגדלות בעולם כיום והיא קיימות ואקולוגיה. היא הקימה להם חברת בת בשם בונד בתחום הלוגיסטיקה ועזרה להם להביא פתרונות מעולמות הענן. שוקיט וחברת הבת בונד נמכרו ויעל החליטה להמשיך הלאה. משהו היה חסר לה. זו הייתה התשוקה לעולם הרפואה.

בחיים צריך לדעת איזה חסם ניתן לעבור ואיזה חסם צריך לעקוף

היא כבר הייתה אחרי שלושה ניתוחים בברך ושלושה ניתוחי קיסריים. היא הבינה שלנשים אחרי לידה יש תמיכה רבה אולם כל חולה אחר שיוצא לשיקום זו התמודדות קשה מאוד ובודדה. זה קשה נפשית, לוגיסטית, כלכלית וכמובן פיזית. היא הבינה שצריך פתרון ופנתה ליוני. יוני היה חבר שלה עוד מימי מיקרוסופט. כבר אז הם רצו להקים משהו יחד אבל כל אחד המשיך לדרכו. יוני היה בעולמות הביטוח והקים קרן השקעות והצטרף לקרן גידור מהגדולות בעולם, הוא זה שלימד אותה שכל דבר הוא המקפצה לדבר הבא שלך. יוני סיפר לה על אימה של אשתו, שעברה ניתוח ויצאה לשיקום בבית, השיקום לא צלח והיא נפטרה.

יעל ויוני מבינים שצריך פתרון לשיקום בבית, ובשיא הקורונה הם מקימים את לגונה. יעל הביאה את הניסיון שלה בפציעות ושיקומים וכן את הידע על התחום הרפואי ויוני הביא ידע בביטוח ואקטואריה. הם גילו שבעיית האישפוז החוזר לא מטופלת ויש שם הזדמנויות רבות לעשות שינוי חברתי וכלכלי.

הם פיתחו אפליקציה שמלווה את המטופל מהיציאה מבית החולים, הם משתמשים בבינה מלאכותית ובביג דאטה כדי להבין מה צריך המטופל וממה להימנע, ונותנים לו מערכת הכוללת טיפול רגשי, מתחברת לציוד רפואי ומאפשרת מעקב של רופא מטפל גם אחרי מדדים חיוניים. יש סיבות רבות מדוע מטופל לא מיישם את הטיפול כמו שצריך שיכולות לכלול סיבות סוציו-אקונומיות, נפשיות, לוגיסטיות ועוד. המערכת ממפה ועוזרת בכל תהליך. חצי שנה אחרי שעזבה את שוקיט הם כבר גייסו למעלה משישה מיליון דולר בהשקעת סיד.

__

שנה חדשה, חגים וזה, אלו תמיד תקופות של הרהורי נפש, האם מה שאנחנו עושים גדול מספיק? תורם מספיק? בעל אימפקט מספיק? משמש אותנו למקפצה הבאה? מה נשנה השנה. דווקא עכשיו כשתמו החגים זה הרי הזמן שאנחנו שבים ושוכחים מה שאמרנו לעצמינו רק לפני שבועיים בראש השנה. האם זו שוב תהיה השנה בה זנחנו בצד את התוכנית העסקית שעשינו לחיים שלנו. זו שאמרנו שהשנה נשנה משהו בחיים? נאכל פחות, נעשה יותר ספורט, נשנה משהו בעבודה, נעשה עוד תחביב אחר, נייצר יותר ערך לנו ולסביבה, נאזן יותר חיי משפחה. השיחה עם יעל גרמה לי לחזור ולהרהר באלו. במקפצות, באימפקט, בפציעות ובכישלונות שמביאים אותנו לדבר הבא. בוא ננסה השנה להסתכל על התוכנית העסקית העצמית כאילו הייתה העבודה שלנו ולא משהו שבקלות ניתן לזנוח. אחרי החגים שמח, דווקא עכשיו. בואו ננסה לא לזנוח, לא לפחד לשנות בעצמי ואולי גם, אני אעיז לומר במדינה.