(הת)חלה לשלום – סיפור על ילדה שנולדה לתוך אימפריה מוזהבת, אבל למדה מהר מאוד שהברק החיצוני לא מספיק. היא ראתה את אימה מתמודדת בכבוד עם גירושין פומביים, למדה ממנה על עבודה קשה, על כוח פנימי, ועל איך לעמוד על שלה גם כשהעולם מתבונן. היא יכלה להישאר נסיכה פרטית, אבל בחרה להוכיח את עצמה בעולם העסקים – ואז גם בפוליטיקה. יחד עם בעלה ג’ארד, הפכה לדמות מפתח באחד המהלכים ההיסטוריים של המזרח התיכון: הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן. ועכשיו, בימים אלה ממש, הם היו חלק מרכזי בעסקה הדרמטית להחזרת החטופים הביתה. ובינתיים, בזמן שבמזרח התיכון הם נתפסים כגיבורים, בארצות הברית היא סופגת ביקורת קשה.
בעולם של “נפו־בייביז” – הכינוי המקטין של ילדי הסלבס – כל צעד קטן הופך למבחן פומבי. הם גדלים תחת זכוכית מגדלת, נמדדים לא רק על מה שהם עושים, אלא על מה שהעולם חושב שהם קיבלו. לא משנה כמה הם מוכשרים או חרוצים, החשד הבסיסי תמיד מרחף: “הכול בזכות אבא ואמא”. צ’ארלי שין מעולם לא הצליח לברוח מהצל של מרטין שין, זואי קרביץ נושאת איתה את המטען של לני קרביץ וליסה בונה, וגם איוונקה טראמפ – בתו של האיש ששלט במגדלי זהב ובכותרות העיתונים – נאלצה ללמוד מגיל צעיר שחייה יהיו מסלול מכשולים מתמשך בין פריבילגיה לצורך להוכיח את עצמה.
—-
איוונקה נולדה באוקטובר 1981 בניו יורק – אל תוך עולם של פנטהאוזים, נצנצים ומגזיני אופנה. היא הייתה הילדה השנייה של דונלד ואיוונה טראמפ, והבכורה מבין הבנות. הילדות שלה הייתה רחוקה מלהיות מושלמת. הוריה היו עסוקים תמיד – ואיוונקה למדה מהר שתשומת לב היא מטבע נדיר בבית טראמפ. אם רצית שיראו אותך, היית צריכה להצטיין.
כשהייתה בת עשר עולמה התמוטט. הוריה התגרשו באופן פומבי ומשפיל, וכל העיתונים עסקו ברומנים של אביה. “כל מה שאני יודעת על כוח וחוסן למדתי מאימא”, אמרה איוונקה לימים. זה היה השיעור החשוב ביותר שלמדה: גם כשהעולם קורס סביבך – שומרים על כבוד עצמי וממשיכים.
”אני רוצה לשבש את הנרטיב סביב מה זה אומר להיות אישה שעובדת” – איוונקה טראמפ
איוונקה גדלה בין שני עולמות – העולם של אביה דונלד, רועש וגדוש באגו ועסקאות, והעולם של אמה איוונה, מלא אלגנטיות, שקט ועקשנות. היא למדה בבתי ספר פרטיים יוקרתיים, וכבר בתיכון התחילה לעבוד כדוגמנית. זה לא היה משחק – היא רצתה להרוויח כסף בעצמה, להיות עצמאית. אמה לימדה אותה שאף אחד לא חייב לתת לך דבר, גם אם נולדת למשפחה עשירה. איוונקה למדה לקום מוקדם, לעבוד קשה ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
איוונקה נרשמה ללימודי כלכלה בבית הספר וורטון למנהל עסקים, שם למדו בין השאר וורן באפט, אילון מאסק, סונדאר פיצ׳אי וגם אביה. היא לא רצתה להיות רק “בת של”; היא רצתה להוכיח שהיא שווה בפני עצמה. לאחר שסיימה את התואר, ב־2005, הצטרפה לארגון טראמפ – לא כקישוט יחצני אלא ככוח עבודה אמיתי. היא ניהלה פרויקטים, דיברה עם קבלנים ולמדה את העסק מלמטה למעלה. “נדל״ן זה החיים שלי”, אמרה אז. במקביל הקימה מותג אופנה עצמאי משלה – בגדים, תכשיטים ונעליים – שהיה כולו בבעלותה, לא של אביה.
״דעו מה לבקש, דעו מה אתם שווים, דעו את הערך שלכם” – איוונקה טראמפ
ב־2009 פגשה איוונקה את ג’ארד קושנר – יורש אימפריית נדל״ן מבית יהודי בניו ג’רזי. סיפור משפחתו היה טעון ועמוק: סבתו, ריי קושנר, הובילה בגיל 16 את אחת ממנהרות הבריחה המפורסמות ביותר מהגטו בנובוגרודוק, הצטרפה לפרטיזנים ושרדה את המלחמה. אחרי שנים במחנה עקורים באיטליה היגרה המשפחה לארה״ב והקימה חיים חדשים. ג’ארד גדל על המורשת הזו – על עקשנות, זהות יהודית ואהבת ישראל.
איוונקה התאהבה בג’ארד. היא הבינה מיד שזה לא רק קשר רומנטי – זו תפיסת עולם. כדי להיות חלק מהחיים שלו, היא בחרה לעבור תהליך גיור אורתודוקסי מלא, לא למראית עין אלא בלב שלם. לפני חתונתם ב-2009 היא קיבלה על עצמה אורח חיים דתי, ולקחה לעצמה את השם העברי יעל. הזוג הצעיר הקים בית שומר שבת בלב מנהטן. “זו הייתה החלטת חיים כל כך טובה עבורי”, סיפרה לימים. “אני אדם מודרני, אבל גם מסורתי – והיהדות נתנה לי מסגרת משפחתית מדהימה״.
״היהדות יוצרת מפת דרכים מדהימה לחיבור משפחתי״ – איוונקה טראמפ
לשניים נולדו שלושה ילדים – אראבלה, ג׳וזף ותיאודור. כלפי חוץ חייה של איוונקה נראו מושלמים, אבל ב-2016 הכול השתנה. אביה הכריז על התמודדות לנשיאות ארה״ב, ואיוונקה נמשכה בעל כורחה למערבולת הפוליטית. היא הפכה ליועצת קרובה, לפנים הרכות של הקמפיין. עבור חלק היא סימלה מתינות ותקווה לשינוי, עבור אחרים – הייתה שותפה למהלך שנוי במחלוקת.
אחרי הניצחון בבחירות, עברה איוונקה לוושינגטון עם ג׳ארד. היא מונתה ליועצת בכירה בבית הלבן ללא שכר, והוא – ליועץ בכיר לנשיא. יחד הפכו לשחקנים מרכזיים במאמצי הדיפלומטיה של ממשל טראמפ. הם קיבלו על עצמם משימה שנראתה בלתי אפשרית – לנסות לקדם שלום במזרח התיכון, ג׳ארד הוביל את המשא ומתן, ואיוונקה ליוותה אותו לפגישות עם מנהיגים ברחבי המזרח התיכון, כשהשניים בונים קשרים אישיים שהפכו למנוע של הסכמי אברהם. בספטמבר 2020 קרה הבלתי יאומן: איחוד האמירויות ובחריין חתמו על הסכמי שלום עם ישראל – ומרוקו וסודן הצטרפו בהמשך.
בעוד היא פועלת בזירה המדינית, חייה העסקיים ספגו מכה: המותג שלה קרס תחת לחץ פוליטי, רשתות קמעונאות הפסיקו למכור את מוצריה והיא סגרה אותו ב-2018. זו הייתה פגיעה כואבת – היא בנתה את המותג במו ידיה. למרות זאת, היא נשארה בבית הלבן, התמקדה בקידום העסקת נשים, חופשת לידה בתשלום וחינוך מקצועי. אחרי ההפסד בבחירות ב-2020, החליטו הזוג לקחת צעד אחורה ולהתרחק מהזירה הפוליטית. אלא שהמציאות רצתה אחרת.
ב-7 באוקטובר 2023, כשחמאס פלש לישראל ורצח מעל 1,200 בני אדם וחטף מעל 250 בני אדם לעזה, איוונקה וג’ארד לא יכלו להתעלם. הם לא היו כאן פיזית, אבל הם לגמרי לקחו חלק ברגש ובמעש. בדצמבר 2023, חודשיים אחרי הטבח, הם טסו לישראל. ג’ארד כתב ברשתות החברתיות: “זה חשוב לראות במו עיניים. נפגשנו עם משפחות של אלה שנחטפו, כולל כאלה שעדיין בעזה. נפגשנו עם מספר מנהיגים פוליטיים שמחויבים לבנות פתרונות לאומיים לבעיות בלתי פתירות. עם נחישות, אמון, פרגמטיות ויצירתיות, מה שנחשב לבלתי מתקבל על הדעת יכול להתממש”.
בינואר 2025, עם חזרתו של טראמפ לבית הלבן, המשימה הגדולה הייתה ברורה: להחזיר את כל החטופים הביתה ולהפסיק את המלחמה בעזה. לצוות שגיבש הנשיא צורפו שר החוץ מרקו רוביו, השליח המיוחד סטיב וויטקוף – וגם ג׳ארד קושנר. לג׳ארד לא היה תפקיד רשמי, אבל היו לו הקשרים. הוא טס יחד עם וויטקוף בין בירות האזור – קטאר, מצרים, סעודיה – וניהלו מגעים חסרי תקדים עם מנהיגי חמאס. ערב אחד במלון בשארם א-שייח’, הם נפגשו עם ח’ליל אל-חיה, מהבכירים בארגון. 45 דקות של שיחה הספיקו כדי לפתוח את הדלת לעסקה. מנהיגי חמאס יצאו להתייעץ עם המתווכים. כעבור זמן קצר, ראש המודיעין המצרי חסן ראשד חזר ואמר לוויטקוף וקושנר: “בהתבסס על הפגישה שהייתה לנו עכשיו, יש לנו עסקה”.
בערב של 11 באוקטובר 2025, יומיים לפני תחילת מימוש ההסכם, התמלאה כיכר החטופים בתל אביב באחת ההפגנות הגדולות בתולדות המדינה. לפי הערכות המארגנים, כ-400 אלף איש הגיעו מכל רחבי הארץ. על הבמה עלו ג’ארד ואיוונקה טראמפ, לצדם סטיב ויטקוף – האיש שניהל את המגעים בשטח. איוונקה נשאה דברים קצרים בשם אביה: “הנשיא רואה אתכם, שומע אתכם, והוא עומד לצדכם”, אמרה לקהל שמילא את הכיכר.
האווירה הייתה מחשמלת. אנשים שרו, הדליקו נרות, הניפו שלטים ועליהם תמונות החטופים. כשוויטקוף עלה לדבר, הקהל השתתק. “חלמתי על הלילה הזה”, אמר בקול רועד. “כל הלבבות שלנו פועמים כאחד”. דבריו הפכו לסמל של רגע נדיר של תקווה משותפת.
וזה קרה. בבוקר יום שני, ה-13 באוקטובר 2025, החל שלב ראשון במימוש העסקה. החטופים הועבר למעבר הגבול על ידי הצלב האדום ונמסרו לכוחות צה״ל, ומשם למשפחות. המסכים בכל רחבי ישראל הראו את התמונות בזמן אמת: חיבוקים רועדים, דמעות של שמחה, עיניים פקוחות לרווחה מול נס שאיש לא העז להתחייב עליו. לצד השמחה העצומה הייתה גם חרדה – רבים עדיין נותרו בעזה, והכאב של המשפחות שיקיריהן לא שבו עדיין ריחף באוויר.
איוונקה, ג’ארד וויטקוף עקבו מהשטח לצד הצוותים הישראלים והאמריקאים. גם אם לא נשאו תפקיד רשמי, ברור היה לכל מי שנכח שם שהם מילאו תפקיד מפתח ביצירת התנאים לעסקה – בין אם דרך הקשרים, הדיפלומטיה השקטה או הנוכחות האנושית ברגעים הקריטיים ביותר.
אחרי השחרור, הנשיא טראמפ, וויטקוף, איוונקה וג’ארד טסו לפסגה אזורית במצרים, שם נפגשו עם מנהיגים ממדינות ערב – ובהן סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות ומצרים. שם הובהר: ההסכם אינו סוף הדרך, אלא תחילתה של תנועה רחבה יותר. ג’ארד ממשיך לשמש זרוע בלתי רשמית של הממשל, בונה גשרים שקטים ומכין את הקרקע להסכם הגדול מכולם – נרמול יחסים בין סעודיה לישראל. אם זה יקרה, זה באמת יהיה מזרח תיכון חדש.
**
הסיפור של איוונקה הוא סיפור שמראה שאפשר למצוא את הייעוד שלך במקום שלא תיכננת. היא לא חלמה להיות דיפלומטית. היא רצתה להיות אשת עסקים, מעצבת, אמא. אבל כשהחיים הציבו בפניה אתגר אחר – היא קיבלה אותו. היא ובעלה עשו משהו שאף אחד לא האמין שאפשרי – הם עזרו לשנות את המזרח התיכון. הם החזירו חטופים הביתה – ועדיין עובדים להחזיר את כולם.
איוונקה אמרה פעם: “הכי קשה שעבדת, כך יותר מזל יש לך. אני מאמינה גדולה בזה”. היא עבדה קשה כל חייה. והמזל? זה לא היה מזל. זה היה להיות במקום הנכון, עם האדם הנכון, עם הערכים הנכונים, עם הקשרים הנכונים – ולדעת מה לעשות עם כל זה. העולם מתחיל להבין שמה שהם עשו זה לא סתם עסקאות – זו מורשת של שלום. במזרח התיכון הם יודעים. בדובאי, באבו דאבי, במנאמה, בריאד, בירושלים – כולם יודעים מי ג’ארד ומי איוונקה. הם האנשים שעזרו להחזיר חטופים הביתה, שעזרו לשנות את המציאות. וזה הסיפור שלנו, של כולנו – סיפור על תקווה, על שלום, ועל העובדה שלפעמים, הדברים הכי חשובים קורים בשקט, הרחק מהכותרות. ושהמאבק להחזרת כל החטופים, כל אחד ואחת מהם, חיים וחללים – הוא המאבק של כולנו, עד שכולם יחזרו הביתה.
