(הת)חלה לשבת – סיפור על ילד שגדל בקריית שמונה של שנות ה-70, עיר ספר שספגה קטיושות, חטיפות ופיגועים. ילד שהתעורר בוקר אחד לגלות את אמו קטנת-הקומה מגרשת שלושה נרקומנים מהגינה, ושספג ממנה את הנחישות לעשות את מה שלא ידעה: ללמוד לקרוא ולתכנת. כיום, כשהוא יו״ר מור השקעות ומור גמל ופנסיה, בית ההשקעות השלישי בגודלו בישראל, הוא עדיין נושא בתוכו את הילד שהאמין שחינוך וחוכמת רחוב יכולים לשנות הכול. סיפור על אינטואיציה, שותפות מופלאה והבנה שהצלחה אמיתית נמדדת לא רק בתשואות אלא באכפתיות, באחדות ובאומץ להאמין בחלום גם כשהכול נגדך.

״החינוך הוא הנשק החזק ביותר שבו אתה יכול להשתמש כדי לשנות את העולם” – נלסון מנדלה

מאיר גרידיש נולד בשנת 1973 בקריית שמונה, על רקע הטראומה הגדולה של מלחמת יום הכיפורים והחיים בצל איום ביטחוני מתמיד. באפריל 1974, כשהיה תינוק, חדרו לעיר ארבעה מחבלים מארגון הג'בהה העממית לשחרור פלסטין, ותפסו בני ערובה בבית בשכונה נווה עובד. הם רצחו שלושה תושבים – זכריה שפרה, מאיר מעטוף ויעקב מעטוף – ואחזו במשפחת כהן, שכללה שמונה ילדים כבני ערובה, עד שכוחות צה”ל פשטו על המקום.

לאורך השנים, העיר ספגה קטיושות, חטיפות ופיגועים נוספים. מאיר הוא הצעיר מבין שישה אחים במשפחה שחייתה בצניעות. אביו עבד קשה בפרנסת הבית, בעוד אמו – אישה קטנת-קומה אך גדולת נפש – עיצבה את דרכו בחיים. על אף שלא ידעה לקרוא, היא התעקשה שילדיה יעשו זאת – בעברית ובאנגלית. היא קנתה את המחשב הראשון לבית, ואחר כך את ה-PC הראשון. כך מאיר, ילד מהפריפריה, למד לתכנת מהבית והפך לאיש מחשבים במקורו.

״כל אדם צריך לבחור לו מודל – ולהיות נאמן לו גם כשהעולם מפקפק״ מאיר גרידיש

הרצון לחיות היה גדול מכל סכנה. מאיר וחבריו היו מעבירים את הימים במשחקי כדורגל ליד הבית, חווים את החיים כאילו לא היו עטופים בסכנה. בגיל 12, כשהתעורר בוקר אחד לפני היציאה לבית הספר, הבחין בשלושה נרקומנים יושבים בגינת הבית. הוא נבהל וחזר הביתה. אמו יצאה החוצה, כיבדה את הפולשים בקפה ועוגיות, אבל הבהירה: "לכאן אתם לא חוזרים". זה היה גם הרגע שבו מאיר החליט החלטה דומה: כמו חברי כיתתו (מרביתם כיום בכירים בתעשייה), גם לו היה ברור שכדי להצליח בחיים עליו לעזוב את קריית שמונה. המודל הבלתי מתפשר והנחוש של אמו, ליווה אותו למשך כל חייו.

”ההצלחה היא לא סופית, הכישלון אינו קטלני: האומץ להמשיך הוא מה שחשוב” – וינסטון צ’רצ’יל

מאיר למד בתיכון דנציגר במגמת אלקטרוניקה, השתלם במכללת אורט בראודה כרמיאל, בתחום אלקטרוניקה ומחשבים, ומשם התגייס לחיל האוויר כטכנאי מערכות מחבט – מערכת שהיום הפכה לחלק מכיפת ברזל. השירות הצבאי לימד אותו משמעת עצמית, אחריות והבנה שכל פרט יכול לעשות הבדל. האתגר האמיתי החל רק לאחר השחרור.

מאיר החליט לממן בעצמו את לימודי ראיית חשבון באוניברסיטה. הוא עבד בלילות במוקד שמירה לבתים, הכין שיעורים בזמן המשמרות וחי בצמצום. הייתה לו יכולת נדירה להתרכז במטרה ולא לתת לקשיים להסיח את דעתו. הריכוז הזה לא היה מקרי, הוא היה החלטה מודעת שמיקדה את האנרגיה שלו. לאחר שסיים כמעט את כל חובותיו, נותר לו מבחן אחד שאותו הבטיח להשלים בשביל אמא.

במהלך הלימודים התחיל לעבוד כסטאז'ר במשרד רואה חשבון פאהן קנה. החוויה לימדה אותו שראיית חשבון במובן המסורתי לא מעניינת אותו, אבל הידע שימש אותו לעתיד. הוא למד לא רק לקרוא את המספרים, אלא את הסיפור שמאחוריהם, את הפוטנציאל החבוי בחברות ועסקאות. הוא פיתח אינטואיציה עסקית חדה ויכולת לזהות הזדמנויות שאחרים פספסו. עם סיום הסטאז', החל לעבוד עם יעקב שחר וברק קנה -(חברת קישובים בע״מ) שותפיו בחברה שקנתה, מכרה ושיקמה חברות. מאיר היה אחראי על זיהוי הפוטנציאל של העסקאות, ניתוח כלכלי ובניית אסטרטגיות. ברק קנה זיהה את הכישרון שלו והם עבדו יחד במשך כשנתיים. מאיר היה טוב בזה. טוב מאוד. הוא פיתח יכולת לקרוא בני אדם, להבין את המניעים שלהם, ולראות את התמונה הגדולה שמעבר למספרים היבשים.

”תסתכלו לטווח הארוך בלבד – הטווח הקצר יהרוס אתכם״ מאיר גרידיש

לאחר כשנתיים, החליט מאיר שהגיע הזמן לצאת לעולם בכוחות עצמו. הוא התמנה למנהל כספים בחברת MID של משפחת מאירוב, הנחשבת כיום לאחת המובילות בתחום היהלומים. ב-2006 הכיר את יוסי לוי, ממייסדי מור בית השקעות, ואת בנו אלי לוי (שניהם משמשים כמנכ״לים משותפים עד היום) ויחד הם הציגו לבעלי MID את ההצעה להיכנס כשותפים בבית ההשקעות מור.

מאיר ושותפיו לא חשבו על הרווח המיידי, אלא על העתיד. הם בנו תשתיות, השקיעו בטכנולוגיה, גייסו אנשים מוכשרים ויאפשרו להנהלת החברה לייצר תרבות ארגונית ייחודית. כשכולם סביבם חיפשו רווחים מהירים, הם בנו לטווח ארוך. זו הייתה ההחלטה הקריטית: להישאר נאמנים לחזון ולערכים גם כשהלחץ היה עצום. לאורך השנים הגדילו את ההשקעה וביוני 2017 רשמו שיא נוסף עם היציאה להנפקה.

מאז מאיר עזב את עולם היהלומים ומתמקד במור כנציגם של משפחת מאירוב. בית ההשקעות מנהל נכסים בהיקף של כ-180 מיליארד שקל, בשווי שוק של יותר משלושה מיליארד שקלים.

”ההצלחה האמיתית היא לא מה שאתה עושה לעצמך, אלא מה שאתה עושה עבור אחרים” – דניאל גולמן

ההצלחה הגדולה מתאפשרת בזכות השותפות הייחודית בין מאיר, יוסי לוי ואלי לוי, בשילוב עם התמיכה של משפחת מאירוב. השניים האחרונים ניהלו את החברה כמנכ"לים משותפים, בעוד מאיר מתמקד בעסקאות ופיתוח החברה. "כל אחד יודע לעשות את מה שהוא הכי טוב בו, והאחרים פשוט נותנים לו לעשות את זה", הוא מסביר. הייחודיות של החברה באה לידי ביטוי בכך שהמנכ"לים הם גם הבעלים. "לא הוצאנו אף פעם החלטה שהיא לא פה אחד. כבר כמעט שני עשורים שזה מחזיק נהדר", מסביר מאיר בפשטות.

”אל תהיו מושפעים ממצבי רוח או מדעות של אחרים – זה המבחן האמיתי של מנהיגות״ מאיר גרידיש

מאיר מאמין בערך לבעלי המניות והלקוחות, בהשקעה בטכנולוגיה שמשרתת את כלל השותפים האסטרטגים והעמיתים ובניהול השקעות שנשען על ידע מעמיק – אבל יותר מהכל הוא מאמין בבני אדם. "אנחנו מאמינים שכל אחד ואחת מהעובדים שלנו הם שותפים בחברה ומאפשרים להם לקבל חלק מההצלחה שהגיעה בזכותם", הוא מספר. אני משתדל לכתוב לכל עובד באבל ובשמחה – אישית. אחד הדברים החשובים ביותר זה לא לאבד את המשפחתיות".

לאורך 18 השנים יחד, מאיר והשותפים לא התרגשו מהרעש סביבם: לא נכנסו לאופוריה כשהשווקים עלו ולא נכנסו לפאניקה כשירדו. האסטרטגיה ארוכת הטווח שלהם הוכיחה את עצמה. הם הקשיבו בכובד ראש לעצות של אחרים, אבל נשארו נאמנים לדרכם. היכולת לעמוד איתן מול הלחץ, להישאר נאמנים לעצמם ולא לתת לרעש להשפיע הוכיחה את עצמה. כי ברגע שאתה מושפע מדעות של אחרים או ממצבי רוח זמניים, אתה מאבד את הכיוון. ואם אתה מאבד את הכיוון – אתה מאבד הכל.

”אם אתה רוצה שמשהו ייעשה, תן לאדם עסוק – אדם שלא עסוק לא עושה” – לוסיוס אנאוס סנקה

מאיר הוא אבא לתשעה: ארבע בנות וחמישה בנים. הבת הגדולה בת 25, אדריכלית בוגרת בצלאל. הקטנה בת 6. הבנים בגילאים 20 עד 8, כשבן ה-18 קיבל זימון לחובלים, אך בחר ללכת למכינה קדם צבאית כדי להגיע לשיבוץ גבוה יותר. את אשתו הכיר בצבא כששירת בלבנון. היא שירתה אז בקריה וביקשה להכיר את הגדודים עד שהגיעה לשלו. אף שהגיעה מבית לא דתי, הפכה ליותר אדוקה ממנו. ההורים שלה קיבלו אותו באהבה. הם גרים ברעננה, הילדים לומדים בחינוך חרדי עד גיל 18, ומשם כל אחד בוחר את המסלול שלו.

"כל אדם צריך לבחור לו מודל", אומר מאיר, "הרב מרדכי אליהו – זה המודל שלי. מודל לאהבת ישראל, לאכפתיות, לעזרה לזולת לא בכל מחיר, ולהצלחה כנגד כל הסיכויים". זו גישה שמלווה אותו בכל החלטה – לראות את הטוב בבני אדם, להאמין בהם, ולתת להם את הכלים להצליח.

לפני כשנתיים, מאיר החליט לנסות משהו חדש: הוא הקים מפלגה בשם "שבת אחים". המטרה לא הייתה להיבחר, אלא להביא קול חדש לפוליטיקה. הניסיון הסתיים עם שני מנדטים. "אנשים רוצים פוליטיקה חדשה, יושר, ושיהיה כבוד למילה", הוא אומר. היום הוא משמש כמשנה לראש העיר רעננה עם תיק כלכלי ותשתיות. "שבת אחים עוסקת רק בחיבורים. כולנו צריכים להרים את הראש מעל המים – כולנו יהודים וכולנו שווים. לכל אחד יש את המקום והתפקיד שלו, ולכולם צריך להיות סבלניים. אחרת נפסיד את המערכה. זה צו השעה של כולם".

”החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בתכניות אחרות" – ג’ון לנון

השבת אצל מאיר היא זמן משפחה נטו. הוא כמעט לא יוצא, ויש לו אפילו מניין בבית. הוא מבלה עם הילדים, מתפלל, לומד ונהנה מהרוגע. בימי חול הוא קם בשעה 4:30 בבוקר, שותה קפה ומשקיף על הציפורים. בשעה 7 הוא כבר שוחה בבריכה בגבעת חן – לבד. הוא אוהב לקרוא המון, ללמוד, לצרוך מידע. הוא מחכה לשיפורים ב-AI ומאמין שהטכנולוגיה תמשיך לשנות את העולם בדרכים שאנחנו עדיין לא מבינים לגמרי.

כשאני מסתכלת על הסיפור של מאיר, אני רואה משהו שמעבר להצלחה עסקית מרשימה. אני רואה ילד שידע שעליו לעזוב את הבית כדי להצליח, אדם שהאמין בחינוך, בעבודה קשה ובכוח של שותפות אמיתית. אני רואה מנהיג שמאמין שהצלחה לא נמדדת רק בתשואות אלא באכפתיות, במשפחתיות וביכולת לתת לאחרים לצמוח.

הסיפור הזה מזכיר לי את אבא שלי. גם הוא גדל במעברות, במקום שלא הבטיח דבר. הוא בנה עסק מצליח בשתי ידיו, מהמקום הכי נמוך, עם אותה נחישות אמונה שגורלו בידיו. הוא לימד אותי שהצלחה לא מגיעה מהמקום שבו התחלת, אלא מהאומץ להמשיך. אני מתגעגעת אליו כל יום, לחוכמה השקטה שלו, ליכולת שלו לראות את הטוב בבני אדם גם כשהעולם היה קשה. הסיפורים של מאיר ושל אבא שלי הם גם הסיפור של כל כך הרבה אנשים שבנו את המדינה הזו באמונה, באהבה ובנחישות אין קץ.