(הת)חלה לשבת – סיפורה של ילדה שבגיל 8 הוריה מתגרשים ואמה מתעללת בה פיזית ונפשית. אביה נלחם על משמורת של ילדיו והם עוברים לגור עמו. בגיל 15 היא מועברת למקלט לנוער במצבי סיכון, שם היא סובלת מאוד מהיחס והעונשים הקשים אבל מפתחת אהבה לכתיבה ומוזיקה. אביה מעביר אותה לפנימייה שם מתחילה הקריירה המוזיקלית שלה. חצי שנה לאחר מכן אמה נהרגת בתאונת דרכים. אחרי האובדן היא מוציאה את אלבומה הראשון שזוכה לביקורות נדירות אבל לא להצלחה מסחרית. לאחר מכן היא מוציאה את אלבומה השני, שכולל להיט שהופך אותה לכוכבת בינלאומית. במהלך חייה היא מתחתנת ארבע פעמים ומביאה לעולם ארבעה ילדים. היא יוצאת מהארון כלסבית, חוזרת בה, ממונה לכמורה, מגלה שיש לה הפרעה דו קוטבית, מנסה להתאבד פעמיים, מתאסלמת, מאבדת את בנה הצעיר שמתאבד בעצמו והשבוע היא נמצאת ללא רוח חיים. סיפורה הוא אנלוגיה מופלאה לסיפורה של המדינה בשבועות האחרונים. יפה, צעירה, כשרונית, אבל סובלת מהפרעה דו קוטבית, מפולגת בתוך עצמה, לא יודעת לאן תגיע.

———

הם יכולים לנסות לקבור אותנו, אבל הם לא יודעים שאנחנו זרעים

בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אירלנד עדיין ליקקה את הפצעים שהותירו במדינה מאות שנים של מלחמות וסכסוכים פנימיים. הרפובליקה הצעירה סבלה ממשבר כלכלי, משבר מדיני מתמשך עם הממלכה המאוחדת וקהילה אזרחית חלשה שנכנעה לשמרנות שהכתיבה הכנסייה הקתולית. ואז הגיעה דנה.

דנה הייתה זמרת ילידת לונדון בעלת שורשים איריים, שהאמרגן שלה הציע לה להשתתף בתחרות קדם האירוויזיון של אירלנד. היא בסך הכל הייתה בת 18, אף אחד לא הכיר אותה, והיא סיימה במקום השני. שנה לאחר מכן היא כבר נבחרה לייצג את אירלנד באירוויזיון בהולנד מול 2 מיליון צופים. היו בסך הכל 12 מדינות שהתמודדו באותה שנה, כשרוב המדינות שלחו זמרים מוכרים ומפורסמים. בריטניה שלחה את מרי הופקין, ספרד שלחה את חוליו איגלסייס. אף אחד לא ציפה שדנה תנצח. למעשה, דנה עצמה הודיעה שזו תהיה הפעם האחרונה שהיא תופיע כזמרת, במטרה להתרכז בלימודים. כמו בסיפורי האגדות הכי טובים: היא זכתה. ההשפעה על החברה באירלנד הייתה מיידית.

הצעירים האירים הפכו את דנה לסמל. במקום לשמוע שירים נוצריים ברדיו, לפתע הם יכלו לשמוע שירי פופ. האירוויזיון עצמו הפך לאירוע בעל משמעות מקודשת באי, ומאז אירלנד זכתה בתחרות שבע פעמים. יותר מכל מדינה אחרת. היא גם המדינה היחידה שזכתה בתחרות שלוש שנים ברציפות. על הרקע הזה התגרשו בני הזוג ג'והנה וג'ון או'קונור, והעלו לכותרות של המדינה השמרנית סיפור חדשותי מפתיע לא פחות מניצחון באירוויזיון: מאבק משמורת על ילדים.

כשאנחנו רוצים להגדיר משהו כסופי, אנחנו אומרים עליו שהוא "כמו נישואים קתוליים". ואכן, הכנסייה הקתולית מתייחסת לנישואים כמוסד לכל החיים, עד שהמוות יפריד בין בני הזוג. מי שמבקש לפרק את הנישואים שלו, לרוב נאלץ לעזוב את הכנסייה. באירלנד של שנות ה-70, שנשלטה פחות או יותר על ידי הכנסייה, גירושין היה עסק נדיר, יקר ומכוער. הסיפור של ג'ון וג'והנה היה נדיר אף יותר, כאשר בהסדר ראשון מסוגו בו אבא מקבל משמרות על שלושת ילדיו. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמה של שינייד מארי ברנדט או'קונור, הבת הקטנה של ג'ון וג'והנה, הגיעה לכותרות בארצה.

הוריה התגרשו כשהייתה בת שמונה. היא ושני אחיה הגדולים עברו לגור עם אמם, שם הם חוו לעיתים קרובות אלימות פיזית. אביה, ג'ון או'קונור, מהנדס בניין במקצועו שהפך מאוחר יותר לעורך דין ויו"ר העמותה להסדרת הגירושין, פתח במאבק על המשמורת כדי להציל את ילדיו, שהפך מפורסם באירלנד השמרנית. בתום אותו מאבק עברו שינייד ושני אחיה להתגורר עם אביה.

מעולם לא חווינו – וכנראה גם לא נחווה – בהלה, אימה ויסורים מכלום אלא מהרס עצמי בלבד

גם לאחר המעבר לבית אביה, החיים של שינייד לא היו קלים. בגיל 15, לאחר שנתפסה גונבת מחנות, היא הועברה למקלט לנוער במצבי סיכון. היא סבלה שם, הם ניסו לדחוף אותה לקונפורמיסטיות, שהייתה זרה לאופיה וכשהתנהגה בדרך שאינה הדרך ״המקובלת״ במקום, היו שולחים אותה לישון בבית האבות ליד. היו אלו רגעי בהלה ויסורים שלא חוותה כמותם אפילו כשחוותה אלימות בבית אימה. מאותו סבל צמחה יכולת הכתיבה והמוזיקה שלה.

אם רק נוכל להדוף את קולם של האחרים ולצבור תחושת הערכה עצמית, אז נהיה מסוגלים לשיר באמת

בגיל 17, אביה העביר אותה לפנימייה, שהייתה יותר ליברלית. שם החלה הקריירה המוזיקלית שלה, עם הקלטת שני שירים מקוריים ראשונים. שינייד פרסמה מודעה בעיתון והקימה להקה. חצי שנה מאוחר יותר, אמה איבדה שליטה על מכוניתה בכביש קפוא והתנגשה באוטובוס. היא הייתה רק בת 45. בעקבות מות אמה, שינייד החליטה לפרק את הלהקה.

כשהתאוששה מהאובדן, היא הופתעת לקבל פנייה מחברת תקליטים קטנה, שאנשיה ראו אותה באחת מההופעות של להקתה. הם זכרו בעיקר את הנוכחות הבימתית הנדירה של הזמרת הקטנה, שמגובה של 1.60 מטר (ובלי נעליים) היפנטה כל אולם בו הופיעה. בעקבות החתמתה בחברה, היא נפגשה עם לא מעט אומנים אירים, ביניהם להקת U2, שהפכה להיות הלהקה המצליחה ביותר בתולדות המדינה.

שום דבר לא יכול לעצור את הדמעות הבודדות הללו מלהמשיך לזלוג

בזמן שעבדו על האלבום הראשון, שינייד נכנסה להיריון מהמתופף ג'ון ריינולדס. חברת התקליטים שעבדה עימה באותה עת, לחצה עליה לבצע הפלה. למזלה המנהל שלה עמד לצידה והיא הצליחה להפיק ולהוציא אלבום ראשון בחודש השביעי להריונה. האלבום הראשון "האריה והקוברה" היה מועמד לגראמי בקטגוריה הרוק הנשי הטוב ביותר וקיבל ביקורות מעולות, על אף שלא זכה להצלחה מסחרית גדולה.

אלבומה השני כבר זכה לתשומת לב רבה ולביקורות חיוביות, הוא דורג כ"אלבום השני הטוב ביותר של השנה" על ידי מגזין ה-NME. היא זכתה לשבחים על קולה ועל השירים המקוריים שלה והיא זוהתה במיוחד במראה החיצוני יוצא הדופן שלה, ראש מגולח, הבעה זועמת ולבוש יוצא דופן. האלבום כלל גרסת קאבר לשיר של להקת The Family שכתב פרינס ומעטים שמעו עליו קודם לכן בשם "Nothing Compares 2 U".

השיר בגרסתה של שינייד הפך לאחד הלהיטים המצליחים של שנת 1990, ואחד מהשירים המפורסמים ביותר בעולם מאז, כאשר גם הקליפ של האלבום עזר להצלחתו הבינלאומית. הקליפ כולל צילומי קלוז-אפ של שינייד מבצעת את השיר, כשבשיאו דמעות זולגות מעיניה. זה לא היה חלק מהתסריט. שינייד סיפרה לימים שהיא פשוט נזכרה באמה, והחלה לבכות. בהמשך השנה היא הפכה לאישה הראשונה שזכתה בפרס "קליפ השנה של MTV".

דווקא פרינס עצמו לא אהב את הגרסה שלה לשיר הנשכח שהוא כתב, ואפילו לא טרח להקליט בעצמו. הכוכב הענק הזמין את שינייד לביתו, שם אמר לה שהוא לא מרוצה מהגרסה שלה, אך הביע רצון שהיא תהיה אחת מבנות החסות שלו. בין השאר הורה לה, לדבריה, לא לקלל בראיונות. הוא בחר ב"בת" הלא נכונה. שינייד ממש לא שתקה לו על זה. הוא ניסה לתקוף אותה. היא ברחה. שני הגאונים האלה כבר לא יזכו להתפייס בעולם הזה.

אנחנו לא הנשים הראשונות שהם מאיימים עליהן

ביולי אותה שנה השתתפה או'קונור בהופעה גדולה של רוג'ר ווטרס בברלין, יחד עם גדולי האמנים של אותה תקופה. היא ביצעה את השיר "Mother", וביצועה זכה לתשבחות רבות. היא חזרה ליצר זעם באוגוסט 1990 כשסירבה לשיר את ההמנון. פרנק סינטרה איים אז "לבעוט לה בתחת" בתגובה לאמירתו אמרה אז שינייד ״שהיא לא האישה הראשונה שהוא מאיים להכות אותה״. באותה שנה היא הוסמכה לכמורה. בשנת 1992 הוציאה אלבום שלא צלח. אולם לקראת סוף השנה היא ביצעה אקפלה לשיר "War" של בוב מארלי כמחאה על ניצול מיני בכנסיה. ללא ידיעת המפיקים היא קרעה את תמונת האפיפיור והשליכה את הקרעים אל עבר המצלמה. דבר שעורר באותה עת זעם ניכר של רבים נגדה.

בשנת 1994 היא הוציאה אלבום נוסף, זה היה כבר אחרי שילדה את שלושת ילדיה תחת השם "Univresal Mother" שחלק ממטרתו היה לנסות לשנות את הדימוי השלילי שלה בציבור, בהיותו יותר רגוע ומיינסטרימי. זה לא צלח.

כיצד יהיה שלום בעולם אם אין שלום בירושלים?

בשנת 1995 הופיעה בישראל בבריכת הסולטן בירושלים. שנתיים לאחר מכן הייתה אמורה להופיע שוב, באירוע תחת הכותרת "שתי בירות, שתי מדינות" שנועד לקדם את תהליך השלום. לקראת ההופעה הגיעו איומים רבים לשגרירויות של אירלנד ובריטניה בתל אביב, לפיהן אם שינייד תשתתף באירוע – היא תירצח. לאחר התייעצויות שערכה, שינייד החליטה לבטל את הביקור. בריאיון לרדיו ירושלמי התגאה איתמר בן גביר בכך שהוא וחבריו הביאו לביטול הגעתה של שינייד לישראל, אך סירב לקחת אחריות לאותן 9 שיחות איום.

האירוע יצר כותרות ברחבי העולם, כשבן גביר עצמו צוטט בעיתון הצרפתי המפורסם "לה מונד" כשהוא מסביר ש"אין בישראל מקום לזמרת שקוראת לחלוקת ירושלים ומפיצה תרבות של גויים". גם הניו יורק טיימס דיווח בהרחבה על האירוע בעמוד הראשון שלו, כאשר באופן יחסי, בישראל האירוע עצמו עבר די מתחת לרדאר, וללא שום תגובה מצד נבחרי ציבור.

ביום בו היה אמור להיערך המופע, כתבה שינייד מכתב לאיתמר בן גביר, בוא היא תיארה איך כילדה היא הייתה צופה בטלוויזיה בערב חג המולד וראתה גברים ישראלים ופלשתינאים מכים איש את רעהו במקום בו נולדו אמונותיהם. היא חשה עצובה ומובהלת ושאלה את עצמה "כיצד יהיה שלום בעולם אם אין שלום בירושלים?". עוד היא אמרה לו כי אלוהים אינו מתגמל את מי שמטילים טרור על ילדי העולם. לפיכך, לא הצלחת בדבר ונשמתך נכשלה. שנים לאחר מכן היא הייתה אמורה לשוב להופעה בישראל אבל ביטלה בגלל לחצים של BDS. את הביטול נימקה בכך שהיא משתתפת בצערם של הפלסטינים.

אלוהים אינו מתגמל את מי שמטילים טרור על ילדי העולם

לאחר שנישאה לארבעה גברים והביאה לעולם ארבעה ילדים, יצאה שינייד מהארון כלסבית בשנת 2000. במקביל הוציאה את הסינגל "No Man's Woman". לאחר מכן, היא תחזור בה מההצהרה הזאת. בשנת 2002 הוציאה אלבום של שירים איריים, אחריו הודיעה על פרישה מעולם המוזיקה. ב-2003 פורסם כי אובחנה כסובלת מאבחנה דו קוטבית, נושא עליו דיברה בפתיחות בשנים שלאחר מכן.

בשנת 2007 ובשנת 2012 הוציאה אלבומים נוספים וחזרה לעורר שערוריות שונות. אחת השערוריות הייתה כאשר ראתה את מיילי סיירוס בווידאו פרובוקטיבי היא שלחה לה את המסר: "מגניב להיות זונה". בשנת 2012 היא ניסתה להתאבד פעמיים. מכאן כבר החל הסחרור הגדול של חייה, היא לא מצאה את מקומה בשם מקום. בשנת 2018 היא התאסלמה ושינתה את שמה לשוהאדה סאדאקאט. היא נהגה ללבוש חיג'אב לראשה, אך המשיכה לענוד על כף ידה טבעת עם מגן דוד. בינואר 2022 התאבד בנה הצעיר שיין, שהיה הקרוב אליה ביותר מבין הילדים. ביום רביעי האחרון נמצאה בדירתה בלונדון ללא רוח חיים. סיבת המוות לא ידועה.

___

סיפורה של שינייד הזכיר לי את המצב שלנו. המדינה שלנו יפה, מוכשרת, יצירתית ובעלת עצב תהומי כמו שינייד. היא שסועה, היא קרועה, היא לא יודעת להחליט באיזה צד היא. היא סובלת מהפרעה דו קוטבית ומושכת את כולנו אל סף תהום. האם נצליח לצאת משם או חלילה נגמור כמו שינייד? מוקדם לקבוע. ועדיין, המוות של מי שהקול שלה חדר לכל אחד ואחת מאתנו הוא עוד נורת אזהרה למצב שבו אנחנו נמצאים ואנלוגיה די ברורה לרגשות של כולנו בשבוע האחרון. העובדה שבן גביר נמצא בשני הסיפורים כדי להיות האיש שמכבה את המוזיקה הוא לא מקרי. שינייד אמרה לבן גביר שהשלום צריך להתחיל בירושלים, היא צדקה רק טעתה בכתובת. השלום, קודם כל, צריך להיות בינינו.

כבר שבועות שאתם כותבים לי מדוע הפסקתי לכתוב. אני כולי מרוכזת בעבודה חדשה ובעומס הניכר ממנה, אבל השבוע התיישבה אצלי במשרד אישה קורנת והסבירה לי, את מה שאני יודעת ומדחיקה הרבה זמן, אני כותבת עבור עצמי, זה הלב שלי, בלי הכתיבה הלב שלי קצת כבוי. אז הגיע הזמן לחזור. תודה עליכם ותודה על השמש שהגיעה עד למשרד שלי כדי להגיד לי את זה בפנים. זה טיבם של חברים. היא גם חזרה והזכירה לי שדווקא בתקופה הזו אנחנו צריכים לראות את הכוכבים ולקבל קצת תקווה. שבת שלום.