(הת)חלה לשבת – סיפור על ילד שנולד במשפחה חרדית ובה שבעה ילדים, ולמד שעה אחת בלבד בכל יום לימודי ליבה כמו אנגלית או חשבון. הוא אהב ציור ומחשבים ובגיל 16, דוד שלו העניק לו מתנה – ספר ללימודי פוטושופ. הוא גילה עולם ומלאו וצלל למעמקי הגרפיקה הממוחשבת, התכנות ועריכת הווידאו. הקים חברה, טיפח אותה במשך שלוש שנים, רק כדי להבין שזה לא העולם שלו והוא בעצם חולם ויוצר אינטרנט. יחד עם שותף, הם הקימו חברה חדשה לבניית אתרים. בשלב מסוים, אחרי והיו להם כבר מאות לקוחות, החליטו הוא ושותפו לקחת הלוואה, לזנוח את הלקוחות הרבים ולהתמקד ביצירת משהו גדול יותר. הם הקימו חברה ליצירת תבניות לאתרי אינטרנט. ניסו לגייס כספים ללא הצלחה, ואז הם שוב זנחו הכל והתרכזו ביצירת מוצר לבניית אתרים בוורדפרס בקוד פתוח. כיום כשהוא רק בן 36, לחברה יש מיליוני משתמשים ברחבי העולם, מחזור הכנסות שנתי של למעלה מ-40 מיליון דולר – וכל זה רק 5 שנים מאז הקמת החברה. זהו סיפור של יזם ללא פשרות, שמראה שרק עבודה מאוד קשה והרבה הקרבה הם הדרך.

אתם צריכים לחיות בשיפור מתמיד מה שידעתם אתמול זו נקודת הפתיחה למחר

יוני לוקסנברג, נולד בבני ברק בי' בכסלו תשמ"ה, בן שלישי במשפחה של שבעה ילדים. הוריו היו סוכני נסיעות ובעלי משרד בבני ברק, המשרד היה של סבו. כשהיה ילד, אמו התעסקה בעיצוב ורק מאוחר יותר הצטרפה לעבודה בסוכנות. כשנשאל איך זה לגדול עם שישה אחים, הוא עונה בפשטות "כשאתה ילד אתה לא מייחס לזה חשיבות כי אתה לא מכיר משהו אחר. אני מכיר אנשים עם עשרה ילדים שהיה להם יותר מאנשים עם שני ילדים והפוך". כשיוני מדבר על ביתו, הוא יודע שהוא שונה ממרבית הבתים החרדים וממה שאנו מדמיינים כשאנו חושבים על בית חרדי בבני ברק, הוא היה בחו"ל, טס ליורודיסני וחי חיי רווחה.

הוא למד בגן, ועבר לחדר וישיבה, אורח חיים חרדי קלאסי כמו כל ילד אחר בסביבה בה נולד. במשך שעה ביום הוא למד לימודי ליבה כגון חשבון ואנגלית. הוא אהב לצייר (אין לו הרבה תמונות ילדות אבל יש לו הרבה תמונות שצייר), לשחק בלגו (הוא אהב לדמיין באמצעות קוביות לגו), יוני מגדיר את עצמו כילד חנון וחרוץ. בגיל 16 הוא התחיל לשאול את עצמו מה הוא באמת אוהב לעשות. הוא אהב ציור ומחשב, מגיל צעיר היה לו מחשב עוד מימי תוכנת איינשטיין. יוני קיבל מתנה מדוד שלו  ספר על פטושופ, הוא התחיל ללמוד לבד. יוני נשאב ללימודי הפוטשטופ, העיצוב הגרפי ושפות המחשב ריתקו אותו. הוא התחיל ללמוד עוד ועוד ולא הפסיק עד עצם היום הזה.

תעשו את זה ורוד – הכי יפה, הכי מושקע, הכי טוב שאתם יכולים

בגיל 18, התרחש בחייו של יוני משהו מרגש ביותר. חבר פנה אליו וביקש שיעשה עבורו מצגת. החבר ראשון לא שילם לו והשני –  כבר שילם. יוני הבין שאם מישהו רוצה לשלם לו עבור עבודתו – כנראה שהוא טוב בתחום הזה. הוא הרגיש בר מזל. בגיל שמעטים יודעים במה הם טובים בו הוא אפילו הצליח לעשות מזה כסף. הכסף שהוא הרוויח מהעבודה שימוש לו כדמי כיס לבילויים לקנות גאג'טים כי זה מה שעניין אותו.

ובמקביל, בחייו הפרטיים הוא למד בישיבה, גר כרווק בבית הוריו. וכאשר הוא היה בן 21 הוא התחתן בשידוך.

כדי להצליח צריך להצטיין. הדרך לעשות את זה – עבודה קשה והקרבה

לאחר החתונה הוא עשה שירות אזרחי. הוא עיצב מצגות ל"זהירות בדרכים" שבאמצעות מצגות אלה אלפי ילדים למדו את הכללים של זהירות בדרכים. בעבודה הוא התמקד במצגות וידאו והתחיל לחפש לקוחות. הכסף שהרוויח היה בעיקר לאוכל. לא היו לו הוצאות, הוא לא נסע לחו"ל. הוא היה רעב לכל הזדמנות. הוא עשה תואר ב"בית הספר של החיים" וזאת במשך 3-4 שנים.

הוא עבד ימים כלילות. הכל היה כלול: ספרים, כנסים, הרצאות, וכל הזמן המנטרה שלו הייתה – "מה הדרך להיות טוב יותר". יוני שגדל בסביבה שלא מחנכת לתחרותיות. בחדר אין מבחנים, אין שיעורי בית, הלימודים הם לשם הלימוד. אולם, בכל מקום הוא היה "עוף מוזר" ללא תואר אקדמי, לא מ-8200, לא מהסביבה הנכונה. וכל זה גרם לו לרצות להוכיח שהוא יותר טוב.

תהיו יוצרי אינטרנט, תחלמו אינטרנט

שלוש שנים לקח ליוני להתפרנס מעריכת וידיאו. ואז הוא נחשף לעולם האינטרנט והבין שזה המקום שלו והוא צריך לעשות שינוי. התמקצעות לוקחת זמן, לטענת יוני לפחות שלוש שנים, הוא הבין שיצטרך לעבוד עוד שלוש שנים לפחות אבל שום דבר לא עצר אותו.

ב-2009 הוא התחיל לעצב דפי נחיתה, מינסטיים בפלאש  ואח"כ html, גוגל אד וורדס ועוד. נרשם לקורס לשיווק באינטרנט של גוגל, ותוך כדי בנה אתרים ללקוחות. לפעמים הוא גם ערך וידאו בשביל האתר.

קהילה מקנה לנו רשת בטחון. אנחנו לא לבד, ויכולים להקשיב, לשתף, להעזר ולהתבונן ביחד

אריאל קליקשטיין היה גדול מיוני בשנה ולמד בצד השני של בני ברק. אריאל החל כקופירייטר אצל תרצה גרנות, וכתב בלוג על החוויות שלו במשרד הפרסום. הוא היה מאוד מוכשר בבלוג וככה החל לכתוב בלוגים ללקוחות. יוני הכיר אותו מהבלוג. אריאל הכיר את יוני כי הוא היה מעצב. יום אחד חבר אמר שכדאי להם לעבוד יחד. אז הם נפגשו וקשקשו, הם ראו שהם באותו ראש. אריאל היה מעשי והחליט לשכור חדר של 16 מטר מול הבית שלו. הם גררו כיסא ושולחן, קנו קומקום וביחד התחילו לחפש לקוחות.

במשך שלוש שנים הם בנו יחד מאות אתרים. זו הייתה תקופה שהאינטרנט היה בצמיחה, והם  מצאו את עצמם עובדים עם חברות כמו: קוקה קולה, משק צוריאל, ביתי לי, קוקפיס ועוד. מנעד רחב של לקוחות והעסקה של פרינלנסארים, הם עשו הכול מהכול.

תבקשו לעצמכם קווים מקווקוים לצאת מהם, שבלונה הורגת יצירתיות

בגיל 25, לאחר שכבר בנו מאות אתרים, הם ניסו להבין מה הלאה. היה ברור להם שהם צריכים למקסם את היכולות. הם ניסו להקים הרבה יוזמות ללא הצלחה: אינדקסים, שותפות על אתר תוכן ועוד. בתוך החשיבה הזו הם הבינו שהם עובדים בצורה לא מדויקת. חוזרים על עצמם בכל בניית אתר מחדש, לא עובדים יעיל, ואין להם יכולת להגדיל באופן ניכר את מה שהם עושים. הם הבנו שהם צריכים סביבה שעליה ניתן לבנות בקלות.

בתקופה הזו הם חיו בסביבה שכולם היו נחושים ליזום ולהצליח. סביבה של חרדים שרוצים להיות דור העסקים הבא. אריאל ויוני החליטו לקחת הלוואה מהבנק כדי להתרכז ביצירת אותה סביבה (הם עוד לא ידעו אפילו לקרוא לזה מוצר). הם היו כה נחושים עד כדי שיעבוד הבתים שלהם לטובת החזר ההלוואה וויתרו על הלקוחות שלהם.

אבא של יוני אמר לו שאם הוא היה לומד באוניברסיטה זה היה עולה לו דמי לימוד של 5 שנים. זו  האוניברסיטה שלו.

העצמה – ככל שנלמד אחד מהשני נהיה חכמים יותר

בוקר אחד, משה פרידמן מקמא טק, אקסלרטור ליזמים חרדים, דפק על דלתם והזמין אותם להצטרף. לא היה להם מושג מה זה, אבל הם זרמו. ככה הם הצטרפו לפעילויות של קמא טק. הם התחילו לפתח בתוך תבנית וורדפרס והקימו עסק סביב אותן תבניות. זה נראה להם מעניין, אבל התגובות שהם קיבלו היו: "זה אחלה אבל לא מספיק".  

לאחר שנה וחצי, כשלעסק שלהם היו אלפי לקוחות ומחלקת שירות והם היו בטוחים שהם בפסגה, הם הבינו שהם חושבים בקטן. וזאת מהשאלות שהופנו אליהם על ידי גורמי השקעה.

הם לא ברחו מהשאלות – אלא ישבו ושברו את הראש מה עליהם לעשות.

במקביל הם בקשו מענק מהמדען הראשי מבלי שהייתה בידם תוכנית עסקית, הם החליטו לא לקחת יועצים. חברה עזרה להם קצת ותוך כדי שהם ממלאים את השאלון הם שאלו את עצמם מה החדשנות במוצר הנוכחי שלהם ואז הם הבינו שהם צריכים ליצור מוצר אחר.

וככה נולדה אלמנטור – השם הגיע מהמונח אלמנט, מתוך הכוונה שכל אחד בונה את האלמנט שלו.

כדי להיות יזמים מצליחים, חייבים להיות טובים מאוד. זה לוקח  זמן רב והרבה הקרבה.

בשנת 2016, הם זרקו הכל לפח ושוב התחילו הכול מאפס, שלושה אנשים במוסך בבני ברק. הם ישבו לפתח מוצר חדש. הם התחילו להציג את המוצר החדש לשוק. השיגו אישור למענק אבל אף אחד לא רצה להשקיע.

ללא השלמת הסכום, המענק הוקפא. הם פגשו המון משקיעים ואף אחד לא רצה להשקיע. יוני אומר שהוא לא מאשים אותם מכיוון שלא היה במה להשקיע. יזמים חושבים שמשקיעים, מקפחים חרדים או נשים, אבל זה לא זה, הם פשוט שונאי סיכון ומשקיעים רק במצב שאחרת יפסידו.

תעזו ואל תפחדו לעשות טעויות, אף אחד לא נולד בפסגת ההר, צריך לטפס כדי להגיע לשם

במהלך אותה עת התעניינה בהם חברה לקנייה, הם היו צוות פיתוח טוב, כמו שיוני קונה היום, כל היועצים ייעצו להם למכור, לעשות רווח קטן ולהתקדם, אולם הם במקום להימכר מינפו את ההצעה להשקעה של 850 אלף דולר ממשקיע פרטיים.

יוני ואריאל הבינו שעליהם לשלוט בשפה האנגלית. יוני אמנם למד בגיל 20 אנגלית אבל לא עשה עם זה כלום. הם החלו את לימודי האנגלית עם מורה פרטי ועם ספרי ביה"ס של ילדים. יוני גם למד את השפה מתוכנית הטלוויזיה הפופולרית לילדים "קוקו מלון". יוני חוזר ומציין שמכל דבר הוא לומד. גם משני הילדים שלו (בני 11 ושנתיים) והם כבר לומדים מהאינטרנט.

כיום הם חוגגים חמש שנים לאלמנטור, החברה פעילה בלמעלה מ-9 מיליון אתרים. הם מעסקים 330 עובדים ועד סוף השנה יוני מעריך כ-400 עובדים. המחזור השנתי שלהם הוא למעלה מ-40 מיליון דולר והם צומחים כל הזמן בקצב מסחרר.

הם לא עוסקים במותרות, וחושבים על הזמן על איך לייצר ערך לקהילה האדירה של המשתמשים שבנו, הם לא חוששים מנפילה בבורסה או ממגפה, הם הצליחו ליצור עסק בר קיימא וכל עוד ימשיכו לייצר ערך המסע שלהם מובטח.

את ערכי החברה הם בנו בהתאם לאופי ולמסע שעברו והם גם מלווים חלק מטור זה.

בשיחה המרתקת שלי עם יוני הרגשתי שישנם הרבה קווי דמיון ביני לבינו למרות השוני המהותי של הסביבה בה גדלנו. לא משנה מה הרקע שבו אתה צומח, כדי להתפתח יש לחשוב כל הזמן כיצד להרחיב דעת ללמוד ולהשיג.

יוני לא מעוניין בקלישאות ומציע לכולנו להימנע מהם. הסיפור שלו לא מתמקד בילד שיצא מהחברה החרדית – הסיפור שלו הוא על נחישות ועבודה קשה. יוני רוצה שתזכרו את הסיפור שלו כסיפור של בחור שהחליט לקחת את העתיד שלו בידיים. אם אתם מוכנים להתאמץ ולהקריב יש סיכוי שתצליחו.

יוני בהחלט מודע לתקווה שהסיפור שלו יכול להעניק לבחורים יוצאי ישיבות וזו כנראה הסיבה היחידה בגינה הסכים לספר את הסיפור שלו, למרות שזה לא תמיד. לקח לי לא מעט חודשים לשכנע, שמחה כל כך שהצלחתי.

שבת שלום