(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שגדלה בירושלים, הייתה מהמחוננים באזור, אבל גילתה שיש לה הפרעת קשב וריכוז שגובלת באספרגר בגיל צעיר ומקשה עליה במסגרות. היא נושרת מהאוניברסיטה ומקימה סטארט-אפ בתחום משחקי המחשב. כשהיא נכנסת להריון עם תאומים המשקיעים מאלצים אותה למכור. לאחר הלידה היא מחפשת משרה שתתאים לאם ומגיעה לעולם קרנות ההון סיכון, שמתגלה כתחום לא פשוט לאימא. היא מתאהבת בתחום ולמרות שהיא נכנסת שוב להריון עם זוג תאומים נוסף, היא מחליטה להתמקצע בו ועוברת לאחת מקרנות ההון סיכון המובילות בארץ באותה עת. היא מובילה תחום חדש ומאתגר ומצליחה בו מאוד, החברות בהן משקיעות עושות אקזיטים מופלאים והיא קונה לעצמה שם עולמי בתחום. תרבות האגו והפוליטיקה גורמת לה לעבור לקרן אחרת. בה היא מכירה את שותפה לעתיד וביחד הם מאמיצים גישה נדיבה, דוגלת בפשרות והבנות ומחליטים להקים קרן שתבנה על הערכים הללו. הקרן מגייסת עד היום קרוב למיליארד דולר, החברות בהן הם משקיעות מגייסות כבר כ-4 מילארד דולר ומעסיקות כ-4,000 איש בארץ וכשהחל הדיון סביב החקיקה של הרפורמה המשפטית הם היו בין הראשונים בתחום לצאת נגד. הם לא הוציאו את הכספים מהארץ, אבל הם קראו במכתב למקבלי ההחלטות בו טענו כי כשם שפרח לא פורח על אדמה רקובה כך גם תעשיית ההיטק. אם הייתי מאמינה שצריך יום האישה הייתי בוודאי בוחרת ברונה כאישה שלי. התלבטתי הבוקר, אם לפרסם לאור המצב והפיגוע אמש אבל נראה לי שדווקא עכשיו אנשים צריכים תקווה ורונה מסמלת תקווה בעייני, מקווה שגם בעיינכם.  

—–

לפעמים דווקא הדבר שאנחנו לא יכולים לשנות הוא הדבר שמשנה אותנו

רונה שגב נוהגת להגיד שירושלמי זה אופי. מי כמוה יודעת. היא נולדה בעיר, והייתה "ילדה טובה ירושלים" לפי הספר. היא הייתה ילדה מחוננת, ובכיתה ז' היא הלכה לבית ספר "ליד האוניברסיטה". זו הייתה הצלה לילדים שלא השתלבו ביסודי ויכלו למצוא את עצמם מחדש בסביבה דומה להם. המעמדות היו שונים שם, כשהילדים הכי "מגניבים" רצו להיות רופאי שיניים. היא הרגישה שייכת.

כשהייתה בת 16 אבחנו אצלה הפרעת קשה רצינית שמלווה אותה עד היום. לטענתה, היא ממש על גבול ה"אספרגר". היא מזהה אצלה הבנה גדולה של חוקים וקושי גדול בביצוע. זה גרם לה לבעיה קשה במסגרות, כשהדוגמה הטובה ביותר הייתה בצבא. המסגרת הנוקשה פשוט לא התאימה לה.

אחרי הצבא היא החלה ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה. היא חשבה שתהיה אקדמאית ותלחם למען זכויות אדם ואוכלוסיות מוחלשות, אבל הפרעות הקשב והריכוז הכניעו אותה. היו לה מרצים רבים שמאוד אהבו והעריכו את חוכמתה, ולמרות זאת היא פרשה לפני שהספיקה לסיים את התואר שלה.

הסבו את פניכם לשמש ולא תחושו בצללים 

דווקא אז, אחרי הפרישה מהלימודים והתקופה הקשה שעברה עליה בשירות הצבאי, היא מצאה את עצמה עם כיוון חדש. ידיד טוב שלה למד תלת מימד והיא העלתה רעיון של לקחת את משחק הלגו המפורסם ולהפוך אותו לממוחשב. באותו זמן היא אפילו לא ידעה מה זה סטארט אפ, שלא לדבר על קרנות הון סיכון. הם החלו להתגלגל עם הרעיון, לנסות לשכנע משקיעים – עד שהקסם התרחש.

השנה הייתה 1995 והם מצאו את הדבר החשוב ביותר בתחום הזה: מישהו שיאמין בהם. סכום ההשקעה שהם קיבלו היה 200 אלף דולר, זה היה מספיק בשביל להתחיל. הם הבינו כי תחום משחקי המחשב החינוכיים לילדים הוא תחום קשה מאוד, והם מתכננים מסלול מחדש לכיוון משחקי המחשב הכלליים יותר.

הם מקבלים הזדמנות למכור את המשחקים שלהם בחו"ל. לכבוד הטיסה הראשונה היא קונה חליפה. זאת הפעם הראשונה שהיא עושה דבר כזה, והיא לא מצליחה להירדם כל הלילה. המחשבות יוצאות ובאות, עד שהיא מתחילה ממש לקוות שפצצה גרעינית תנחת על ישראל – כך יהיה לה תירוץ לבטל את הטיסה. בסופו של דבר, היא חוזרת עם הזמנה על סך חצי מיליון דולר ביד. משם העסק רק יגדל.

בדידות נובעת לא מחוסר אנשים מסביבך אלא מחוסר יכולת לדבר עם אנשים סביבך על מה שמשמעותי לך 

בגיל 24 היא הייתה מנכ"לית, בין הנשים הבודדות בתחום, ניהלה צוות של 30 איש וטסה בעולם למכור את המשחקים. היא מכנה את אותן שנים כ"שנים של חרדה אינסופית". לדבריה, זה מאוד קשה לנהל ולהוביל ומאותם שנים נשארה לה האמפתיה ליזמים.

הם פיתוח שלושה משחקים, השלישי אפילו לא הספיק לצאת. השני היה מיני להיט שנקרא "וירוס" ונמכר במאות אלפי עותקים ואפילו עשה לפני כמה שנים סוג של "קמאבק". בדרך היא פוגשת את בן זוגה, מתחתנת ונכנסת להריון עם תאומים. המשקיעים שלה נלחצים מאוד ואומרים לה שזה הזמן למכור את החברה, לפני שתלד ולא יהיה מי שימנכ"ל את החברה. היא מאוד נעלבת וכועסת. אבל היא מוכרת את החברה בעשרה מיליון דולר ולימים היא מבינה שהם עשו לה טובה גדולה.

אומץ הוא לא תמיד שאגה, לפעמים הוא לחישה שאומרת מחר אנסה שוב

היא נשארת שנה בבית עם התאומים ואז היא מחליטה שהיא צריכה לחזור כי אחרת היא תגווע אינטלקטואלית ורגשית. היא מתחילה לחשוב מה לעשות. היא הייתה אמא צעירה ורצתה משרה שתאפשר לה גם ליהנות מהאימהות. לפני שהיא מכרה את החברה, היא החלה לפגוש קרנות הון סיכון ומאוד לא התרשמה. הם היו נראים לה אנשים מאוד שמנים, בטלנים, אוכלים כל היום ארוחות צהריים ולא מבינים כלום, אבל היא חשבה שזה נראה לה ג'וב טוב לאמא צעירה עד שתחזור ליזמות.

לקחו לה שלושה חודשים להבין שזה בכלל לא מה שקורה בשטח. היא מצטרפת ל-BRM ועובדת עם ניר ברקת. באותה תקופה היה לו אינקובטור גדול. היא לא הבינה אז בהשקעות, למדה המון, התרוצצה בכל הארץ ופגשה יזמים. היו אז מעט מאוד משקיעות הון סיכון בארץ, אם בכלל.

היא מבינה שזה מקצוע לכל דבר. לא פחות חשוב, היא מבינה שהיא אוהבת אותו. היא אוהבת את המגע עם היזמים ואת התשוקה והיא מחליטה ללמוד יותר ברצינות ומצטרפת לאוורגרין כשותפה. באחת הישיבות, הוחלט שכל שותף יתמקד בתחום, מכיוון שהיא הייתה השותפה הכי צעירה וזוטרה, נשאר לה התחום שאף אחד לא רוצה והוא enterprise software. האמת היא שאף אחד פשוט לא האמין בתחום הזה, והשותפים לא חשבו שיקרה שמה משהו. לה זו הייתה ברכה.

זה החל להיות אחד התחומים הצומחים והמעניינים, וכדי להשקיע בו חייבים ללמוד – זה נתן לה יתרון משמעותי. היא למדה הכי הרבה מהמפגשים עם היזמים. בהערת אגב אציין שפגשתי אותה באותם ימים, היא בוודאי לא זוכרת אבל אני לא יכולה לשכוח אותה. אני הייתי אז יזמת צעירה ורונה הייתה מאוד שונה בנוף ההון סיכון הישראלי. כזו שלא חושבת שהיא מבינה הכל, שלא פוחדת לשאול שאלות ולהגיד שהיא לא יודעת ומעל הכל הייתה בן אדם ואישה. בשונה מהנוף המאוד גברי, יודע הכל, וגם ההטרדות שהיו כלפי הנשים הבודדות בתחום באותה עת – רונה הייתה הסמן שניתן גם אחרת.

פוליטיקה היא תורת הניצול ההדדי 

היא מתחילה להצליח וחברות שהיא משקיעה בהן עושות אקזיטים נפלאים. בשלב הזה, היא מאוד מתוסכלת מהפוליטיקות בקרן, היא לא טובה בזה, הירושלמית שבה יוצאת והיא רוצה לחזור להיות היא. היא לא נהנית מההתנהגות הזו שנשלטת על ידי אגו. לטעמה זה הרסני. היא תמיד מעדיפה פשרות בדרך. לא מאמינה בוויכוחים מיותרים. היא רוצה להיות במקום שהיא מחייכת. אחרי שנים שהיא עושה יוגה, ולפעמים גם נפצעת, היא יודעת צניעות מהי ואיך זה לעשות דברים ממקום שקט ונכון. היא מאמינה שההשפעה שלנו על הסביבה נובעת מהדרך שבה אנחנו מדברים ומחייכים ואם אנחנו רוצים להשפיע, עדיף ללכת בדרך הנעימה, שיוצרת אמון ודיאלוג.

רונה עוברת לפיטנגו, זה ארגון מאוד נעים והיו לה שמה שנים מאוד נחמדות. הם לא לגמרי בגישה שלה. בפיטנגו היא מכירה את איתן, לשעבר טייס ואלוף הארץ בג'ודו, הם מדברים באותה שפה ורוצים לעשות דברים בגישה דומה, אבל פיטנגו הייתה גדולה עם המון שותפים ותפיסות מאוד מגובשות. הם מבינים שהתעשייה משתנה, השוק הולך ונעשה יותר מקצועי ותחרותי והם רוצים לרוץ מהר ובגישה של חוסר פוליטיקה, של הסכמות, של חוסר אגו, של נדיבות. עם הגישה הזו הם מקימים את TLV Ventures.

אף פרח לא יכול לפרוח על אדמה רקובה

היא מחפשת יזמים רעבים, צנועים, שאפשר לדבר איתם שיחה פתוחה וכנה גם על קושי, שיגידו שהם לא יודעים ויבדקו כי גם היא כזו. היא טוענת שבשוק שמשתנה בצורה כל כך מהירה גם היא לא יודעת כלום. היא ידועה כמי שלוקחת חברות מנקודה אחת לעולם אחר לגמרי, בצניעות, באהבה ובהרבה מהלכים אינטלקטואלים. יחד עם שותפיה הם מגייסים כבר מספר קרנות וקרוב למיליארד דולר, שהושקעו בחברות ישראליות, החברות בהן הם השקיעו גייסו למעלה מ-4 מיליארד דולר ומעסיקות למעלה מ-4,000 עובדים.

כשהחלו הדיונים על הרפורמה המשפטית היו שותפי הקרן בין הראשונים בתחום לצאת נגד, הם לא הוציאו את הכספים מהארץ, אבל הם קראו במכתב למקבלי ההחלטות והבהירו כי תעשיית ההייטק פורחת על קרקע של חופש ביטוי, תמיכה בקידמה ועידוד חשיבה יצירתית. הצעדים הנוכחיים שנועדו לשתק את מערכת המשפט ולהפר באופן בוטה את האיזון בין הרשויות, פוגעים בדמוקרטיה פגיעה אנושה.

הם הבהירו כי לא מדובר בעמדה פוליטית, אבל אף פרח לא יכול לפרוח על אדמה רקובה. אם הדמוקרטיה תיפגע, תעשיית ההייטק הישראלית תדעך או תברח לחו"ל. מיטב המוחות יעזבו, יזמים ישראלים יפתחו חברות מחוץ לגבולות הארץ, דירוג האשראי ייפגע וכן הלאה. תעשייה שלמה שמחזיקה את המדינה על כתפיה, תיאלץ לחפש מקום אחר לפרוח בו. הנזק הוא עצום, והוא ישפיע על כולם – שמאל, ימין, דתיים, חילונים, ערבים ויהודים.

______

התלבטתי הבוקר מאוד אם לפרסם לאור המצב והפיגוע, אבל הרגשתי שדווקא במצב הזה אנחנו צריכים תקווה ורונה מסמלת בעייני הרבה מאוד תקווה, תקווה נשית, תקווה למדינה, תקווה לחדשנות ותקווה לעתיד של כולנו, לכן החלטתי ברגשות כבדים בכל זאת לפרסם. מקווה שגם אתם חשים ככה.

השבוע ציינו בעולם את יום האישה, אנחנו ב-AIG חגגנו כל החודש האחרון מתוך אמירה שאצלנו כל הוא יום האישה. אני לא מאמינה גדולה ביום "מיוחד". אני מעדיפה שיוויון כל השנה. כמו שאני לא מאמינה שאישה מנהיגה צריכה להיראות או להתנהג אחרת, והיא יכולה להישאר, נשית אותנטית ורגישה. רונה היא דוגמה בדיוק לזה. הקסם שהיה לי כשנפגשנו לא התפוגג עד היום, לא נעים להגיד כמה שנים אחרי.האמת שלה, הנדיבות והאנטי-לוחמנות הן אותן תכונות בהו התייחסו חבריה לקרן להליכי החקיקה הנוכחיים. מחאה מתוך חיבור, מתוך ביחד, בחוסר קיצוניות לכל צד. אתמול הייתה עוד תזכורת לכמה הביחד שלנו חשוב. גם עכשיו. גם כשיש כל כך הרבה מחלוקות. שבת שלום