(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שעשו עליה אמבוש בבריכה בגלל איך שהיא נראתה. ילדה עם דיסלקציה, שהמילים רקדו לה על הדף, שלא הצליחה להתרכז ולא מצאה את מקומה בין הילדים. ילדה שחלמה על להקה צבאית וקיבלה ״לא״, ובסוף קיבלה תפקיד מאחורי הקלעים. היא למדה ברימון, פגשה שותפה לדרך, וב-2005 כתבה את הלהיטים שכל המדינה שרה – והפכה לאחת המלחינות המבוקשות בישראל. היא בנתה משפחה, גידלה שלושה ילדים, חוותה פרידה אחרי 12 שנים, כתבה שירים על 7 באוקטובר, על כאב ועל תקווה. כתבה שירים לאירוויזיון שהצליחו כנגד כל הסיכויים – ואז המציאו חוק שנכתב במיוחד כדי לעצור אותה. והיא המשיכה. כי זה מה שהיא יודעת לעשות, להפוך כאב למוזיקה ודחייה להצלחה. סיפור על הילדה מהבריכה ביבנאל, שהפכה לקול שכל המדינה שרה.
״ילדה שמקבלת במתנה מסבתא שלה ילדות מושלמת היא הילדה הכי עשירה בתבל״ – קרן פלס
קרן פלס נולדה ב-11 במרץ 1979 ביבנאל, יישוב קטן בעמק הירדן. בית מוזיקלי: פסנתר בפינה, שירים ברקע, דוד מפורסם בשם בני אמדורסקי, אבא עובד, אמא גננת, הרבה אהבה. הכול נראה נכון. אבל משהו לא היה. עד גיל שש הילדים צחקו עליה, שוב ושוב. היא לא הבינה למה. רצתה לשחק, רצתה חברות, והם צחקו.
שנים אחר כך סיפרה: ״פעם אחת בבריכה של יבנאל עשו עליי ממש אמבוש, וסבתא שלי בכתה״. קרן לא הבינה אז למה סבתא בוכה. היא לא ראתה את עצמה. היא אפילו לא ידעה שהיא פוזלת. בגיל שש עברה ניתוח שתיקן את הפזילה, אבל הפצע, זה שלא רואים, נשאר.
בבית הספר היה לה קשה. קרן לא הצליחה להתרכז בשיעורים ולא מצאה את מקומה בין הילדים האחרים. רק שנים אחר כך התברר למה: דיסלקציה. לקות למידה שגרמה למילים לרקוד על הדף, לקריאה להיות מאבק, לכתיבה מלאה שגיאות. בבית הספר לא היה מי שיעזור, אבל מורה אחת לפיתוח קול, רחל הוכמן, ראתה משהו שאחרים לא ראו. ״את יכולה״, היא אמרה לה, ״את יכולה לשיר״.
ואז היה הפסנתר, המקום שבו הכול נרגע, שבו מילים לא חייבות להיות מושלמות כי יש מנגינה. בכיתה ה׳ למדה לנגן על חליל צד, הצטרפה לתזמורת הילדים ביבנאל, אחר כך לתזמורת הייצוגית של עמק הירדן, והפכה לסולנית. לראשונה היא לא הייתה הילדה שצחקו עליה. היא הייתה הסולנית.
״אני אהיה לי אש מאנשים קרים" – קרן פלס
בתיכון בית ירח, על קו המים של הכנרת, קרן התחילה לכתוב. שירים קטנים, מנגינות פשוטות. היא כתבה גם את שיר סיום המחזור להצגת סוף השנה. אבל החלום שלה היה ברור: להקה צבאית. היא התכוננה, תרגלה, הגיעה לאודישן וקיבלה ״לא״ מהדהד.
קרן לא ויתרה. היא שובצה לשירות כמאבחנת פסיכוטכנית, עבדה, חיכתה, חיפשה הזדמנויות. בהמשך היא הצליחה להגיעה ללהקה צבאית קצת שונה – להקת פיקוד אט״ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה). פחות נעמי שמר ויאיר רוזנבלום – יותר ג׳ו עמר וזוהר ארגוב. קרן שירתה שם כתאורנית.
אחרי השחרור קרן תכננה ללמוד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב, אבל רחל הוכמן, המורה לפיתוח קול מהילדות, עצרה אותה ושאלה למה לא מוזיקה. קרן נרשמה לבית הספר למוזיקה רימון, ושם פגשה את מירי מסיקה. שתי יוצרות צעירות, שתיהן מחפשות קול.
”וכל מיני חלומות פתוחים שהשארנו מאחור, יידלקו בסערה, הנה כבר החושך מתרחק – השמש מאירה!" – קרן פלס
קרן התחרתה פעמיים בתחרות רוק רימון, בפעם הראשונה הגיעה למקום השני, בפעם השנייה זכתה במקום הראשון. בהמשך למדה משחק אצל סופי מוסקוביץ וכתבה מוזיקה לתיאטרון, בין השאר ל"חתונת הדמים", "טרטיף" ו"שיץ", וזכתה פעמיים בפרס מלחינת השנה בתיאטרון.
ואז, ב-2005, זה קרה. מירי מסיקה הוציאה אלבום בכורה, וקרן כתבה לה שירים. ״נובמבר״, ״לשם״, ״בקרקס הזה״, ״טיול לילי״. להיט רדף להיט. ״לשם״ נבחר לשיר השנה בגלגלצ והפך לאחד המושמעים ברדיו הישראלי. פתאום כולם רצו שירים של קרן פלס.
באותה שנה קרן זכתה בפרס שר המדע, התרבות והספורט ליוצר בתחילת הדרך, עם מענק של 20 אלף שקלים. הוועדה כתבה שלשירים שלה יש השפעה משמעותית על הזרם המרכזי של המוזיקה הפופולרית החדשה. היא כתבה ״ואת״ להראל סקעת, שנבחר לשיר השנה בגלגלצ וברשת ג, ואת ״תברח״ לשירי מימון. אבל קרן רצתה גם לשיר בעצמה.
ב-2006 יצא סינגל הבכורה שלה ״איתי״, ואחריו ״אם אלה החיים״ ו״שמעון השכן״, כולם להיטים. ב-2007 יצא האלבום ״אם אלה החיים״, שהגיע למעמד אלבום זהב, וקרן זכתה בתואר זמרת השנה ותגלית השנה במצעד העברי השנתי. היא הייתה בת 28. הילדה שצחקו עליה בבריכה, הילדה עם הדיסלקציה, הילדה שהצבא לא רצה בלהקה. עכשיו כל המדינה שרה את השירים שלה.
״רק האהבה היא משען, כל היתר חולף" – קרן פלס
כמה שנים לאחר מכן, כשכבר הייתה אחת המוזיקאיות המפורסמות במדינה, קרן הכירה את נועם טור – יוצא ״הישרדות״ – בחופשת סקי באיטליה. הם התאהבו ועברו לגור יחד. ב-2012 הכריזו על היריון ראשון, ונולדה להם בת בשם לונה. אחר כך נולד בן, אורי, ובהמשך הצטרפה למשפחה נועה, שאימצו. משפחה, בית, אהבה.
במקביל קרן המשיכה ליצור אלבומים, להיטים ושיתופי פעולה, וב-2016 הוציאה אלבום משותף עם רמי קליינשטיין שהגיע למעמד אלבום זהב. ב-2023, אחרי 12 שנים ביחד, קרן ונועם הודיעו על פרידה.
”אנחנו נפרדים מהזוגיות הרומנטית אבל מתחברים בעוצמה מוגברת לקשר ההדוק בינינו ונשבעים שוב אמונים כהורים, כחברים, כמשפחה״, היא כתבה.
זה היה קשה. בשבתה כשופטת בתכנית ״הכוכב הבא״ אמרה שפרידות אחרי שיש ילדים הן דבר פחות כדאי, מניסיון. אבל אותה עקשנות מהילדות לא נתנה לה להיכנע. היא מצאה גם צד חיובי: ״פרידות בגילאים האלה זה טוב״, היא אמרה, ״יוצאים שירים״.
״לא נשאר אוויר לנשום, אין מקום" – קרן פלס ואבי אוחיון
כמו כל אזרחית או אזרח בישראל, גם קרן הושפעה מהטבח הנורא של ה-7 באוקטובר. שנה אחרי הטבח היא הוציאה את השיר ״בשדה מאחורי ביתי״, בשיתוף מטה משפחות החטופים ובהשתתפות ילדות ששוחררו מהשבי וקרובות משפחה של חטופים ונרצחים. השיר יצא גם בגרסה האנגלית ״Outside My Home״. קרן לא דיברה הרבה, היא פשוט יצרה, כי זה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, להפוך כאב למוזיקה.
ואז הגיע האירוויזיון. ב-2024 היא כתבה, יחד עם אבי אוחיון וסתיו בגר, את "October Rain״ למתמודדת הישראלית עדן גולן. לאחר טענה כי המילים פוליטיות השיר שונה ל-״Hurricane״, שהגיע למקום החמישי.
שנה לאחר מכן כתבה את ״New Day Will Rise״ ליובל רפאל, שורדת טבח 7 באוקטובר, והשיר נבחר לייצג את ישראל. בשלב הזה התחילה סערה. יוצרים ישראלים שלחו מכתב לתאגיד השידור וטענו לניגוד עניינים, איך קרן יכולה להיות שופטת ב״הכוכב הבא״ ובמקביל לכתוב שירים לאירוויזיון. הם דרשו לבטל את הבחירה. התאגיד דחה את הטענות, הבהיר שההליך היה אנונימי ופעל לפי התקנון. בסופו של דבר – למרות כל הפוליטיקה – השיר כבש את הקהל האירופי וסיים במקום השני.
״זה יום כזה ארוך, מחר יהיה מחר" – קרן פלס
אך חרף ההצלחה הגדולה, התקבלה החלטה שכונתה ״חוק קרן פלס״: כותב או מלחין ששירו נבחר שנתיים ברצף לא יוכל להגיש שיר בשנה השלישית, חוק פרסונלי שנועד במפורש לעצור אותה.
קרן יכלה להתמרמר, יכלה לכעוס, יכלה לצאת נגד, אבל היא בחרה אחרת. ״נראה לי שהבנתי את הרמז הדק״, היא כתבה בסטורי, ואז הוסיפה שיש בארץ המון יוצרים מוכשרים ושהעיקר הוא לבחור ב״כוכב״ את הנציג המושלם ולהביא את האירוויזיון לארץ. כש״ארץ נהדרת״ חיקו אותה, היא תיעדה את עצמה צוחקת מול המסך וכתבה ״אני לא נושמת״.
היא בחרה להמשיך ליצור. מכיוון שכבר כתבה שירים במיוחד לאירוויזיון, היא נאלצה לנדוד עד ליוון, שם כתבה שיר לאחד המתמודדים בקדם האירוויזיון המקומי. לטענתה, היה בהחלטה הזאת גם תמיכה במדינה. ״העובדה שפנו דווקא אליי, יוצרת ישראלית, בעיניי היא מסר חשוב של תמיכה, של אומץ ושל עמידה לצידנו״, הבהירה.
היום קרן בת 46, אם לשלושה ילדים, זמרת, מלחינה ושופטת. לפני כמה שבועות שיתפה שקנתה בית משלה והיא בעיצומם של שיפוצים, ורק רוצה לישון ולקום כשהכול יהיה מוכן. היא ממשיכה לכתוב שירים, ללמד ולעזור ליוצרים צעירים למצוא את הקול שלהם. ב״הכוכב הבא״ אמרה שיש לה פצע מההתחלה ושקשה לה מאוד כשמדברים על איך שהיא נראית, שזה מביך אותה.
זה היה הפצע מהבריכה ביבנאל, מהילדים שצחקו, מהדיסלקציה. אבל הפצע הזה הוא גם הכוח שלה. ״אתם יכולים להיות כותבי שירים למרות שאתם דיסלקטים״, היא כותבת לעוקבים שלה. ״תמשיכו לנסות״.
״אם אלה החיים, נחיה״ – קרן פלס
אני חושבת הרבה על קרן בימים האלה. מאז שהתחלתי לכתוב הבנתי שאנשים לא צריכים להיות מושלמים כדי להצליח. הם לא צריכים להתאים לכל הקופסאות. הם צריכים להיות אמיתיים. קרן לימדה אותי – ואת כולנו – שהפצעים שלנו הם גם הכוח שלנו. שהילדה שצחקו עליה יכולה להפוך למלחינה שכל המדינה שרה. שהדיסלקציה לא מונעת ממך לכתוב שירים – היא רק הופכת אותם ליותר אמיתיים.
אני רואה את זה אצל יונתן שהקים את “קומו”. אצל הדס שבנתה את “בונות אלטרנטיבה”. אצל כל האנשים שכתבתי עליהם ב”(הת)חלה לשבת” – אנשים שהמערכת אמרה להם “די”, והם החליטו “עוד לא”.
אתם קוראים עכשיו את המילים של הילדה שאחיה היה חולה מאוד, אמא נאלצה להיות איתו ואביה נפל לעצב גדול בעקבות מחלתו. הוא אמר לה שנשים לא יכולות, ושעדיף שתהיה פקידה בבנק – והיא חשבה שאין בה שום קסם. אז היום היא מנסה להראות לכם את הקסם של אנשים אחרים.
