(הת)חלה לשבת – סיפורו של ילד שנולד באופקים, גדל בקהילה חמה ומיוחדת  בסביבה ירוקה, מחוברת לטבע ולאדמה וקהילתית במיוחד. אחרי הצבא הוא עובד ביס וצומח מהר לנהל מחלקה, במקביל הוא לומד משפטים ולאחר מכן עובר לפרויקט ענק של המדינה, לטיול אחרי צבא הוא כבר לא טס אבל הוא מוצא את אהבת חייו מתחתן ובהמשך נולדים להם שלושה ילדים. בסיום הלימודים הוא מצטרף לנסטלה לעזור בהחדרת המוצרים בתל אביב, הוא מצליח מאוד ומתקדם לנהל את מרחב דרום, אח"כ מרחב מרכז ועושה בכל מרחב אופטימיזציה, מקפיץ משמעותית את ההכנסות והופך אותו לרווחי מאוד ויעיל. לאחר מכן הוא מביא את הקסם לאלקטרה עד שנקרא בחזרה לנהל ערוץ בנסטלה ומשם לאתגר נוסף בהקמת האונליין בארץ וכחלק מקבוצת המובילים הגלובאלית, כשמסיים את האתגר הזה ממונה כמנהל השוק עד שהוא מקבל הצעה שלא מצליח לסרב למנכ"ל את am:pm. במהלך אותה תקופה הוא משכנע את אשתו לעבור חזרה לאופקים. הכל מושלם עד הבוקר של ה-7 באוקטובר. אלו השעות הקשות ביותר בחייו עם מחבלים ברחובות וכשאחותו ומשפחתה נמצאים בכפר עזה והמחבלים שורפים את ביתם בעודם בחיים. הם מצליחים להימלט במצב אנוש ושם מתחיל מסע של שיקום והמסע שלו כאדם ציוני אוהב הארץ לתיקון המדינה האהובה שלו. סיפור שגרם לי להזדהות עם כל רגע בכתיבה.

אנשים פשוטים פותרים בעיות מורכבות בדרכים פשוטות ואפשריות

אף אחד לא האמין שהתינוק של יהודית חוגג ישרוד. הוא נולד בחודש שמיני, במשקל של פחות מ-800 גרם. אלה היו הסבנטיז. תקופה נפלאה לדיסקו, אבל הרפואה עוד לא הייתה מתקדמת מספיק בשביל להבטיח שפגים במשקל כזה ישרדו. יהודית התיישבה על ספסל בבית החולים והחלה להתייפח מבכי. עוברת אורח מסתורית ראתה אותה ושאלה מדוע היא בוכה. יהודית סיפרה לה על התינוק שהרופאים לא מאמינים שישרוד. היא הציעה לה לקרוא לו בשם "שיראל", כדי להציל את חייו. כך היה.

שיראל גדל באופקים. בשונה מהתפיסה שיראל מגדיר את האזור כחבל ארץ מדהים כאזור חקלאי, כפרי ומאוד ירוק. דרך עיניו של שיראל אפשר לראות את העוטף כטוסקנה הישראלית: ירוק באביב והכל פורח, ובחורף שינויי עונות מאוד מיוחדים, אגמים שמתמלאים והילדים שרצים בשדות וקופצים למים.

כמי שמכירה את העוטף אני יכולה להתחבר לתיאור ולחלום על ימים קסומים בקיבוץ. הוא מתאר את אופקים כבליל של אנשים נפלאים מכל הסוגים. שם הוא חווה את מה שאנחנו קוראים לו היו "אנתרופוסופי" בפעם הראשונה בחייו. הוא גדל בבניין בו כל ההורים היו מאוד עסוקים, לכן הם היו חולקים משמרות במקלט, בו בכל משמרת הורה אחר שומר על כל הילדים. כך הילדים גדלו על כל סוגי המאכלים מעדות מגוונות מכל הגלובוס, וכל סוגי הפעילויות. הוא מספר לי בחיוך שאפילו השכנה ממול הייתה נותנת לו "שינקן". היא הייתה אומרת שזה מאכל רוסי טעים, כך היא רצתה לפנק אותו והוא נהנה מכל ביס, מכל מאכל, לא משנה מאיזה עדה.

תחיו כל יום באופטימיזציה מתמדת

אביו מוטי היה פרמדיק כ-42 שנה, כל מהותו הייתה ריפוי ונתינה. באותה עת לא היה מוקד פתוח בלילות אז הבית שלהם הפך למרפאת חירום. זה לא היה נדיר למצוא אותו באמצע הלילה בתחתונים מנשים מישהו. אמו יהודית הייתה מהאנשים החרוצים והחריפים ביותר שפגש בחייו, היא הייתה מנהלת בכירה בתחום הכספים בתחום המוניציפאלי. כבר בילדות הוא למד ממנה שיטות ואסטרטגית ניהול, ניהול משברים, את תורת המעגלים ואיך אנשים יכולים לקדם צרכים. כולם היו באים אליה והיא בפשטות וצניעות פתרה להם הכל. היא זו שלימדה אותו על אופטימיזציות של מצבים ונתנה לו את כלי הניהול הראשוניים של חייו. עד היום הוא גם פותר בצניעות ובפשטות.

הוריה של אימא יהודית הגיעו מתוניס, אנשים חכמים, פשוטים, שבנו ארץ משפחה ועם אנשי עמל. ביתם היה מקדש של אהבה, מקום עם שמחה ואור גדול. סבא עבד במפעל וסבתא הייתה עקרת בית וגידלה שבעה ילדים. אבא של מוטי היה ניצול מחנה כפייה של הגרמנים בטוניס שכל מטרתו בחיים הייתה לעשות טוב בעולם וגם אמו הייתה אישה קסומה, שלמרות כל הקשיים הייתה מלאה בשמחה ואופטימיות. אבא מוטי היה בן יחיד. לעולם לא היה בבית שיח של אפליה או קושי, מכל סוג להפך הייתה סמנטיקה בארץ הזו של העם היהודי כל החלומות אפשריים, עיקר השיח נסוב סביב הגאולה של המדינה וההודיה שזכינו לחיות בה.

ידע הוא כוח, תלמדו כל יום דבר אחד חדש, מכל אדם בדרך זוטר או בכיר, זה הכרחי לפיתוח האישי שלכם ומונע שחיקה

למוטי ויהודית  נולדו ענבל, שיראל, אביתר ואליי. הבית היה שומר מסורת, ושיראל למד בישיבה תיכונית. הבית היה פתוח ופלורליסטי ושידר יותר מסורת ישראלית מאשר דת. שיראל, שכבר מגיל צעיר שבר פרדיגמות, חקר ולמד על היהדות והבין שכיפה זה לא מצווה והחליט ללכת בלי כיפה בבית הספר . זה התקבל כי הוא הצדיק את אמירותיו. ככה הוא עד היום מונע ממקום של למידה וסקרנות ולומד כל יום משהו חדש מפודקסט יומי ועד בודהה מגמרא למורה נבוכים מאסטרטגיות עסקיות ועד תורת המלחמה.  

אם אתם מאמינים במשהו, תוכיחו לכולם שהוא הנכון ותגרמו להם להתאהב, כך הרעיון יקבל אנרגיות חדשות ומגוונות בפיתוח וביישום

שיראל התגייס לגולני וכשהשתחרר מהצבא התחיל לעבוד בחברת יס, על מנת לחסוך לטיול הגדול אליו הוא כבר לא יגיע. הוא חשב שזה זמני. התחיל כסוכן וסיים אחרי שלוש שנים כמנהל היחידה עסקית. כהרגלו, מתוך סקרנות הוא למד וגילה, שהארגון פועל ללא הצעה עסקית ומתודולוגיה מתאימה כי הבתים בקיבוצים ובמושבים שונים מבעיר והמודל לא היה מותאם. הוא פיתח מודל עסקי והתחיל ליישם, כך הוא הפך ממנהל של יחידה קטנה למחלקה גדולה בגיל מאוד צעיר. במקביל הוא למד משפטים, ואחרי כשלוש שנים הוא המשיך לאתגר הבא.

באותה תקופה, הוא פוגש את אדוה שהייתה שותפה לדירה כסטודנטים. הם גרים יחד כמה חודשים ולאט לאט התחיל קשר רומנטי. היא "התאונה" הכי מדהימה בחייו. אדוה מחנכת במהותה ומורה לחינוך מיוחד. יש בה יכולות להשפיע על אנשים. אדוה היא המפרש שבזכותו הוא מפליג למחוזות שלא חלם עליהם. הם מתחתנים ובהמשך נולדים להם שלושה ילדים: יהונתן, אריאל והלי.  

גם אז הטיול לא קרה. שיראל, בן ה-24 בלבד, נקרא לנהל בפרויקט לאומי של החשב הכללי של העברת עובדי המדינה מבנק יהב לבנק דיסקונט. המטרה הייתה להגיע ל-450 אלף עובדי המדינה, שלא יגיעו לסניפים להרשמה וצריך למצוא דרך להגיע אליהם עם בנקאים שהוכשרו זה עתה. אופרציה גדולה ומורכבת. זה היה אמור להימשך חצי שנה אך נגרר כשנה וחצי כתוצאה מגלים נוספים של עובדים שהיו צריכים להצטרף לתהליך, כמו שוטרים, שב"כ ועוד. גם אז הוא לא טס, הוא סיים את לימודי המשפט והחליט שיעשה סטאז' באחד ממשרדי הממשלה אליהם כבר היה מחובר.

בחירת צוות, היא המפתח לאתגר את המערכת ואת עצמכם, ולמצוא פתרונות יצירתיים ומגוונים

בסיום הלימודים החל לעבוד בקונצרן הבנ"ל – נסטלה, על פרויקט גדול בשם "big blue" ומהותו החדרת המוצרים לאחת הערים החשובות – תל אביב. שיראל, מפרק את הבעיה לגורמים, מבין את הכשלים בהחדרה עד אותה עת, ומביא עסק כושל עם מבנה עסקי לא בריא, תוך שנתיים וחצי לעסק רווחי מאוד עם מחזורים של פי שש, עם דפוסי ליבה בריאים והשקעות רווחיות. לאחר מכן, ביקשו ממנו להיות מנהל מרחב דרום יחידה עסקית גדולה ומורכבת, זה היה כבר עסק ענק גדול שמגלגל מאות מיליונים וניהול של מאות עובדים. הוא שוב עושה את הקסם שלו, מוביל לאופטימיזציה, בונה ומכשיר צוות סקרן ואיכותי. כאן כבר דבק בו שם של מומחה.

לא הספיק לו האתגר, ואחרי שנתיים וחצי הוא מתבקש לבצע אופטימיזציה במרחב מרכז, היחידה עסקית המשמעותית והמורכבת ביותר וכרגיל תוך שנתיים-שלוש הוא מביא אותו להיות אחד העסקים הרווחיים ביותר. אז נוחתת הצעה קצת שונה, מנכ"ל אלקטרה פונה אליו בבקשה שיעשה אופטימיזציה באחת מחטיבות מוצרי הצריכה. תחום מאוד שונה ממה שעסק בו, בו הרווחיות הולכת ונשחקת וצריך להבין למי מוכרים ובאיזה ערוץ. באונליין היה ניתן עוד להרוויח ושיראל הקים מחלקות תומכות לאונליין ואת כל שרשרת המכירה לפרטיים ולעסקיים.

כעבור שנתיים הוא נקרא חזרה לקונצרן הבינ"ל נסטלה לחטיבה המרכזית, הם ביקשו ממנו לנהל ערוץ מכירה מורכב, ערוץ מכירה הזה כלל את רשתות השיווק שהתחילו כקטנות כמו "רמי לוי" "ויקטורי" ו"יוחננוף" שגדלו משמעותית. זה היה קשה לניהול במתודולוגיה ה"נסטלאית". הוא ישם ובנה מבנה אחר, מומחיות צרכן והתאמות להצעות ערך מדויקות עם מקסום עסקי.

חשוב לבנות ארגון עם הנהלות לא הומוגניות שמגיעות מדיספלינות שונות, זה מכין את הארגון להתמודדות טובה ומשמעותית עם אתגרים ,תפיסות שונות מגבשים פתרונות מגוונים

אחרי שנתיים הוא שוב מקבל טלפון, הפעם מהנהלת נסטלה הם אומרים לו שכפי שהוא יודע החלה הקורונה והם לא מרגישים מוכנים למגפה, כי אין להם נוכחות מקוונת. הוא ממונה להקים את יחידת האונליין בארץ ולהיות חלק מקבוצה של שישה מובילים בעולם. הוא לא מגיע מהעולם של האונליין, הוא לומד הכול מאפס, מקיף את עצמו במומחים הגדולים ביותר ושואל המון שאלות. עד שהוא מגיע לאתר שחלקים ממנו משוכפלים לעולם כולו. זה היה כל כך רחוק מהפורטה שלו הוא התחיל לחלום ולחשוב באנגלית, למד עולם חדש ואתגר את עצמו בחברה גלובאלית. זה קצת מזכיר לי את הסיפור שלי.

אחרי שנתיים, מנכ"ל נסטלה מבקש ממנו להיות מנהל השיווק, אתגר חדש, כבר ברמות של מיליארדים, מאות אנשים, תחום ומורכבות יוצאת מגדר הרגיל של מותג בירידה אחרי הקורונה. הוא בונה את הארגון אחרת, לפי התנהגות צרכן והתאמת יחידות עיסקיות: HD שוכנתי, אימפולסיבי ואונליין. זה נהיה אחד המבנים היותר אפקטיביים בחברה. הוא מקים יחידה של מצוינות עסקית, עם חברי צוות מתחומים שונים ומגוונים שבונה את כל המדדים ונותנת תקציבים לכל יחידה, מאוד שונה ממה שהיה קודם, כרגיל היו הרבה התנגדויות, אבל זה הצדיק את עצמו והביא לתוצאות מפתיעות.   

תנו לצוות לבנות את הדרך והמדדים להגיע למטרה, כך תראו פלאים

כעבור שנתיים פנו אליו מ"דור אלון", וכיום הוא ממנכ"ל את am:pm ארגון ענק, מאוד דינמי, מהבודדים בארץ שפתוחים 24/7 ונמצא בחזית מעניינת, בה התחרות גבוהה והזירה לא מפסיקה לזוז, שוק מתפתח ומאיים ומתחרים אשר נקנו על ידי מפלצות, זה הזמן בו הוא והצוות בונים את איך להמציא את עצמם מחדש.  

עד לפני שנה וחודשיים המשפחה גרה בגבעתיים. אבל הציונות ואהבת האדמה החזירה אותו לאופקים. כל אותה עת, הוא לא הפסיק לחשוב שהוא מתקדם והאזור שם צריך עוד אנשים, וזה בעצם המקום בו הוא רוצה שילדיו יגדלו. זה לקח זמן. אדוה ושיראל בונים בית אבל לא בטוחים כלל שיעברו לגור בו. שיראל היה שבוי בחלום של אופקים, המגוונת, הקהילתית, הרחוקה מתרבות הקניונים והקרובה לקרקע. זה לא היה קל לשכנע את אדוה שגדלה בגבעתיים. עד החזרה לדרום הילדים למדו במוסדות אנתרופוסופיים בגבעתיים והוא אמר לאדוה "ככה גדלתי, למה צריך להמציא מחדש?". כשהם עברו אדוה הבינה על מה הוא מדבר.

משפחה וחברים הם עמודי התווך לעוצמה שלכם  

ב-7 באוקטובר שיראל היה בבית באופקים עם אדוה והילדים, הם מתעוררים למטחי טילים ואינספור הודעות. הכל מאוד קיצוני. הוא שומע ברחובות טנדרים ויריות ומתקשה, כמו כולנו, להבין את גודל האירוע. כשמציאות מתחילה להתברר, הוא מזמין את הוריו להצטרף אליהם. אחותו אליי נמצאת בכפר עזה. היא מתקשרת ומספרת על הטבח. היא שומעת המון יריות. היא נמצאת עם בעלה אריאלי ובתם התינוקת יעלי. שיראל מנסה לדבר עם חברים בכוחות הביטחון ומבין שהמצב כל כך קטטוני שאף אחד לא יבוא לעזור. הוא מחליט לנסוע אליה, אבל אדוה ואימא יהודית מחביאות לו את המפתחות ולא נותנות לו לצאת בידיעה שייהרג.

אליי מתקשרת ואומרת "הם אצלנו" אנחנו אוהבים אתכם ומיד נגמרת לה הסוללה. אליי, אריאל, ויעלי מצליחים לסגור את הממ"ד באמצעות ארונות וחפצים כבדים. המחבלים שלא מצליחים להיכנס מכניסים בלוני גז ושורפים את הבית. אליי ואריאל מגיעים ל-60% כוויות בגוף, הם חיבקו את יעלי ולכן היא נפצעה טיפה פחות. כרופאה, אליי הבינה שהם במצב קליני קשה והם מחליטים לברוח מהחלון. המחבלים כבר חשבו שהם לא בחיים אבל מיד לאחר מכן הם נתקלים בבוזזים ונלחמים בהם בידיים. הם רצים ממסתור למסתור, יעלי מתחילה לבכות ואליי מניקה אותה כדי שלא תסגיר אותם.

שיראל והמשפחה עוברים שעות נוראיות של חוסר אונים. לקראת 14:30 הם מקבלים שיחה ממספר לא מזוהה. אליי על הקו, "אנחנו חיים במצב קשה מפנים אותנו". כשהוא מגיע מסתבר שהם הצליחו לחבור לכוח של 669 שפינה אותם. הם יוצאים למסע חדש. אליי הייתה מורדמת ומונשמת במשך שלושה חודשים וכולם היו במצב מאוד קשה. הגיבורים האלה, ממלאים את שיראל בהשראה כמה אהבה ומשפחה חשובים לכוח שלך לכל אתגר.

גם בחושך צריך לכוון את הפנס לכיוון הנכון

רבים מכם זוכרים לו את הריאיון מערוץ 14 ב-8 לאוקטובר. זה היה מאוד אותנטי, הוא היה מוכן להתראיין ובלבד שהריאיון לא יהיה מוקלט. הוא רצה לזעוק את צעקתו בתוך מכונת הזעם. הוא לא סידר מילים ולא כתב, הוא אמר את הכאב שלו. הוא דיבר על ההנהגה הלא ראויה, אל מול הקסם של האנשים, הרופאים, העמותות. מאז הוא יצא למסע, מסע לתיקון. הוא מרגיש חובה ליצר אופטימיזציה בניהול המדינה ומבטיח שהוא לא ייתן להם לנוח עד שיבקשו סליחה מההרס והאסון שהובילו, עד שיוחלפו. לעולם לא היה פער גדול כל כך בן עם פורץ דרך ואיכותי בכל התחומים לבן הנהגה לא ראויה שמנהלת בהרס מדינה נפלאה. הוא מגדיר את עצמו כציוני מכור, שיעשה הכול להצילה. הוא ימצא את הדרך במסע שלו לתיקון עם הוא מבטיח לא לוותר, כי אין ברירה גם בחושך צריך לכוון את הפנס לכיוון הנכון.

—

אני כותבת רגע לפני יום הזיכרון ויום העצמאות ואני חושבת על כמות הגיבורים שנוספו למדינה הזו השנה. יום הזיכרון ויום העצמאות השנה יהיו בסימן רחב יותר. שיראל הוא אחד מהם. כשדיברתי איתו, חשבתי עליי, יש הרבה קווים מקבילים בסיפורים שלנו, מהמסלול קריירה, המעברים בן העולמות, הצלילה למים עמוקים וחדשים כל פעם מחדש, התובנות העסקיות ואפילו האג 'נדות הניהוליות ועד השבעה באוקטובר, והדאגה למשפחות שלנו בעוטף. קשה לעבור את הימים הללו, בהם אנו נעים מתקווה לייאוש, אנשים כמו שיראל מחזירים לי את האמונה. כותבת עם דמעות, תודה לך.