סיום לשבת – שתמיד נהיה לראש. ב-18.9.2020 נפטרה רות בדר גינסבורג, האישה השנייה שהפכה לשופטת בית המשפט העליון בארצות הברית, שנלחמה במשך 27 שנה על מעמד האישה. אישה קטנת ממדים ובעלת עוצמות אדירות.

רות, בתם השנייה של נתן וססיליה בדר, גדלה בשכונת פועלים עם הכנסה נמוכה בברוקלין. אחותה הגדולה נפטרה כשהייתה תינוקת. אמה של גינסבורג, שהיוותה השפעה אדירה בחייה, שלימדה אותה את ערך העצמאות והערך של השכלה טובה. נפטרה לאחר סיום לימודיה בתיכון. אמא עצמה לא למדה בקולג', אלא עבדה בבית חרושת לבגדים בכדי לסייע בתשלום עבור השכלתם, מעשה זה של חוסר אנוכיות, הרשים לנצח את רות והיווה חלק ניכר באישיותה.

רות סיימה את לימודיה באוניברסיטת קורנל ראשונה בכיתתה. היא התחתנה עם מרטין, גם הוא סטודנט למשפטים, באותה שנה. השנים הראשונות לנישואיהם היו מאתגרות, שכן ילדם הראשון, ג'יין, נולד זמן קצר לאחר שמרטין גויס לצבא. הוא שירת במשך שנתיים, ולאחר שחרורו חזרו בני הזוג להרווארד ורות נרשמה שם ללימודים.

בהרווארד, למדה רות לאזן את החיים כאם וכסטודנטית. היא נתקלה בסביבה עוינת מאוד הנשלטת על ידי גברים, הן היו 8 נשים בלבד בכיתה המונה 500 נפשות.

מרטין, סיים לימודי משפטים וקיבל תפקיד במשרד עורכי דין בניו יורק. גינסבורג עברה לבית הספר למשפטים קולומביה כדי להצטרף לבעלה. היא סיימה את לימודיה ראשונה בכיתה.

עם זאת, למרות השיאים האקדמיים שלה, היא המשיכה להיתקל באפליה מגדרית בחיפוש עבודה. לאחר מכן עבדה אצל שופט המחוז, לימדה בבתי הספר למשפטים באוניברסיטת רטגרס ובקולומביה, שם הפכה לפרופסור הנשיאה הראשונה בבית הספר. אולם, כזיכרון לאפליה המגדרית שלה עצמה ושל נשים רבות אחרות, היא לקחה על עצמה את התפקיד של מנהלת פרויקט זכויות האישה של האיגוד האמריקני לחירויות אזרחיות (ACLU), שבגינו טענה שישה מקרים בולטים בנושא שוויון מגדרי בפני בית המשפט העליון בארה"ב. היא הייתה לוחמת שיוון ללא מורא ולא הניחה לדבר לעמוד מנגד.

עם זאת, היא גם האמינה שהחוק עיוור מגדרי וכל הקבוצות זכאיות לשוויון זכויות. אחד מחמשת התיקים בהם זכתה בפני בית המשפט העליון כלל חלק מחוק הביטוח הלאומי שהעדיף נשים על פני גברים מכיוון שהוא העניק הטבות מסוימות לאלמנות אך לא לאלמנים. תמיד טענו עליה שמבחינתה החוק הוא אמצעי בלבד לצורך שוויון זכויות של אזרחים.

בשנת 1980 מינה הנשיא ג'ימי קרטר את רות לבית הדין לערעורים האמריקני במחוז קולומביה. היא כיהנה שם עד שהתמנה לבית המשפט העליון של ארה"ב בשנת 1993 על ידי הנשיא ביל קלינטון. גם אז היו שטענו כי לא תוכל לעבור מלהיות עורכת דין להיות שופטת בית משפט עליון, אך רות כרגיל ידעה להילחם ולהוכיח שהכל אפשרי. כשופטת רות נחשבה לחלק מהגוש המתון-ליברלי של בית המשפט העליון, והציגה קול חזק בעד שוויון מגדרי, זכויות העובדים והפרדת הכנסייה והמדינה.

בשנת 1996 כתבה רות את החלטת בית המשפט העליון נגד וירג'יניה, שקבעה כי המכון הצבאי וירג'יניה הנתמך על ידי המדינה אינו יכול לסרב להכניס נשים. בשנת 1999 היא זכתה בפרס Thurgood Marshall של לשכת עורכי הדין האמריקאית על תרומתה לשוויון מגדרי וזכויות אזרח ובהמשך בפרס ״בראשית״. במקביל נעשו עליה שני סרטים נפלאים האחד ״על בסיס מין״ שמתאר את שנותיה הראשונות בבית המשפט העליון, והשני "RBG”  המבוסס על חייה.

רות מלמדת אותנו על היכולת לשנות, על לאן נשים יכולות וצריכות להגיע, על מאבק עיקש כנגד כל הסיכויים, על חוסר אנוכיות ועל חשיבה על האחר. על חשיבות של מאבק לשוויון ולא תמיד רק נשי ומגדרי ועל זה שניתן לאזן בין קריירה לבין חיי משפחה מופלאים.

אני מסירה בפניך את הכובע כדמות מופת שסללה את הדרך להרבה נשים. יהיה זכרך ברוך.