(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שנולדה בבאר שבע, לאחר שהוריה הגיעו לארץ כחלק מ"מבצע משה", גרה בדירת שלושה חדרים עם הוריה וחמשת אחיה, במצב כלכלי קשה ובדחיסות נוראית. היא פוגשת בחור אמריקאי ונולדים להם שני ילדים. הם חוזרים לארץ לאותה דירה עם אחיה ואימא. המצב הכלכלי נעשה כל כך קשה שהוא עוזב אותה עם שני הילדים. היא מגיעה לתחתית כאשר היא לא מצליחה לשלם אפילו חשבון חשמל וחושבת על איך תשרוד ללא מקרר, אור או חימום. היא מחליטה לצאת לעבוד לפני תום חופשת הלידה ועובדת בניקיון בחברת הייטק. אחד מאנשי המכירות, אתו היא מתיידדת, מסדר לה ריאיון למשרת בקרת איכות בחברה. היא מצליחה לעבור את המבחנים ולהאפיל על מתמודדים בעלי ניסיון. לאחר פחות משנה בתפקיד היא מקודמת לתפקיד מנהלת צוות. לאחר עוד שנה היא כבר מנהלת תחום מובייל ומנהלת כ-15 אנשי צוות, ולאחר מכן היא מקבלת שני צוותים נוספים ומנהלת כבר 30 איש. במקביל היא נבחרת לאחת הנשים המשפיעות בעולם ההיי טק, מעבירה הרצאת TEDx מרתקת ועשרות הרצאות בארגונים שונים ולאחר חמש שנים באותה חברה היא פורשת לדרך עצמאית ולייעוד האמיתי שלה – להפיץ השראה לכל מי שזקוק לה. סיפור שבימים הטרופים שעוברים עליי הצליח לעורר קצת נחמה.

אל תתנו לאף אדם להגדיר מי אתם

שושי ג'מבר נולדה בשנת 1987 בבאר שבע כבת שלישית מבין שישה אחים ואחיות. הוריה הגיעו לארץ שלוש שנים קודם לכן כחלק מ"מבצע משה". אחיה הבכור נולד באתיופיה, והשני במסע הרגלי מאדיס אבבה לסודן. כשהייתה בת שנתיים עברה משפחתה לפתח תקווה. אביה עבד במפעל "סודה קלאב", ונפצע בראשו במהלך העבודה. במשך שמונה שנים הוא לא עבד והתקיים מקצבת ביטוח לאומי. אמה התפרנסה מעבודות מטבח ביום ומניקיון בתים בלילה. הם גרו בדירת שלושה חדרים ו"המצב הכלכלי תמיד היה קשה", כפי שהיא מספרת.

היא גדלה בשכונה קשה שנשלטה על ידי רוב גברי, והביישנות הטבעית שלה לא הוסיפה לקשיי הקליטה. היא תמיד חשבה שהרקע, הצבע והמגדר שלה ישפיעו על חייה ולכן ניסתה להיות תמיד בלתי נראית. שושי חלמה על אביר שיחלץ אותה מהמקום בו היא חיה ושהם יחיו "באושר ועושר" עד עצם היום הזה.

הילדים בשכונה לא עשו לה הנחות, ונהגו לכנות אותה בשמות ולצחוק על השומה שלה. זה הכאיב לה. יום אחד היא רצה לשירותים, וניסתה לחתוך את השומה בסכין. זה כאב נורא אבל לא היה לה אכפת מהכאב, ולא היה אכפת לה מהדם, היא רצתה שזה ייעלם. למחרת היא קמה בשמחה, במחשבה שהיא נפטרה מהשומה, ואז הסתכלה במראה וראתה שהיא עדיין שם. היא כעסה נורא והחליטה לעשות את זה שוב אבל היא הבינה שהיא עושה משהו ממש לא נכון. היא הבינה שהיא מנסה לרצות אחרים. "שושי תראי את עצמך כמו שאת", היא אמרה לעצמה, "את יפה ואף אחד לא יגיד לך אחרת". היא הייתה בת 14, ולראשונה היא הבינה שהיא מיוחדת. זאת הפעם האחרונה שהיא תתן למישהו אחר להגדיר לה את מי שהיא.

בגיל 15, כשאביה נפטר, היא התחילה לעבוד. בהתחלה במלצרות, בהמשך גם כקופאית בסופרמרקט. כבת בכורה למשפחה דתית, אמה לא הייתה מעוניינת שתתגייס לצה"ל, ולכן שושי המשיכה לעבוד.

במקום לחכות לאביר על הסוס הלבן שיציל אתכם תהפכו לאביר של עצמכם

החלום לברוח נשאר איתה תמיד. בגיל 22 היא הצליחה לראשונה לטייל בעולם, ואז היא פגשה את "האביר". זה קרה בקניון בפילדלפיה. הוא עמד ממש לידה. גבוה. שרירי. בלונדיני עם עיניים ירוקות. התאורה האירה רק עליו, וגרמה לו להיראות כמו גיבור-על. כל הסימנים אמרו לה שהנה האביר שלה. הם התאהבו, התחתנו ונולד להם תינוק ראשון. החלום שלה עמד להתגשם. היא האמינה שהם עומדים לחיות באושר ועושר. אבל היו לה עדיין חלומות של הגשמה עצמית, ומכיוון שלא היה לה אישור עבודה בארצות הברית והיה התקשו כלכלית, הזוג החליט לחזור לישראל, בחזרה לדירה שבה גדלה.

הבית הרגיש אותו דבר, רק אחרת. היא חזרה לשכונה בה גדלה עם אמא שלה ואח שלה, אבל הפעם היא הגיעה עם משפחה משלה. בעל, ילד ועוד תינוק שבדרך.  זה הרגיש לה כאילו היא חוזרת לנקודת ההתחלה. הם שכרו דירה, ואז "האביר" עזב. היא מצאה את עצמה, אישה בת 28, מתפקדת לבדה כאמא לשני ילדים.

כמה חודשים אחרי שבתה נולדה הם הגיעו לנקודת התחתית. היא לא הצליחה לשלם את חשבון החשמל, והבינה שהיא הגיעה לשפל הקרקעית. איך אפשר להסתדר עם שני ילדים אבל בלי מקרר ובלי אור? היא הבינה שהיא יכולה להיגרר לרחמים עצמיים או שפשוט במקום לחכות ל"אביר" חדש שיבוא להציל אותה היא תיהפך לאבירה של עצמה.

כדי להצליח להגשים את חלומותיכם ערבבו מזל וחוצפה

זה היה הזמן שלה. שושי ישבה ועשתה רשימה של דברים שחשובים לה בעבודה הבאה. היא רצתה את החופש שלה. היא לא רצתה להישען על אף אחד חוץ מעל עצמה, אבל היא הייתה זקוקה גם לגמישות. בכל זאת, אם חד הורית. היא ראתה את עצמה עובדת במשרד באופן ספייס שם תוכל להראות את כישוריה. המציאות חשבה אחרת, והיא החלה לנקות בתים – היא פשוט הייתה חייבת כסף כדי לפרנס את משפחתה. זה היה מאוד קשה אבל זה לא עצר אותה. לא הייתה לה כל ברירה. אבל היא גם לא איבדה את הפוקוס לאן היא רוצה להגיע.

אחרי כמה חודשים היא קיבלה הצעה לבצע עבודות ניקיון בחברת הייטק. היא לא רצתה להמשיך בניקיון אבל היא זיהתה את ההזדמנות. אם כבר לנקות אז במקום בו היא רוצה לעבוד בעתיד ועם האנשים איתם היא רוצה לעבוד.

בפעם הראשונה ששושי נכנסה לחברת וולקמי, היא נדהמה. זה היה בדיוק מה שהיא חלמה. המקום בו היא רוצה להיות. היא כבר דמיינה את עצמה באחד המשרדים. במשך כמה שבועות היא הייתה מגיעה בלילה כשהמשרד שומם ורק צוות המכירות עובד, כדי להתמודד עם הלקוחות בחו"ל. היא הלכה אליהם בביטחון מלא ושיתפה אותם בחלומות שלה. באותו רגע היא לא דיברה אליהם כמנקה, אלא כאחת מהם, ואפילו כמנהלת שלהם לעתיד.

שבועיים אח"כ משהו מהמשרד בא אליה ואמר "האם את טובה במחשבים?" בלי להתבלבל היא מיד ענתה "כן" והוא אמר לה שיש משרה פתוחה של QA (בקרת איכות) ושכל שצריך בשבילה הוא ידע במחשבים ושהוא ינסה להשיג לה ראיון. "אתה לא תנסה להשיג לי ראיון", אמרה לו שושי בחוצפה חיובית, "אתה תשיג לי ראיון". לא היה לה כל מושג מה זה הייטק או מה זה בקרת איכות אבל היא הבינה שזה המסלול בו היא צריכה ללכת. באותו לילה היא נכנסה לאתר החברה, הורידה כל חומר אפשרי ולמדה עד שעות הבוקר.

אין סיפורי סינדרלה יש רק עבודה מאוד קשה

שושי הגיעה לריאיונות מוכנה. הלמידה המאומצת השתלמה, והמעסיקים הפוטנציאליים זיהו את הפוטנציאל הטמון בה. באותה תקופה היא פגשה את אחד הבכירים בחברה והיא חלקה אתו את חלומה לעבוד בחברה, הוא נתן לה מבט של "את? את בסך הכל עובדת ניקיון". זה רק גרם לה לאתגר את עצמה יותר.

בריאיון האחרון הם אמרו לה שהולך לה נהדר אבל הם עדיין בוחנים מועמדים נוספים. היא ידעה שהיא עשתה מעל ומעבר. היא האמינה שזה מגיע לה. לשמחתה, כך אכן היה, ולמרות שהיא נבחנה יחד עם שני מועמדים בעלי ניסיון בתפקיד מקביל, היא עדיין הרשימה יותר. התפקיד היה שלה.

לאחר פחות משנה היא קיבלה קידום ונהפכה לראש צוות בקרת איכות וניהלה חמישה אנשי צוות תחתיה. לאחר קצת יותר משנתיים היא קיבלה קידום נוסף ומונתה למנהלת צוות מובייל וניהלה כ-15 אנשי צוות תחתיה. גם כאן היא לא נעצרה וכעבור שנה וחצי בתפקיד הזה קיבלה קידום נוסף ותחת ניהולה הוכנסו עוד שתי מחלקות פיתוח כשבסך הכל ניהלה כ-30 אנשי צוות.

מגזין דה מרקר בחר בשושי כאחת מ-21 הנשים המשנות את ההייטק הישראלי והיא הופיעה ב-TEDx בהרצאה מעוררת השראה. לאחר חמש שנים בווקמי, בו נחשפה לאינספור הזדמנויות שוות והרבה אהדה, ואחרי עשרות הרצאות שהעבירה לארגונים השונים היא החליטה לעזוב קריירה מבטיחה בהייטק ולהגשים את הייעוד שלה שהוא להפיץ השראה בעולם, ופצחה בדרך עצמאית חדשה.

כיום שושי מעבירה הרצאות ומאמנת מנטלית להגשמת הישגים. היא עובדת על קורס העצמה אישי ושוקדת על ערוץ יוטיוב משלה מתוך חזון להגיע לכל ממי שזקוק לחיזוק.

כמה תקווה נתן לי הסיפור של שושי, בימים בהם אבא שלי לא חש בטוב, אני במיליוני כנסים ועידות ופרויקטים של סוף שנה, תוכניות עבודה ל-4 מחלקות, ואתגרים גדולים להחזיק בכל הכדורים שבאויר, אני קוראת עליה ומקבלת פרופורציות וכל המשבצות מסתדרות במקום.