(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שנולדה בהודו, סבלה מהטרדות ואפליה, התחתנה בגיל 12 ונהפכה לשפחה במשפחת בעלה. אביה שבא לבקר לא זיהה אותה ולקח אותה בחזרה הביתה, דבר שנחשב בזוי. כשחזרה היא סבלה מהתנכרות והצקות מהסביבה, עד שהחליטה לשם קץ לחייה ובלעה שלושה בקבוקי רעל חרקים. דודתה הובילה אותה במהירות לבית החולים והצילה את חייה. ברגע שחייה ניצלו וניתנה לה הזדמנות נוספת היא שבה חזקה ודבקה בחיים. עברה לגור עם דודתה והחלה לעבוד כחייטת. אולם הכסף שהרוויחה לא הצליח לעזור לאחותה שחלתה ונפטרה. באותה נקודה היא מבינה שהיא חייבת עצמאות כלכלית. היא לוקחת הלוואה ומקימה עסק לתפירה, לאחר מכן עסק לריהוט. נכנסת לעולם הנדל"ן ומחלצת חברה תעשייתית מקשיים עד שהופכת לבעלים, וכיום החברה מוערכת בכמאה מיליון דולר והונה האישי עומד על כ-112 מיליון דולר. סיפור משמח שגרם לי לחלק אתכם גם מסע קטן שאני התחלתי.
לפעמים החיים מכים אתכם – אל תאבדו תקווה
קלפנה סרוג' הייתה תלמידה מבריקה שאהבה ללכת לבית הספר. לא שזה שינה יותר מדי. בשנות השישים בהודו, המורים לא נהגו להתייחס ברצינות לילדות ממוצא בודהיסטי. היא נולדה בשנת 1961 בכפר רופרקהדה שבמהרשטרה, הבכורה מבין שלוש בנות ושני בנים. אביה שירת כשוטר משטרתי בכפר והם גרו במגורי השוטרים. היא התמודדה עם אפליה בכל מקום. היא לא הורשתה להשתתף בפעילויות חוץ לימודים. בנוסף, ההורים של הילדים היו נוזפים בהם על ששיחקו אתה, ביקרו בביתה או חלקו איתה אוכל. בבית הספר היא נאלצה לשבת בנפרד משאר התלמידים.
לאחר ההטרדות בבית הספר, הוריה של קלפנה החליטו לחתן אותה כשהייתה רק בת שתים עשרה. זה לא היה גיל חריג לנישואים בהודו באותם ימים. היא הגיעה למומבאי עם בעלה וחמותה. הם גרו בשכונת עוני, ועבור משפחתו של בעלה היא הייתה שפחה. היא עסקה כל היום בבישול, ניקיון וכביסה. היו 12-13 אנשים בבית והיא הייתה עומלת בו ימים שלמים. כשאביה הלך לפגוש אותה חצי שנה לאחר חתונתה, הוא אפילו לא הצליח לזהות אותה, והחליט להחזיר אותה הביתה.
אנשי הכפר לעגו לה. חזרתה הביתה נחשבה לסוג של פשע בעייני תושבי הכפר והיא נודתה. קלפנה לא יכלה לשאת את הערות של האנשים מסביב. ביום אפל אחד כשהייתה ברגע הכי נמוך שלה – היא החליטה לשים קץ לחייה.
קלפנה צרכה שלושה בקבוקים של רעל חרקים. הסיכויים שלה לשרוד היו קלושים. דודתה נכנסה לחדר וראתה אותה במצב אנוש. היא נסעה איתה בדחיפות לבית החולים ובכך הצילה את חייה. התקרית הפכה עבורה לקו פרשת המים. כשהיא שבה להכרה, היא כבר לא הייתה אותו אדם. היא הרגישה חזקה, נטענת ומועצמת, והייתה לאדם אחר לגמרי. החיים הציעו לה הזדמנות שנייה. היא החליטה שהיא לא מתכוונת לעסוק יותר ברחמים עצמיים.
עצמאות כלכלית היא אבן יסוד לחיים של כל אדם
בגיל 16 היא חזרה למומבאי כדי לגור עם דודתה והחליטה לשאוף לעצמאות כלכלית. היא התחילה בכך שהרוויחה פחות מ-50 רופי (דולר אחד) בחודש על ידי תפירה ולמדה ללא הפסקה. מעוזרת חייט נהפכה לחייטת בכירה ואז גם למדה כיצד להפעיל מכונות תפירה תעשייתיות. כתוצאה מכך היא העלתה את הכנסתה. החיים קיבלו תפנית נוספת כאשר אחותה הצעירה חלתה. משפחתה לא יכלה להרשות לעצמה את הטיפול. למרות שחיפשה בכל מקום עזרה ומשאבים, לא ניתן היה להציל אותה. התקרית הזו גרמה לקלפנה להבין את הערך והנחיצות של הכסף יותר מתמיד. היא החלה לעבוד שש עשרה שעות ביום, הרגל עליו שמרה. אבל הכסף שהרוויחה לא הספיק כדי לשלם עבור הטיפול של אחותה בכדי להציל את חייה. זה היה אירוע שהגדיר את חייה ואת היזמות שבה.
תתחילו מהר ואז תגבירו
באמצע שנות ה-90, לאחר שעבדה מספר חודשים בחנות גרביים, היא החליטה לפתוח חנות משלה. בזמן העבודה היא הקשיבה לעתים קרובות לרדיו והיא שמעה על הלוואות ממשלתיות. לבסוף החליטה להגיש בקשה להלוואה קטנה. בכסף הזה היא פתחה עסק משלה לתפירה. העסק היה רווחי והיא הקימה גם עסק קטן לרהיטים שמכר חיקויים זולים לרהיטי יוקרה. כשהתחילה להרוויח קצת, הקימה קלפנה עמותה שהיא כיום קרן קלפנה סרוג'. אחרי שהיא סבלה מאי מציאת עבודה, היא רצתה להציל כמה שיותר אנשים ממשבר התעסוקה.
בערך באותו זמן, אדם פרטי הציע למכור לה קרקע שנויה במחלוקת במחיר מוזל. לאחר פתרון הבעיות בקרקע באמצעות בתי משפט, שווי הקרקע הכפיל את עצמו, מה שסלל את הדרך לכניסתה של קלפנה לענף הבנייה במומבאי.
מי שהיה צריך מושיע יכול להפוך למושיע
חברות קומני היו מפעלים תעשייתיים בהודו. לאחר מות הבעלים פרצה מחלוקת בין בניו לבין ארגון העובדים. ארגון העובדים פנה לבית המשפט וביקש העברת בעלות לעובדים משום שהתנהגות הבעלים מנוגדת לאינטרסים של החברה. קומני הפכה לחברה ההודית הראשונה שהרישיון שלה הוענק לאיגוד העובדים על ידי בית המשפט העליון בהודו במקום יורשי המייסד. זה הוביל למשבר בחברה, מכיוון שלראשי הארגון לא היה עניין בחברה, הם רק רצו להתעשר במהירות. החברה הוצפה בהלוואות ואשראי מהבנקים. כתוצאה מכך, היה להם הון עצום, אבל לאף אחד לא היה את הניסיון להשתמש במשאבים אלה לרווחת החברה ולצמיחתה. ברגע שהמשקיעים הבינו מה קרה עם הכסף הם הפסיקו לעזור לחברה. הרשויות עצרו את אספקת החשמל והמים ו-140 תיקים הוגשו נגד החברה. העובדים פנו לקלפנה, והפצירו בה להציל את החברה שלהם ובכך את פרנסתם. הידע שלה על התעשייה לא היה רב, אבל המחשבה על 566 משפחות מורעבות גרמה לה לעזור לחברה במצוקה. לא היה לה מה להפסיד.
היא לקחה את מושכות החברה בידיה והקימה צוות ליבה של עשרה אנשים, כל אחד מומחה בתחומו. אחר כך שכרה כמה יועצים והציעה פתרון כיצד לתקן את הנזק. כשהיא פנתה לדירקטוריון עם המלצות הצוות, הם הסכימו להמשיך בתנאי שהיא תשב בדירקטוריון. היא הסכימה. קלפנה מונתה לנשיאת החברה בשנת 2000. עד שנת 2006 היא חיסלה את מרבית ההלוואות, ובית המשפט העביר לה את הבעלות על קומני. משם החברה צמחה והשווי שלה כיום עומד על מעל למאה מיליון דולר. השווי האישי של קלפנה עומד על כ-112 מיליון דולר.
היא זכתה להכרה והערכה גם בלשכת המסחר, במושב במועצת המנהלים של הבנק שנועד בעיקר לנשים על ידי ממשלת הודו והיא מכהנת גם כחברה במועצת הנגידים במכון ההודי לניהול בנגלור.
היא הקימה גם חברת סרטים ובמקביל היא גם מבקרת בקביעות בכפר הולדתה ועושה עבודת צדקה כדי לעזור לקהילה שלה. קלפנה נישאה בשנית בשנת 1980 לסמיר סרוג' בגיל 22, נולדו להם בן עמר סרוג' ובת סימה סרוג'. בשנת 1989, בעלה נפטר. כיום היא נשואה מחדש.
להיות יזם מצריך בעיקר חלומות גדולים, נחישות וערכים
המערכת המעמדית של הודו, "הקסטות", היא היררכיה חברתית עתיקה שעדיין נהוגה על ידי רוב ההודים. היררכיה זו מכניסה אנשים לשכבות שונות מתוקף הולדתם – אנשים שנולדו למעמדות הנמוכים התמודדו היסטורית עם דיכוי ואפליה. כאישה שגדלה בכפר נידח, המגדר והקאסטה של קלפנה הפכו את חייה למאתגרים יותר שכן הזהויות הללו היו תלויות כחרב פיפיות מעליה, והמסע שלה שב ומוכיח שלהיות יזם מצריך בעיקר חלומות גדולים, נחישות וערכים.
___
יצא ככה שכמה שבועות כתבתי על יזמים והתגעגעתי נורא לכתיבה על דמות נשית. התגעגעתי גם לשמחה. אלו היו שבועות של יום השואה, יום הזכרון והיה לי חשוב להזכיר כמה הטור הזה נכתב כדי להראות שהכל אפשרי. אין כמו סיפורה של קפלנה כדי להוכיח את זה. הפער ממה שהיא התחילה ועברה לאן שהגיע מוכיח שהכל מתחיל בצעד אחד קטן, חלום גדולה והרבה דבקות במשימה. גם אני יצאתי למשימה שלי. הרחבת הפורמט לפלטפורמות נוספות. אגלה לכם כאן בסוד שאני עובדת על משחק מנהלים של (הת)חלה לשבת ואין מאושרת ממני. זה הרבה עבודה אבל מוציא ממני משהו אחר וניסיון לייצר משהו שעוד לא התנסיתי בו. משהו שיחבר מנהלים ויחבר עובדים למנהלים ולעובדים אחרים וגרסת הפרמיום שלו תהווה מתנה מופלאה עבור אלה שאין מה לקנות להם. זה ייקח לי קצת זמן, אבל כמו תמיד אתם השותפים הכי טובים שלי לדרך ואשמח לשמוע כל טיפ והערה. תחזיקו לי אצבעות.
