(הת)חלה לשבת – סיפור על ילד, שבגיל 19 בשל מות אביו מקבל חברה קטנה לייבוא תרופות. הוא מנסה להציל את החברה או למכור אותה, אולם ההצעות היו מאוד נמוכות. למזלו, הוא מחליט לא למכור. במהלך השירות הצבאי הוא מצליח להתחבר עם חברות התרופות ולשמור על הזיכיון. הוא לומד פסיכולוגיה וארכיאולוגיה, פוגש את אהבת חייו ומחליט להפוך מיבואן ליצרן ומיצרן ליצואן. הוא מגדל את החברה תוך כדי התמודדות עם טרגדיות משפחתיות. לבסוף, 33 שנה לאחר מות אביו הוא מוכר את החברה בשווי של 820 מיליון דולר. להבדיל מאנשי עסקים אחרים, הוא נשאר צנוע, מפתח מגוון רחב של תחומים שהוא מתעניין הוא כותב מחקרים על מיכאלאנג'לו, מקליט תקליט משירי רחל ותורם רבות למען דו-קיום וחינוך. הוא ממשיך כמשקיע בחברות כמו בזק, בנק פועלים כלל ועוד ובעיקר בתחומי פארמה, תוך שהוא מעביר את שרביט הניהול בחברה לבניו. פרק סיום לסדרת הישראליות, על היזם הישראלי, השורשי שמזכיר לי כמה היזמות בארץ היא בכל תחום ומחבר אותנו לשורשי המדינה.
כסף מטרתו בעיקר להתפרנס בכבוד, אל תהיו שבויים של תאוות בצע
למעלה ממאה תושבי תל אביב נהרגו בהפצצות של חיל האוויר האיטלקי בספטבר 1940. היישוב העברי הצעיר, הוכה בהלם. זיאמה ארקין שעזב את ישראל המנדטורית כדי ללמוד רפואה בלוזאן, שמע על התקיפה הקטלנית, והחליט לעזוב את שוויץ ולחזור לארץ. הוא מעולם לא סיים את לימודי הרפואה שלו, והוכשר לבסוף למקצוע הרוקחות.
כשחזר מלוזאן, הוא החל לעבוד כרוקח בחברת אביק. מאוחר יותר עבד ב"חברת השילומים", שארגנה את קבלת הפיצויים מגרמניה לשורדי השואה בישראל. מתוקף תפקידו נסע זיאמה לגרמניה והיה אחראי על הקשר עם חברות התרופות הגדולות של באייר, שרינג, סימקס ועוד. כשחברת השילומים נסגרה, זיאמה עבר לנהל את חברת התרופות פלנטקס. קשריו הטובים עם החברות הגרמניות עמדו לזכותו, והוא הפך ליבואן של התרופות הגרמניות בארץ.
בשנת 1961 פתח זיאמה את "אגיס". שם החברה לקוח מתוך המשפט הלטיני Age quod agis שמשמעות בעבריתו: "מה שאתה עושה, עשה בהתמדה". זיאמה היה אדם מוכשר ומלא קסם. הוא נישא לרות, ולהם נולדה הבת דניאלה. השניים נפרדו, וזיאמה נישא ללובה, עמה נולדו לו מורי (משה) וגידי.
חברת אגיס התקדמה לאיטה ואת מרבית הייבוא שעשתה מכרה לקופות החולים. משפחת ארקין היתה אז כמעט חסרת כל. כסף מעולם לא היה המטרה של המשפחה. כזכור, זיאמה בכלל לא רצה להיות בעל חברה. הוא רצה להיות כירורג. כסף היה דרוש רק בשביל להתפרנס בכבוד. בנו של זיאמה, מורי, דוגל בתפיסה הזאת עד היום.
יהירות היא מסוכנת ויהירות אינטלקטואלית מסוכנת יותר מכל
מורי, שנולד ב-1952, נחשב לגאון. הוא היה אוטו-דידקט, וכבר בבית הספר כתב מסות בענייני גמרא ותנ"ך. כדובר רוסית, הוצב מורי לשירות באגף מודיעין בסיני. הוא שירת בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ביחידה שהאזינה לשיחות שניהלו היועצים הצבאיים של בריה"מ שהוצבו בסוריה ובמצרים לפני מלחמת יום הכיפורים.
המסקנה העיקרית שלו מתקופה הזו הייתה שצריך לשמוע את כל הדרגים, דווקא האנשים שיושבים בשטח יכולים לתת פתרונות. תהליך הניתוח צריך להיות דמוקרטי ככל האפשר, אחר כך, בתהליך קבלת ההחלטות, יש היררכיה. מורי הזהיר בזמן אמת שיהירות היא עניין מסוכן, ובמיוחד יהירות אינטלקטואלית. את המסקנה הזאת דאג להשריש בחייו העסקיים.
בשנת 1972 נפטר זיאמה בגיל 56. מורי היה אז חייל בשירות סדיר, ונקרא להציל את אגיס, שהייתה אז חברה קטנה של 20 עובדים. מורי רכש את החליפה הראשונה בחייו ונסע לאירופה, לשכנע את חברות הענק שלא לנתק את הקשר עם העסק. הוא לא האמין שזה יצליח הוא אפילו חשב למכור. ההצעה הרצינית ביותר שהייתה לו ביד הייתה מבנק הפועלים בסכום של 1.5 מיליון לירות ישראליות. זה היה נראה לו מעט. בבנק אמרו לו שאין לחברה נכסים מלבד היחסים הטובים שהיו לאביו המנוח עם חברות התרופות הגרמניות, ואלו לא מובטחים לאיש – ובטח שלא לחייל בן 19. בדיעבד, מורי מודה שאם היו מציעים לו סכום גבוה יותר, הוא היה מתפתה ומוכר. איזה מזל שזה לא קרה.
מורי הגיע להסדר עם חברות התרופות הזרות, שנתנו לו חצי שנה למצוא שותף שיעזור לו בניהול החברה. בסיום התקופה הזאת, הגרמנים התרשמו כל כך ממורי, והשתכנעו שהוא לא צריך עזרה מאף אחד.
בכל חלום יש את השלב הבא בו קיים חלום גדול יותר והר גדול יותר לכבוש
אחרי הצבא החל מורי בלימודי תואר ראשון בארכיאולוגיה ומקרא, במקביל לתואר בפסיכולוגיה. לימודים קצת לא שגרתיים לאיש עסקים שעומד בראש חברה רצינית. באקדמיה הכיר את אשתו דוריס, שלמדה גם היא בחוג לפסיכולוגיה. הוא החל ללמוד גם לתואר שני בפסיכולוגיה, אולם החליט לבסוף לעבור לפילוסופיה של המדעים. היה בו ועדיין יש בו צד מאוד הומינטרי, וסביר שאם לא היה מקבל לידיו את "אגיס", היא נמשך לעסוק בפילוסופיה או בפסיכולוגיה.
דוריס ומורי התחתנו, ונולדו להם שלושה ילדים – ניר, איתי וקרן. במקביל, הוא המשיך לנהל את אגיס ולאט לאט החלה לכרסם בו המחשבה לעבור מיבוא לייצור. הוא טוען כי משאת הנפש של כל יבואן היא להיהפך ליצרן – כי יבואן רק מעביר סחורה ממקום למקום, בעוד יצרן תורם למדינה, מעסיק כוח אדם ומכניס מטבע זר. כשהפך להיות יצרן היה לו חלום נוסף להפוך להיות יצואן. כלומר לא להסתפק רק בידע שהוא מביא מחברות זרות ומייצר בארץ אלא לייצר חומרי גלם בארץ ואפילו לפתח משהו חדש.
השנים הראשונות לא היו פשוטות וההצלחה לא הגיעה במהרה. ב-1983 רכשה אגיס את חברת לון, שעסקה בתחום הקוסמטיקה והטואלטיקה, וארקין הפך חלק מהמפעל בירוחם למפעל לייצור תרופות. ההתקדמות העסקית נבלמה כשטרגדיה פקדה את המשפחה. בשנת 1986. גידי, האח הצעיר, נפטר מדום לב כשהוא בן 29 בלבד. מורי הסתגר עם עצמו ולא דיבר על זה. אמו, לובה, הוכתה בצער, ונפטרה בעצמה שנתיים לאחר מכן. באותה שנה גם דניאלה, אחותו הגדולה, גילתה שהיא חולה, וחדלה מפעילותה בחברה.
הצלחה היא 20% עניין של חושים עסקיים ו-80% עניין של מזל
בינתיים אגיס המשיכה לגדול ולהתרחב. ב-1992 היא הונפקה לראשונה בבורסה בתל-אביב. אחרי ההנפקה הראשונה באו הנפקות נוספות, ותוך שנתיים גייסה החברה כרבע מיליארד שקל. ב-1994 היא רכשה את החברה האמריקנית קליי-פארק, יצרנית תרופות גנריות, בכ-56 מיליון דולר. ביוני 1996 התמזגה אגיס, שהוחזקה על-ידי חברת נכסי ארקין, עם החברה-האחות קרליין. בינואר 97' רכשה את נקה הישראלית ב-4.3 מיליון דולר.
פריצת הדרך הכלכלית הגדולה של החברה התרחשה באותה שנה, כשביוני רכש בנק ההשקעות מריל לינץ' 19.2% ממניות אגיס תמורת 200 מיליון שקל, לפי שווי חברה של כ-1.1 מיליארד שקל.
33 שנה אחרי שירש את החברה כחייל בסדיר, מורי מכר את אגיס לענקית האמריקאית פריגו תמורת כ־820 מיליון דולר.
מורי מייחס 80% מהצלחתו למזל, גם במכירה לפריגו. פריגו הציעו לשלם לו 50% במזומן ו-50% במניות. בהתחלה הוא עיקם את האף בגלל התשלום במניות, אך כשהן עלו ב-400% הוכח לו שלפעמים יש מזל בעסקים.
כדי להיות אנשים ואנשי עסקים יותר טובים אל תתעסקו כל היום בעסק, תרחיבו אופקים
מורי סובר כי חלק מאנשי העסקים הם לא אנשים מעניינים כל כך. חלקם צרי אופקים עם איזו רוחניות אופנתית בגרוש. הכניסה המוקדמת שלו לעולם העסקים הותירה בו תחושה של החמצה, ולכן תמיד חיפש צורך לפצות את עצמו בעיסוקים מהקוטב השני של עולם העסקים. הוא תמיד הרגיש שאם לא קרא ספר, הוא פגע בייעוד הפנימי שלו. הוא מתעמק בפיסול, בפילוסופיה ובאמנות, אבל יותר מכל – הוא אוהב כדורגל
דוריס כמו מורי, מאוד לא חומרנית, ומזכירה לו כל הזמן שיש את הקוטב השני, שיש תחומים אחרים. לדוגמה, מורי כתב מחקר שלם על מיכלאנג'לו וגם הוציא תקליט משירי רחל. כל אלו לא היו יוצאים לפועל ללא עזרתה. דוריס היא פסיכולוגית קלינית שלא עובדת בתחום אלא מנהלת בית ספר לפיסול ועוסקת רבות בעשייה ובתרומה לקהילה, כפי שהיא מכונה על ידי מורי "הצדקת". גם בתם קרן למדה פסיכולוגיה ומגדר ורוצה לעשות תואר שני בעבודה סוציאלית ולהיות פילנתרופית. מורי ודוריס תומכים בעמותות ופעילויות של דו־קיום ושל חינוך.
מורי בעצמו היפוכונדר, דבר טבעי ביותר לאור ההיסטוריה המשפחתית, אבל הוא משתדל לא לקחת תרופות. אביו לימד אותו שתרופות הן בשביל למכור ולא בשביל לקחת.
תהיו מוכשרים בתחום שלכם תעזרו במומחים לתחומים אחרים
מורי מכנה את עצמו בהומור "קים קארדשיאן של הפארמה", ומאוד מנסה להשתחרר מהדימוי הזה ולהראות את היכולות שלו בתחומים אחרים תוך היוועצות עם גורמי מקצוע וטאלנטים מהשוק. את הכסף שהרוויח ממכירת אגיס הוא השקיע בין השאר בבזק, קנה מניות בכ־170 מיליון דולר, ומכר ברווח של כ־470 מיליון. הוא השקיע גם בבנק הפועלים, בנק לאומי, כלל ביטוח, ואפילו היה הבעלים של קבוצת הכדורגל הפועל רמת גן. אבל בעשור האחרון ארקין מתמקד בהשקעות בתחומי הבריאות, באמצעות זרועות שונות, כולל קרנות גידור והון סיכון (ארקין ביו ונצ'רס, קרן אקסלמד, קרנות עם Sphera ופעילות השקעות פרטית).
הדרך הנכונה היא לשחרר לדור ההמשך עוד לפני המוות ולתת להם להוביל
כיום מורי נחשב אחד מעשירי ישראל, עם הון ש"פורבס" העריך בכ־1.4 מיליארד דולר. עיקר הפעילות כיום נעשת על ידיו בניו, ניר (בעברו שוער בקבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן) ואיתי (מנהל ההשקעות הסחירות בחו"ל). מורי עצמו כבר לא לוקח חלק בתפקידים ניהוליים, מלבד בחברה אחת: סול־ג'ל, שפועלת בתחום הדרמטולוגיה, בה הוא מכהן כיו"ר ואליה הוא מנתב את התשוקה להמציא דברים חדשים. הוא מאמין שהיא ה"אגיס" הבאה שלו. מכיוון שהתחיל את הקריירה בתחום הזה יש לו רצון לסיים בו בנצחון נוסף גדול.
בכל יתר החברות והאקזיטים הקרדיט לפי מורי הוא על שמו של ניר ארקין. הבנים גיוונו מאוד את העסקים, למשל חברת הנדל"ן שפועלת בגרמניה, והכניסה לכלל ביטוח, או לתחומים של אנרגיה ירוקה. הוא טוען שהוא מוסיף קצת שערות לבנות ומותג וזהו. הוא למד לשחרר להם יותר ויותר ונתן להם לעשות את הטעויות שלהם לאורך הדרך מבלי לתקן, כדי שילמדו.
_________
מורי הוא הדמות האחרונה בסדרת הישראליות, הוא מייצג בעייני את דור המייסדים הכל כך חשוב במדינה הזו. הוא מייצג צניעות וענווה, יחד עם ראייה רחבת אופקים. הוא מייצג נתינה לאחר, הוא מייצג את היזמות הישראליות שנמצאת בכל פינה ולא רק בהייטק והוא מייצג את העולים החדשים שהקימו כאן את המדינה. יותר מכל, הוא מייצג בעיניי כמה כל הסיפור הזה היה בקלות יכול להסתיים אחרת וכמה כל מה שקורה לנו בחיים מוביל אותנו לייעוד האמיתי שלנו. שבוע הבא (הת)חלה לשבת תהיה בחופש, אני אתגעגע מאוד ואני מחכה לרעיונות שלכם להתחלות הבאות, אם תרצו גם ישראלים יתקבלו בברכה.
