(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שגדלה בחיפה, היא מסיימת צבא, מתאהבת ומביאה לעולם שתי בנות מופלאות. כעבור 6 שנים הם מתגרשים והיא מוצאת את עצמה בבית גדול, לבד עם שתי בנות קטנות כשכל עול הפרנסה על כתפיה והבוס שלה מאיים לפטרה. היא מתחתנת שוב, אבל החברה בה היא עובדת מתפרקת ועבודה נוספת עולה על שרטון. היא מקדישה את חייה לעזרה לאנשים בשני תחומים עיקריים: מציאת עבודה ומציאת אהבה. רבים האנשים בארץ שמצאו בזכותה את אחד מהשניים. במקביל היא מחליטה להקים חברה לקידום מכירות, שהייתה מהחלוצות בארץ בתחום, ומצליחה למכור אותה פעמיים כאשר שוויה האחרון מוערך בכ-150 מיליון ש"ח והיא עד היום מכהנת כנשיאת החברה. לאחר שאחייניתה מנסה להתאבד ומאובחנת עם מאניה דפרסיה, היא מגלה עולם שלם של מחלות נפש שאיש לא מדבר עליהן. היא שמה לה למטרה לגרום למודעות ומכהנת כיו"ר עמותת הידידים של המרכז לבריאות הנפש גהה. היא רותמת כל חבר ומכר לעזרה בתחום ועושה פעילויות מופלאות כדוגמת הקמפיין המופלא עם סופר-פארם בשנת 2020, שכלל ראיונות עם סלבריטאים וחשיפה שלהם וכן מכירת בקבוקים בשם "סטיגמטון" בהם מגנטים להעצמה – מטרת הפעילות הייתה גיוס כספים ומלחמה בסטיגמה הקשורה למחלות נפשיות.
עבודה ואהבה הם הכוחות הגדולים שמניעים אותנו
זה התחיל כסיפור חיפאי קלאסי. אביה היה מנהל בנמל, אמה הייתה עקרת בית. דפנה בסטר הייתה ילדה יפיפייה. סיימה תיכון ובחרה לשרת בצבא בתחום התובלה. במהלך שירותה היא ביקרה את בת דודתה צביה בחולון, שם פגשה בחור בשם צביקה. היא התאהבה. הם התחתנו ונולדו להם שתי בנות: אסנת ומיה.
כשמיה הייתה בת שנתיים ואסנת בת שש, צביקה ודפנה החליטו להתגרש. דפנה מצאה את עצמה עם שתי בנות בבית חדש וגדול ברעננה, אותו הייתה צריכה להחזיק לבדה. היא החלה לעבוד בחברת התעופה "מעוף נתיבי תעופה" וכעבור כמה חודשים היא הוזמנה לשיחת טרום פיטורים. הבוס, ערן בסטר, שוטח בפניה את הסיבות שבגינן החברה רוצה להפסיק את הקשר עמה. היא מתחננת לעוד ניסיון, ומבטיחה לא לאכזב. הוא משתכנע ונותן לה עוד ניסיון, אשר במהלכו היא מצטיינת. במקביל, הם מתאהבים ומתחתנים.
לימים, חברת מעוף התפרקה ודפנה מוצאת עבודה בחברת הפרסום באומן כתקציבאית. דפנה מגלה כי היא מצטיינת בקשרי אנוש, אבל הרבה פחות מוכשרת כתקציבאית. החיפוש אחרי המקום שלה בעולם נמשך.
כשאתם לא רואים את האור, אל תפחדו ללכת נגד הזרם
דפנה מתארת את עצמה כאישה שאוהבת "להתאבד" על שני דברים שיכולים לשנות חיים של אנשים: עבודה ואהבה. היא פוגשת כל מי שרוצה לפגוש אותה, ואחרי שהתרשמה ממנו היא תפעיל כל קשר כדי לעזור לו. כך גם באהבה וזוגיות. החיים של דפנה מלמדים אותה שכולנו אנשים, ולכולנו יש בעיות. החיים וההתמודדות שלה לבד עם שתי בנות, גרמו לה להבין את האחר ולעשות כל מה שהיא יכולה כדי לעזור. חבריה מכנים אותה "השמש שלהם", מכיוון שהיא אישה של נתינה אינסופית. ככה היא, ככה החיים לימדו אותה להיות.
בסוף שנות ה-80 כשאף אחד לא חשב שקידום מכירות הוא תחום עצמאי, אלא רק חלק מחברת פרסום (והאמת שגם דפנה לא ידעה מה הפוטנציאל העסקי בתחום) דפנה מחליטה להקים יחד עם חזי ליאור את חברת סופרפוש, הנחשבת לחלוצת חברות קידום המכירות בישראל. ב-30 השנים האחרונות החברה נהפכת למפעל חייה.
הלקוחות הראשונים היו ד"ר פישר ושטראוס. אלי פישר ומיכאל שטראוס נתנו לה את הצ'אנס הראשון. כשאולטרסול יצאה לשוק אסנת וחברותיה הלכו בים וחילקו דוגמיות. אסנת זוכרת את הימים המופלאים הללו עד היום. הם עבדו קשה, אבל הייתה שם חווית יצירה אדירה.
החברה הרחיבה במשך השנים את פעילותה לתחומים נוספים, שבהם אירועים, כנסים ושיווק ישיר. על לקוחותיה נמנו הלקוחות הגדולים ביותר במשק והיא הייתה אחראית על פרויקטים ענקיים כגון: הופעתה של הזמרת ריהאנה בחסות אורנג', אז התבקשו הצופים לתרום 4 שעות עבודה לקהילה בתמורה לכרטיס, אירוע המכירות של פרויקט גינדי ועוד.
דפנה בעצמה נהפכה לאישה מאוד חזקה במשק הישראלי ומחוברת למנכ"לים רבים. כוח העל שלה בעבודה עם אנשים היה ללא ספק הכוח המושך אליה את כלל מחזיקי העניין בניהם: לקוחות, ספקים, עובדים ועוד. בשנת 1991 היא נפרדת מהשותף חזי. הוא רצה להוציא אותה מהחברה אבל בזכות חושיה העסקיים היא הקדימה אותו, ועשתה את האקזיט הראשון שלה כשמכרה 51% ממניות סופרפוש לחברה לישראל תמורת שני מיליון דולר.
היא נשארה בתפקיד, וכמה שנים מאוחר יותר החברה לישראל מכרה לה בחזרה את חלקה בחברה. היא מכרה את חלקה שוב, הפעם לפובליסיס דיאלוג, מקבוצת שירותי הפרסום והשיווק העולמית פובליסיס. ב־2004 נפרדה מיתרת מניותיה והפכה לנשיאה. בראיון שערכה באותה עת היא אומרת "אני מאמינה בכסף ולא בטפטים, מניות זה טפטים", המכירה מוערכת בשווי של כ־150 מיליון ₪. כשהיא מסתכלת על אותה תקופה היא מתארת איך, סופרפוש הייתה קטנה ומשרדי הפרסום היו גדולים. תמיד אמרו לה שסופרפוש תיעלם ומשרדי הפרסום יישארו חזקים, אבל הרבה משרדי פרסום נסגרו וסופרפוש עדיין ממשיכה בכל הכוח.
כנשיאה היא אחראית על פיתוח קשרים חדשים ושמירה על הקשרים הקיימים, מיזוגים, תערוכות בארץ ובעולם וקידום נושא התוכן השיווקי באירועים.
העשייה המקצועית מקילה על קושי
הכוח המטורף שלה, בעיקר עם אנשים גורם לה להמשיך ולעזור לאנשים בעת משבר, היא מספרת כיצד פגשה פעם תכשיטנית שאיבדה בן וארגנה לה מפגשי מכירה אצלה בבית. היא הכריחה את כולם להגיע כדי לראות אילו דברים יפים היא עושה. היה נראה לה שבמקום להשתתף בצערה, בדרך זו עזרה לה הרבה יותר.
כך גם היא עזרה לעצמה, פעמיים היא הייתה חולה בסרטן, פעם לפני 30 שנה ופעם נוספת לפני 14 שנה. ערן התגייס לעזרתה בחברה באותה עת, אבל היא לא הפסיקה בעשייה גם בתקופת הטיפולים. היא מאמינה גדולה בכך שעשיה מקצועית עוזרת להקל על כל קושי ואסון שאנו חווים.
כשהחלו השמועות על הקורונה, היא הייתה נורא בלחץ. לפני שכולם הבינו את המגפה היא כבר החלה לצמצם ולהוציא עובדים לחל"תים. היא עשתה מהלכים שהראו איך האינסטינקטים שלה חזקים ומתמודדים עם המשברים. עמיתיה אומרים שיש בה משהו מאוד פשוט "מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל" ומהמקום הזה רמת הגאונות היא מטורפת. בשנה האחרונות היא מתעסקת המון בחיבורים, כמו בנק השקעות אנושי.
אומץ הוא לדבר על הקושי, להתנתק מהסטיגמה
אחייניתה של דפנה, גדלה אצלה בבית כמו בת. בגיל 36 היא ניסתה להתאבד ארבע פעמים. בפעם הרביעית, כאשר אושפזה בגהה, דפנה התקשרה לפרופ' גיל זלמן מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה ושאלה אותו "תגיד לי איך זה שהילדה הכי יפה, הכי מוכשרת והכי מוצלחת, מנסה להתאבד ארבע פעמים?". הפרופ' ענה לה, "זו מחלה כמו כל מחלה". היא נפעמת מזה שלא יודעים על זה. אף אחד לא מדבר על זה. לאחייניתה באותה עת, היו שתי בנות קטנות והיא עבדה בשוק ההון בקרן גידור, ואז אובחנה כחולה במאניה דפרסיה. היא מספרת שבניסיון ההתאבדות הרביעי היא כבר רצתה ממש למות.
אחרי ניסיון התאבדות הרביעי היא הייתה במחלקה סגורה ופתוחה, ואחרי האשפוז הרביעי לקחו אותה שלמה ארצי ומיכל חלד אליהם הביתה לחודשיים וחצי הביתה וטיפלו בה כמו ציפור פצועה. להפתעת כולם, היא התאוששה. היא עובדת, היא מתפקדת, היא אמא. זה המסר הכי חזק של דפנה. אם תטפלו ניתן לרפא והיא ממשיכה להילחם ולרתום כל מכר וחבר למען הנושא.
דפנה מספרת שבעקבות הקושי האישי שלה היא שמה לה למטרה שאנשים ידברו על תחום הנפש. היא מבינה שיש כאן סטיגמה שחייבים לטפל בה. בשנת 2016 היא מחליטה לעסוק בתחום מחלות הנפש ולכהן כיו"ר עמותת הידידים של גהה. היא הולכת לחברות ומגייסת אותם. אבל כולם אומרים לה, "כן אני אתרום", "כן גם אצלי זה קיים, אבל אל תזכירי אותי". ואז יום בהיר אחד, היא מצליחה להביא את סופר פארם לגהה וביחד הם עושים מהלך אדיר של שינוי תפיסה, שכלל ראיונות עם סלבריטאים וחשיפה, וכן מכירת בקבוקים בשם "סטיגמטון". מטרת הפעילות הייתה גיוס כספים ומלחמה בסטיגמה הקשורה למחלות נפשיות.
דפנה עד היום משקיעה את כל מרצה בנושא בריאות הנפש, זה המקום היחיד בו היא מוכנה להיחשף ולהתראיין, כיוון שלרוב היא נמנעת בכל דרך אפשרית.
___
דפנה, לא נוהגת להתראיין, היא בורחת מזה, אין לה כל רצון לחשוף את חייה, אבל לדפנה יש השבוע יום הולדת, והרבה מאוד אנשים שהיא עזרה להם בחייהם חשבו שהגיע הזמן להעניק מעט בחזרה, ולהפיץ את האור הזה שהיא מפזרת. בתקווה שאחרים יוכלו ללמוד, ושהיא תחבק את האהבה שהיא מקבלת. אומרים שאני כותבת (הת)חלה לשבת כדי לייצר לעצמי חברים מופלאים חדשים, לא אכחיש, יש בכך מעט מן האמת. רבות הן החלות שנעשו חלק נכבד מהחיים שלי. דפנה היא ללא ספק מישהי שמכל הסיפורים אשמח להכניס לחיי. מזל טוב אישה מופלאה.
