סיום לשבת – סיפור על ילדה שנולדה בהודו למשפחה מהמעמד הבינוני. למדה מחשבים, התנדבה ב״טכנולוגיה למען הודו״, עמותה שמלמדת ילדים טכנולוגיה וזאת במקום לעבוד באחת המשרות הזוהרות שהוצעו לה. במהלך התנדבותה החליפה 5 פעמים דירות וחוותה את הקושי של למצוא דירה. היא מקימה מיזם שעוזר לאנשים לחפש דירות אונליין, מגייסת לו כסף ומוכרת אותו בעשרה מיליון דולר. היא מקימה מיזם חדש שמטרתו ליצור קהילה בטוחה לנשים-להעצימן ולאפשר עזרה הדדית ביניהן על מנת שייצרו אימפקט רחב יותר בעולם ומגייסת לו 3.2 מיליון דולר. ובגיל 32 בלבד מתה כתוצאה מדום לב. סיפור שגרם לי לחשוב עלינו, על המתח שאנחנו מכניסים לחיינו ועל איזונים ובלמים. פרק סיום עונה.
אל תלכו בדרך הנכונה, תלכו בדרך המספקת
שנת 1989 הייתה שנה של אירועים ששינו את העולם. "סתיו העמים" ראה את מדינות מזרח אירופה משתחררות מצלו של מסך הברזל. פולין, הונגריה, בולגריה, צ'כוסלובקיה – כולן יצאו לחופשי, כשהשיא הגיע עם נפילת חומת ברלין. בצד השני של העולם החלו המחאות בכיכר טיאנאנמן, שגרמו לשינוי היחס של המערב כלפי סין. בין לבין, בהודו חלה מהפכה שקטה יותר, כשלראשונה מאז שזכתה לעצמאות הוקמה בה ממשלה שמורכבת ממספר מפלגות מיעוט שחברו יחד כדי לזכות בשלטון. לתוך המציאות המהפכנית הזאת, נולדה פאנקורי שירבאטבה. באופן טבעי, היא הפכה למהפכנית בעצמה.
היא נולדה בג'האנסי, עיר היסטורית שממוקמת בדרום מערב מדינת אוטר פרדש. מרחק של שש שעות נסיעה ברכבת מדלהי. אמה הייתה רופאה, אביה היה בנקאי. היא עצמה הייתה תלמידה מצטיינת, שאהבה לרקוד, לשיר ולקרוא. החלום שלה היה להפוך לכוכבת של בוליווד, אך בינתיים הלכה ללמוד הנדסת מדעי המחשב באוניברסיטה על שם רג'יב גנדי בעיר בופאל.
לאחר לימודיה קיבלה הרבה הצעות עבודה מחברות הייטק, אך היא בחרה להצטרף לעמותה בשם "טכנולוגיה עבור הודו", ולימדה ילדים זוכי מלגות בבתי הספר העירוניים של מומביי. ההורים שלה התנגדו לבחירתה, אבל היא הסבירה להם שהיא עושה את זה כדי לצבור ניסיון, תוך כדי עשייה שונה ומספקת.
להיות יזם זה מסע מאתגר ומפחיד באותה מידה
המעבר לעיר גדולה כמו מומביי הכביד עליה. במהלך שהותה בעיר נאלצה פאנקורי להחליף חמש דירות שכורות. נראה שהיא ראתה עשרות דירות, וזה עשה לה רע. החיפושים הסיזיפיים, הפנייה למתווכים, התחרות על כל דירה – הכל היה מלחיץ. היא הייתה בת 22 בלבד, והאתגר עורר בה רצון לעשות שינוי. היא החליטה שבמקום למצוא עבודה "אמיתית", היא תחקור את הנושא הזה.
השנה הייתה 2013. הרשתות החברתיות החלו לפרוח אצל צעירי הודו, ופאנקורי ראתה כיצד צומחות להן קבוצות בנושאים שונים כמו נסיעות משותפות. אם הצעירים למדו לתפוס טרמפים דרך האינטרנט, למה שהם לא ימצאו דירות דרך הרשת? היא פתחה קבוצת פייסבוק, ובמהרה ראתה כיצד אנשים עוזרים אחד לשני למצוא בתים, שותפים וכו'. פאנקורי ראתה כיצד הרעיון שלה הפך ללהיט, והקימה אתר בשם "גראבהאוס".
להיות לבד זה אחד האתגרים הגדולים ביותר בלהיות יזם
במו ידיה, פתחה פאנקורי שוק חדש באחת המדינות הגדולות בעולם. היא הייתה רק בת 22. בתחילת הדרך היא קראה המון ספרים על יזמות, ולימדה את עצמה תורה שלמה דרך האינטרנט. כל המידע נמצא שם, היא סיפרה, וקל למצוא אותו, פשוט צריך רצון אמיתי לעשייה. בעיה אחת שהיא לא מצאה לה פיתרון ברשת היא הבדידות. יזמות, לטענתה, שווה לבדידות. אם אתה לא יודע להיות לבד אתה לא יכול להיות יזם. אבל אם תתגבר על הבדידות ותוכל להיות לבד תוכל להתמודד עם הרבה מהמכשולים בדרך.
ואכן, הגיעו מכשולים כאלה. משקיעים לא האמינו בתחום. אחרים לא רצו להשקיע בצעירה חסרת ניסיון. הצוות שגייסה לא היה מספיק טוב, השוק לא ידע איך להתמודד איתה. היא ידעה שהיא צריכה להוכיח את עצמה פי כמה מכל אחד אחר. זה בדיוק מה שהיא עשתה.
אחד הדברים החשובים ליזם הוא לדעת מתי לעצור או לא לעצור
פאנקורי ידעה לנתח את השוק ואמרה תמיד כי תעשיית ההייטק נראית מרחוק מאוד נוצצות וזוהרת, אבל מדובר רק בחלק קטן מהעסק, שלפעמים אפילו לא קיים. הרוב הוא עבודה קשה וסיזיפית של עשרות שעות ביום, מיליוני כישלונות ודרך חתחתים שהרוב המוחלט לא מצליח לפצח. כשיזם עובד 15-16 שעות ביום זה נראה טבעי. באיזה עוד תחום זה נורמלי בכלל? היא דיברה הרבה על ההשקעה כיזם שאפילו במקלחת חושב על פתרונות לבעיות, על הלחץ המתמיד ועל איך למצוא אנשים שיעזרו לאזן ויגידו לך כאשר הגזמת. היחס הזה לסטרס ולצורך באיזון היה שם תמיד לאורך חייה. היו לה הרבה רגעים שחשבה לעצור. לטענתה, אחד הדברים החשובים ביזמות זה לדעת מתי לעצור. אבל היא לא עצרה.
הצלחה לא מגיעה לאף אחד בן לילה. פאנקורי התמודדה עם הרבה מאבקים ואתגרים אבל היא הייתה מסורה לרעיון שלה. היא לא באה ממשפחה של אנשי עסקים אבל עדיין הראתה את הכוח לעשות משהו שונה והפכה ליזמית הראשונה במשפחתה. לדבריה, המפתח להצלחה היה הביטחון שבו היא העלתה את רעיונותיה.
ככל שאתם חיים יותר טוב עם עצמכם תוכלו להיות יזמים טובים יותר ומוכנים יותר
ההשקעה שלה השתלמה. פאנקורי גייסה סביבה אנשים רבים שהאמינו בה, ולבסוף זכתה להשקעה מצד סקויה, מקרנות ההון סיכון המובילות בעולם.
השיחות שלה עם עצמה באותה תקופה נעו בעיקר סביב השאלה "האם אני עושה את ההחלטות הנכונות?". היא קראה את כל הספרים על איך לייצר מוצרים או איך לגרום ללקוחות להיות מאושרים, אבל בהחלטות הפשוטות של היום יום לא היו ספרים, האם הכפתור צריך להיות אדום או כחול, נראה כמו החלטה קלה ופשוטה, אבל היא לא וגם אין עליה תשובה בספר. היא הייתה מתעדת את ההחלטות שלה, שתוכל לחזור ולהבין למה החליטה אותן והייתה חוזרת לשיחות עם עצמה מאוחר יותר במקרה של כישלון או הצלחה.
יזמות דורשת לדעת מה היתרונות והחסרונות שבכם ולהשלים אותם
לפאנקורי היה מאוד קשה להכיר במגבלות של עצמה. גילה הצעיר לא שיחק לטובתה. היא גם לא הייתה ווקאלית מספיק ופחדה לשאול ולבקש עזרה. היא ניסתה לסגל לעצמה את הכוחות הללו עם הזמן. היא לא ידעה להגיד בצורה ברורה מה החסרונות שלה ולהשלים אותם, כוח הנדרש מאוד ביזמות והיא ניסתה לסגל אותו עם הזמן. בהיותה צעירה זה היה קשה ומורכב עוד יותר.
היא סיפרה כיצד הייתה מתכוננת לשיחות עם משקיעים או עם לקוחות. ככל שהייתה יותר קשה עם עצמה ובחנה יותר תסריטים קשים בפגישה, היא הייתה מגיעה מוכנה יותר והפגישה הייתה יותר מוצלחת. כשבונים משהו מאפס צריכים לעשות שינוי גדול. היא היוותה השראה לאנשים רבים שחלמו על יזמות.
היא דיברה על איך היא מעורבת בכל תהליך בחברה כולל גיוס עובדים וגיוס. היא העידה על היותה קונטרול פריק, שרוצה בעצמה לראיין כל עובד כדי ליצור DNA נכון בחברה. ההשקעה והירידה לפרטים השתלמה, כשהיא מכרה את החברה בעשרה מיליון דולר לקוויקר, המארקטפלייס הגדול בהודו שהחליט לשים דגש על תחום הנדל"ן. לאחר מכן היא עסקה שנתיים בייעוץ ובחיפוש אחר האתגר הבא, היא ידעה שהיא רוצה לעסוק שוב ביזמות אבל הפעם רצתה לפעול בסוגיות משמעותיות ובדברים שמטרידים אותה פעמים רבות.
בשנת 2019 היא הקימה חברה חדשה בשם פאנקורי שהיוותה קהילה לנשים. מטרתה הייתה לעזור לנשים להתקדם, לשאול שאלות, להתייעץ ולעזור אחת לשנייה. קהילה בטוחה ואמינה, צורך שלא נענה על ידי הרשתות החברתית בימינו. המטרה הייתה קודם כל לעזור לנשים מעיירות קטנות. שאין להן מקום אחר ליצור כזה קשר ויש בהן כל כך הרבה פוטנציאל. המטרה שלה הייתה להעצים אותן באותה קהילה כדי שיחזרו לחייהן וייצרו אימפקט והכוונה הייתה לייצר קהילה בינלאומית שתחשוף נשים לקהילות ותרבויות שונות ותתן להם יתרון ליצירת אימפקט משמעותי, באמצעות קורסים אינטראקטיביים חיים, צ'אט ומועדונים מבוססי עניין.
בשנת 2020 היא גייסה 3.2 מיליון דולר לחברה מסקויה קאפיטל שליוותה אותה גם במיזם הקודם. באותה שנה היא גם התחתנה תוך כדי חוסר הוודאות של מגפת הקורונה. היא כתבה באותה עת כי נישואים הם לא סוף הקריירה של אישה. האמרה הייתה ספק לעצמה ספק לעולם כולו.
אחרי שהגיחה לעולם בשנה ששינתה את המציאות של מיליארדים ברחבי העולם, פאנקורי מצאה את מותה בעוד שנה בעלת משמעויות היסטוריות. בסוף שנת 2021, כשהיא בת 32 בלבד, פאנוקרי מתה מדום לב. מותה היכה בתדהמה את קהילת ההייטק ההודית שאיבדה יזמת צעירה ומבריקה. מותה יצר שיח נוקב על המתח הקשור בעבודה והמתח בכלל בחיים של כולנו.
____
אני יודעת שדום לב לא נגרם בהכרח ממתח ויכולים להיות גורמים רבים אחרים, אבל אני חושבת המון על מתח בתקופה האחרונה. המתח בעבודה של כולנו, מתח מהיחסים בעבודה, הבוס, הקולגות, היעדים, היעדים הדמיוניים שאנחנו מציבים לעצמנו, מתח להשיג עוד ועוד. המתח בבית, הילדים, בן/בת הזוג, האיזון, חוסר האיזון, הבריאות, ההשקעה בבריאות, אי עמידה בהבטחות לעצמנו, השומן, הרזון, הזקנה, מערכות יחסים, המורה, הקורונה…. כמה אני שומעת: "בסוף את תקרסי", "את תתמוטטי", "למה את צריכה את כל זה", "איך את מספיקה", "את תישחקי". השבוע גיסתי הייתה אצלי ודיברה על איך היא במקום רגוע. כמה היא נהנית מהשקט, כמה היא כבר לא נלחצת ממה שהיה כל כך מלחיץ אותה פעם. ואני אמרתי "אני רוצה ממה שהיא לוקחת" ושאלתי אותה איך. היא הסבירה לי בפשטות (או שלא) שזה הרבה עבודה עצמית. אז אני יוצאת לפגרה קלה לקחת לעצמי קצת כוחות ולהוריד מתח. מבטיחה לנסות לאזן אצלי מתחים ולהתאזן. מקווה שגם אתם.
זה יהיה גם הזמן בו אחשוב על השלב הבא של (הת)חלה לשבת שיתחיל כנראה ממפגש. אם יש לכם רעיונות או רצונות אשמח שתכתבו לי בפרטי. מתרגשת.
שבת שלום וכבר מתגעגעת.
