(הת)חלה לשבת – סיפור על ילד שנולד בבנגלדש, ילד שלישי מבין 14 ילדים, שרק תשעה מהם שרדו. למד כלכלה באוניברסיטה, ובמהלך טיול בהיותו מרצה באוניברסיטה הוא פגש אישה שמייצרת רהיטי במבוק ומרוויחה 2 סנט בכל מכירה, היא הביאה אותו לבנות מודל שישנה את חייהם של מיליוני א.נשים ברחבי העולם ויעניק להם את היכולת להתפרנס בכבוד. הוא האמין שכל אחד מאתנו הוא יזם וזכה על כך בפרסים רבים שהמכובד בהם הינו – פרס נובל לשלום ולצד זה גם בקיתונות של ביקורת. סיפורו של יזם חברתי.

יש נביא בעירו

מוחמד יונוס נולד ב-28 ביוני 1940 בבנגלדש, כשהעיר הייתה עדיין חלק מהודו תחת שלטון בריטניה. יונוס היה השלישי מבין 14 ילדים, תשעה מהם שרדו את תנאי בנגלדש באותה תקופה, הם גדלו בכפר באתואה לפני שעברו לעיר צ'יטאגונג, שם פתח אביהם חנות תכשיטים, בשנת 1949 אמו לקתה במחלת נפש. הוא למד בבית הספר באזור והיה בן הטובים בכיתתו ואהב מאוד דרמה. הוא למד תואר ראשון בכלכלה במכללת צ'יטאגונג ותואר שני בכלכלה מאוניברסיטת דאקה.

לאחר סיום לימודיו, הצטרף יונוס ללשכת הכלכלה כעוזר מחקר. בהמשך מונה למרצה לכלכלה במכללת צ'יטאגונג. בשנת 1965 קיבל מלגת פולברייט ללימודים בארצות הברית. הוא למד לדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת ונדרבילט, שם התחתן עם ורה פורוסטנקו סטודנטית ממוצא רוסי. נולדה להם בת, מוניקה יונוס, שלימים נהפכה לסופרן אופרה. יונס העביר שיעורי כלכלה באוניברסיטת טנסי משנת 1969 ועד 1972 ובתום מלחמת האזרחים בפקיסטן נולדה בנגלדש והוא רצה לחזור למולדתו, אשתו בחרה שלא להגיע עם בתם התינוקת. הם התגרשו ויונוס חזר לבנגלדש ללמד כלכלה באוניברסיטת צ'יטאגונג ולעמוד בראש המחלקה הכלכלית. בשנת 1980 הוא התחתן בשנית עם אפרוג'י יונוס, פרופסור לפיזיקה, ולהם בת בשם דינה יונוס.

תתמקדו בשווקים או בשירותים שלא מקבלים מענה ראוי

בנגלדש ידועה כאחד המקומות העניים בעולם. בשנת 1974 יונוס לקח את שיעור הכלכלה שלו לטיול לכפר המקומי ג'וברה, שם, הם פגשו אישה שהכינה רהיטי במבוק, אבל היא הרוויחה רק שני סנט מכל מכירה. היא אמרה ליונוס ולכיתה שאם תוכל לחסוך 20 סנט כדי לקנות את אספקת הבמבוק שלה, היא לא תצטרך להלוות מהסוחר שמוכר לה ביוקר בגלל שהיא חייבת לו כסף. כאן נזרעו הזרעים למיזם של יונוס. יונוס הרגיש שאנשים צריכים להיות מסוגלים למכור את מרכולתם במחיר הוגן ולהרוויח מספיק כסף כדי לשלם את חובותיהם ובכך לפרנס את עצמם. בנקים מסחריים, לעומת זאת, לא היו נותנים הלוואות לעניים, מכיוון שלא היו להם נכסים, ניסיון עסקי, ביטחונות או כישורי אוריינות בסיסיים.

יונוס החליט לערוך ניסוי ולהלוות 27 דולר מכספו ל-42 נשים. הניסוי הצליח: החובות ליונס הוחזרו במלואם ובזמן. הוא המשיך בפיתוח מודל ההלוואות עד שהצליח להקים את הבנקאות הפרטית של גרמין ("בנק הכפר").

בדצמבר 1976, הצליח יונוס לקבל הלוואה מבנק ג'נאטה הממשלתי להלוואות לעניים בג'וברה. עד 1982 היו בו 28,000 חברים. ב-1 באוקטובר 1983 החל פרויקט הפיילוט לפעול כבנק מן המניין.

המודל העסקי שלהם היה קבוצות לא רשמיות קטנות מגישות בקשה להלוואות וחבריה משמשים כערבים משותפים להחזר ותומכים זה בזה במאמצים לקידום עצמאי כלכלי.

תרבות היא דבר דינמי

ליונוס נודע שגברים נוטים לבזבז את כספי הלוואה על שתייה, ונשים לעומת זאת היו לוות אמינות יותר. כתוצאה מכך, רוב הלווים בגרמין היו נשים, אם כי גורמים איסלאמיים תקפו את יונס על מאמציו להעצים נשים ולהרוס את התרבות הקיימת. יונוס נהג לטעון מנגד "תרבות היא דבר דינמי. אם אתה נשאר עם אותו הדבר הישן שוב ושוב, אתה לא מגיע לשום מקום". הוא האמין כי אשראי היא זכות אנושית בסיסית כדי שאנשים יוכלו לצאת מעוני בכבוד.

דוגמאות לשירותים יוצאי הדופן שהציע בנק גרמין היו: יכולת לקבל זרעים זולים, שתילים וברווזים, שיעורים בקריאה וכתיבה, עזרה רפואית ועצות בנושא תכנון המשפחה. המודל שלו הועתק במדינות ובתרבויות רבות אחרות.

ביקורת היא חלק מהיותך יזם – תהיו מוכנים

ליונוס קמו מבקרים רבים שהטילו ספק בכךשאנשים עניים רוצים להיות עצמאים במקום להרוויח משכורת, או שצבירת חוב ולא חסכון תקל על העוני שלהם. בבנגלדש תקף ראש מפלגת השלטון את יונוס באומרו כי הוא מרוויח מ"למצוץ את הדם" מהעניים. הרבה עיתונאים הטילו ספק גם ביעילות המיקרו-אשראי. אבל יונס המשיך בשלו ובעשייתו.

תגוונו כשצריך

בשלהי שנות השמונים הרחיב גרמין את העסקים בהם היה מעורב ליוזמות נוספות, כגון: קרנות השקעה במיזמים חברתיים, חברת הטלפונים הפרטית הגדולה ביותר בבנגלדש, פרויקט הטלפון של הכפר שהביא את הבעלות על הטלפון הסלולרילעניים כפריים ועוד.

שיתופי פעולה הם הבסיס לצמיחה

כאחד שתמיד מנסה להפוך את התיאוריה למציאות, יונוס גייס את תאגיד המזון דנונה לשתף פעולה להקמת מפעל ליוגורט. היוגורט יוצר בכדי לרסן תת תזונה ומחירו היה זול במיוחד. ההכנסות הושקעו מחדש ודנונה רק החזירה את עלות ההון הראשונית שלה ולא ציפתה לייצר ממנו מודל רווח. המפעל, ובסופו של דבר 50 הנוספים, הסתמך על הלווים של גרמין שקנו פרות כדי למכור לו חלב, לווים נוספים של גרמין שמכרו את היוגורט מדלת לדלת, ו-6.6 מיליון חברים של גרמין שרכשו אותו עבור ילדיהם. המפעל סיפק הכנסה ל-1,600 איש.

כל אחד מאיתנו הוא יזם

שנת 2005 הוכרזה ע"י האו"ם כשנת המיקרו-אשראי, ובשנת 2006 הוענק ליונוס ולגרמין פרס נובל לשלום. הם הצהירו כי "לא ניתן להשיג שלום מתמשך אלא אם כן קבוצות אוכלוסייה גדולות ימצאו דרכים לפרוץ מהעוני. מיקרו-אשראי הוא אמצעי כזה" וכדי למגר את העוני ברחבי העולם ידרשו הרבה יותר אנשים עם אנרגיה ואופטימיות כדגומאת יונוס שהפר את כל הכללים על מנת להשיג את המטרה והאמין שכל אחד מאיתנו הוא יזם.

יונוס היה הראשון שזכה אי פעם בפרס נובל בבנגלדש והשתמש בפרסם למפעל התזונה, להקמת אוניברסיטת יונוס למדע וטכנולוגיה וכן לבית חולים לעיניים לעניים בבנגלדש.

בין הפרסים הרבים של פרופסור יונוס ניתן למצוא את כל שלושת הפרסים האזרחיים הגבוהים ביותר בארה"ב (מדליית אזרחי הנשיא, מדליית החירות הנשיאותית ומדליית הזהב בקונגרס). בכך הוא אחד משבעה האנשים היחידים בהיסטוריה שקיבלו את הפרסים הללו, יחד עם מרטין לותר קינג הבן, האמא תרזה או נלסון מנדלה.

תחלמו בגדול

יונוס התחיל בקטן, אך כיום הבנק מונה מעל 8.4 מיליון חברים – 97 אחוזים נשים – והלווה מעל 12.5 מיליארד דולר. יונוס אולץ על ידי הממשל להתפטר מהבנק בשנת 2011 בגלל הגיל והפרות משפטיות ומשפטים של השלטון נגדו בתחומים שונים. כיום הוא מכהן כיו"ר הבנק ובעסקיים חבריים נוספים ונותן שירותי ייעוץ לחברות, ממשלות, קרנות וארגונים לא ממשלתיים.

אז אני שוב פוזלת לעולמות קצת שונים. הפעם לא רק הפלגנו לבנגלדש אלא גם ליזמות אחרת שמטרתה גדולה מרווח. יזמות חברתית. סיפורו של יונס מלמד אותנו שכל אחד מאתנו יכול להיות יזם, אפילו העניים, הלא מלומדים ובעיקר, תסלחו לי לרגע, אנחנו הנשים. סיפורו של יונוס מהווה השראה לכל אחד שרוצה להיות יזם. בין אם אתה סובל מעוני, נולדת במדינה מוכת רעב כמו בנגלדש, לא רכשת השכלה נרחבת, ובין אם את אישה. והוא מוכיח לנו שניתן להרוויח גם במטרה חברתית ולזכות זכייה כפולה הן ברווח והן במטרה. הפעם, אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה באהבה רבה לחנה רדו' היזמת החברתית האהובה עליי, שעושה קסמים לטובת נשים בכל קצוות הארץ.

הפינה נכתבת בשבוע שבו קמילה הריס, אישה בת למהגרים נבחרה כסגנית נשיא ארה"ב, מה ששב ומוכיח שהכל אפשרי.