סיום לשבת – סיפור על ילדה שגרה חמש דקות מהים, התאהבה בים החליטה ללכת אחרי הלב, שלה וגדלה להיות מדענית ויזמית סביבתית. עשתה דוקטורט במדעי החיים, נחשבה למדענית ואקולוגית ימית פורצת דרך, שהובילה לתובנות חדשות ביחס לשוניות מלאכותיות, גידול אלמוגים, והקשרים שבין האדם לים. הקימה חברה העוסקת בשיקום חופי הים על ידי ייצור בטון ידידותי לבנייה ימית, המעודד התיישבות של בעלי חיים ימיים – המסייעים לטיהור המים ומעודדים השבה של הסביבה האקולוגית. ב-7 למרץ 2020, בעת שרכבה על קורקינט חזרה לביתה, נהרגה על ידי משאית והשאירה מאחוריה בעל ושלוש בנות. סיפור על ילדה שבחרה לשנות את העולם.
שמרית של הים
ד"ר שמרית פרקול-פינקל ז"ל, נולדה ב-12.4.1975, גדלה בתל אביב ברחוב פרנקפורט שבתל אביב בבית שסבא שלה בנה, חמש דקות הליכה ברגל מהים. אבא שלה דוביק ז"ל, היה נהג דן שיצא לפנסיה בגיל 51, בכל יום הוא הלך לים ולקח אותה לשנרקל מול מלון הילטון. אמא שלה רחל, הייתה גננת ועוזרת ומטפלת. יש לה שלוש אחיות שרית, שלי וגיגה. שמרית הייתה הקטנה בחבורה. היא למדה בבית ספר גורדון עד כיתה ט' ולאחר מכן בעירוני ה'. ילדה הרפתקנית שלא פחדה מכלום ואהבה מאוד את הים. מרגע שעשתה עם חברתה קורס צלילה לא הפסיקה לצלול בכל העולם.
את השירות הצבאי שלה היא העבירה בקריה, וכאשר השתחררה החלה ללמוד מדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. כבר אז התבלטה. ב-17.5.2000, במהלך לימודיה, הכירה דרך חבר משותף את קובי, שלמד באותה העת בטכניון הנדסה אזרחית ועם סיום לימודיו הם עברו לגור יחד בתל אביב.
לכו אחרי האהבה שלכם
בתום לימודי תואר ראשון, היא המשיכה לתואר שני בתחום של חקר שוניות מלאכותיות. המרצים שלה מספרים על התלהבות עזה בעיניה, על הרצינות והמוטיבציה שתמיד אפיינו אותה. היא שיקפה כמיהה עזה לים ואהבה לסביבה הימית ולא היה ספק שזה יסתיים בדוקטורט.
ב-2.1.2003 במהלך התואר השני קובי ושמרית התחתנו, ובשנת 2005 קובי מקבל הצעת עבודה בתחום הבניין האזרחי והם עושים רילוקיישן למקסיקו. קובי עובד והיא כותבת את התזה שלה על שוניות מלאכותיות. הם נמצאים שם במשך שלוש שנים, שלקראת סופן נולדה דניאלה ביתם הבכורה, כיום בת 15.5.
התשוקה למקצוע היא האקס פקטור של המיתוג העצמי
שמרית סיימה בהצטיינות יתרה את התואר השני, וכצפוי, המשיכה לדוקטורט. במהלך כל לימודיה היא קוצרת הישגים, פרסים, ומלגות, ובמהלך תקופת הדוקטורט היא נוטלת חלק במשלחות מחקר ובכנסים בארץ ובחו"ל, משתתפת בקורסים בין לאומיים, ובסדנאות באירופה, באפריקה ובמזרח הרחוק.
הישגיה המחקריים פורסמו בעיתונות מדעית בין לאומית. זכייתה במלגות יוקרתית, העמידו אותה בחזית המחקר ויצרו לה מעמד בין לאומי והתמקצעות איתנה בכל הקשור לאיכות הסביבה הימית. היא נחשבה למדענית ואקולוגית ימית פורצת דרך ופרסומיה הובילו לתובנות חדשות ביחס לשוניות מלאכותיות, גידול אלמוגים על מצעים מלאכותיים, פיתוח חומרי בניה ידידותיים לסביבה והקשרים שבין האדם לים.
יזמות היא בחירה
ב-2007 נולדה מאי ביתם האמצעית ובשנת 2008, היא זוכה במלגה יוקרתית והמשפחה מצטרפת אליה לפוסט דוקטורט באוניברסיטת בולוניה באיטליה. במהלך שהותם קובי מטפל במאי הקטנה ולאחר שנה הוא מתחיל לעבוד בנמל בעבודות של הנדסה אזרחית.
ובתקופה הזו שמרית מחליטה לעסוק ביזמות סביבתית ימית פורצת דרך יחד עם ד"ר עדו סלע חברה ללימודים.
תילחמו לשנות את העולם
בשנת 2012 הם מחליטים להקים עסק לייעוץ סביבתי, הם זוכים במכרזים ומתחילים בייעוץ, אולם שאלה אחת כל הזמן מנקרת במוחם: כ-70 אחוז מהבנייה הימית בחוף מתבססת על בטון, שהוא חומר לא ידידותי למים: איך מתגברים על הכימיה הקשה של הבטון והופכים אותו לידידותי יותר לסביבה הימית?
מהר מאוד הם מחליטים לעזוב את הייעוץ, את הסקרים והאנליזות, ונכנסים לתחום של בטון ירוק. בהתחלה המיקוד הוא על אלמוגים ובשלב שני הם חוקרים את תחום הבטון הירוק לתשתיות. הם פיתחו טכנולוגיה חדשה, הבונה תשתית ימית, בחוף באופן המספק יתרונות אקולוגיים לסביבה הימית, תוך מתן אלמנטים קונסטרוקטיביים לבנייה. בטון שמאפייניו דומים לסלעים טבעיים, שמתכסה בצמחיה ימית עשירה והופך בעצמו לבית גידול עבור האורגניזמים הימיים.
בסיס האם שלהם היה בתל אביב, וממנו הם פעלו בכל רחבי העולם. הם יצרו תערובת רב תחומית ייחודית של אקולוגים ימיים, ביולוגיים, גיאולוגים, מומחי בטון, מהנדסים ומעצבים, הפועלים יד ביד בכדי להחיות בטון.
פחד הוא לא מחסום, הוא רק גורם מעכב
כששמרית נשאלה מה המחסומים והאתגרים העומדים בפניה, היא אמרה בהומור "כמחסום כניסה הדבר הראשון שעולה בראש זה גברים, חוץ מזה, אני חושבת שזה פשוט פחד. זו אולי הסטיגמה שבנייה היא דבר גברי, אבל בחרתי לא לפחד ממנה. להיות 'אישה בבנייה' אפילו לא עלתה לי בראש כי פשוט הייתי מסורה כל כך למטרה ופשוט הלכתי על זה".
"אנשים עשויים לחשוב? מה היא עושה כאן? האם אנו יכולים לסמוך עליה? 'זו תפיסה שגויה מאוד וזו אולי אחת הסיבות שאיננו רואים שנערות צעירות רבות עוברות לSTEM (שיטת למידה רב תחומית במדעים) למרבה הצער".
שמרית לא ויתרה. היא ניהלה משפחה, עסק, גייסה כספים, לקוחות ופרויקטים מורכבים, המשיכה בספורט ובאהבתה לים והאמינה בעבודה קשה להשגת תוצאות.
הריון ולידה לא מונעים יזמות
בשנת 2016 נולדה אוריין ביתם הקטנה, שהיום בת 5. שמרית ועדו היו בעיצומו של תהליך הגיוס ובצמיחה של החברה. שמרית רק סיימה להניק ולקחה בחזרה את הפיקוד. אחיותיה ואימו של קובי עזרו להם עם הילדים והיא חזרה לפעילות שוטפת כמנכ"לית החברה. קובי מספר שתמיד הכל היה מאורגן, מי לוקח לחוג, מי לוקח מהגן ומה הלו"ז לכל תקופת היעדרה מהבית.
כן אתם יכולים
באותה תקופה היא חוותה הישגים גם ברמת החברה וגם ברמה האישית: בשנת 2019 היא נבחרה על ידי חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב להציג את ההישגים המצוינים של שמרית בהיבט הסביבתי והיזמות, וזאת בכנס רב משתתפים שהוקדש לבוגרי האוניברסיטה פורצי הדרך והחדשנות. לאחרונה, שמרית פרקול-פינקל מתל אביב קיבלה מקום של כבוד בספר על 100 נשים שמשנות את העולם, יחד עם נשים כמו מללה יוספזאי ומדלן אולברייט.
לאחר מכן היא אמרה "אני קצת לא מבינה מה אני עושה שם, אבל זה עושה לי חשק לעשות עוד יותר, להשקיע ולעזור". היא ועידו אף השתתפו בסרטון בבלוג המפורסם "נאס דיילי" שמספר על פעילותם להצלת הסביבה הימית. קובי בעלה מספר כי הסוד שלה היה הגישה שהכל אפשרי. זו הייתה גישה מדבקת שגרמה גם לאחרים לחשוב שניתן לנצח בכל קרב.
הישמרו לנפשותיכם ואל תקחו דבר כמובן מאליו
ב-7 למרץ 2020 יצאה שמרית מוקדם מהעבודה לאסוף את הילדים. ברחוב המסגר, היא פנתה עם הקורקינט עליו נסעה ונדרסה על ידי משאית. צוותי חילוץ חילצו את שימרית שנלכדה מתחת למשאית, וחובשי מד"א סיפרו כי היא הייתה ללא סימני חיים וקבעו את מותה.
מסלול החיים המבטיח שלה נקטע באבחה חדה. הפיתוח שלה היה בראשית דרכו, אבל הפוטנציאל הסביבתי והמסחרי שלו לא נעלם ועתיד לשנות את הבנייה בסביבה הימית. בשיחה עם קובי הוא סיפר על הקושי בתפקוד היום יומי, אבל יותר דיבר על כמה עדו סובל כמה קשה לנהל את החברה ללא שמרית. החזון, הדרייב, החתירה למצוינות של שמרית חסרים לעדו על בסיס יום יומי. על הקשיים של הילדים והתמודדות עם הריק, שהותירה אישה מופלאה אחת שאהבתה הגדולה לים הביאה אותה לנסות לשנות את העולם.
מספר שבועות אני רוצה לכתוב על אישה שבעיני הלכה בצורה מובהקת אחרי הלב שלה, גילתה פוטנציאל יזמי וציבורי בגודל האוקיינוס, ולצערי נעצרה בטרם עת. זה לא היה קל אבל עם הרבה מזל הצלחתי. והעיתוי גם הצליח, ב-22.4.2020 צוין יום כדור הארץ. ואין מתאים מזה להקדיש את הטור לשמרית.
