(הת)חלה לשבת – סיפור שמתחיל בשנת 1824 על ילד גרמני, שהעז לחלום על אמריקה ועל הקמת חברה לייצור סוכריות טופי למניעת חיידקי מעיים, והשבוע אותה חברה בדיוק הודיעה על יעילות של 90% בחיסון שלה לקורונה.

צ’ארלס פייזר היה בנו היחיד של קארל פרידריך פייזרב, בעיר דוויגסבורג אשר בגרמניה כתשעה קילומטרים צפונית לשטוטגרט. אביו היה חנווני וקונדיטור ובן דודו צ'רלס ארהרט היה אף הוא קונדיטור. לאחר לימודיו בבית הספר החל צ'ארלס להתמחות אצל רוקח וכך רכש הכשרה מעשית בהכנה כימית ואף רכש הכשרה עסקית ואת לימודי תורת הכימיה בזמנו הפנוי.

תעזו לחלום אבל תבואו מוכנים לכל מסע

צ'ארלס חלם על אמריקה הגדולה. הוא היה צעיר ונלהב, שום דבר באירופה לא נראה לו ראוי למאמצים האדירים הנדרשים לרפורמה ולהתחדשות, אבל שם, בצד השני של האוקיאנוס האטלנטי, הייתה מדינה חדשה שהציעה אינספור הזדמנויות ואשר פתחה את זרועותיה לכל אלה שיבואו לעזור לבנות אותה. צ'ארלס התכונן רבות לנסיעתו לאמריקה, למד אנגלית ולמד את ההיסטוריה והחוקים. הוא ובן דודו ארהרט החליטו להגר לאמריקה ולפתוח שם עסק לייצור כימיקלים. הזמן היה נכון למיזם כזה מאחר שבאמריקה האוכלוסייה גדלה במהירות, הביקוש לכימיקלים היה בעלייה, ומנגד הייצור הכימי היה בחיתוליו. צ'ארלס קיבל מאביו הלוואה בסך 2,500 דולר (קרוב למאה אלף דולר היום) וקנה בברוקלין בניין ושם הקים את מפעל הייצור של פייזר ומתקן המחקר והפיתוח שלה.

לפעמים זה רק עניין של טעם

המוצר הראשון היה תרופה המשמשת לטיפול בתולעי מעיים, מחלה שכיחה במאה התשע עשרה. מכיוון שהתרכובת הייתה מרה, שילב צ'ארלס את כישרונותיו הכימיים עם יכולות הקונדיטוריה של בן דוד בכדי להכין תרופה בטעם טופי, שזכתה להצלחה מיידית.

יחס אישי לכל לקוח וקשרים עסקיים הם הבסיס

בימיה הראשונים של החברה סיפק צ'ארלס את התרופה ללקוחות באופן אישי, בהתחלה ברגל ובהמשך בכרכרה וסוסים. צ'ארלס המשיך לערוך נסיעות תכופות לאירופה, בין השאר כדי ליצור קשרים עסקיים עם יצואנים ולהתעדכן בטכניקות הייצור הכימיות העדכניות ביותר. באחת מנסיעותיו העסקיות לגרמניה פגש את אשתו לעתיד, בזמן שצפה במצעד הוא הבחין בה במרפסת, ערך בירורים, והציג את עצמו באותו לילה. הם נישאו ונולדו להם שבעה ילדים, חמישה מהם שרדו.

צמיחה במשבר מתוך אובססיה לאיכות

למרות ההצלחה צ'ארלס החליט להתמקד בתרכובות כימיות לתרופות או חיטוי. תרכובות ששימשו בעיקר אך לא רק את תעשיית הרפואה והתרופות. פרוץ מלחמת האזרחים נתן דחיפה לעסקי פייזר. מספר הפצועים הגדול גרם לעלייה בביקוש לחומרים מחטאים, ולכן גם פייזר שהייתה חברה יחסית שמרנית החלה לייצר חומצת לימון שנהפכה לאחד המוצרים הנמכרים ביותר.

צ'ארלס התמודד עם בעיה מתמדת הבטחת אספקה ​​קבועה של חומרי גלם זולים לבתי הזיקוק. צ'ארלס פעל ללא הרף כדי לשמור על האספקה באמצעות קריאת תיגר ומדיניות נוקשה מול הספקים ואף להרחיב את העסקים. צ'ארלס מימן את ההתרחבות המתמדת של החברה שלו על ידי השקעה מחודשת של הרווחים, מכיוון שהבנקים נרתעו מלהעניק הלוואות לתעשייה זו. הצמיחה של פייזר התאפשרה בגלל האובססיה של החברה לאיכות וטוהר המוצרים שלה, שהפך את המונח "איכות" למילה נרדפת לשם החברה.

חשיבותו של הסכם מייסדים כתנאי להמשך הדרך

בשנת 1891 נפטר בן דודו ושותפו של צ'ארלס, הסכם השותפות שלהם קבע כי עם מותו של שותף אחד, השותף שנותר בחיים יוכל לקנות את חלקו במחצית מערך המלאי של החברה. צ'ארלס מימש מיד אפשרות זו, ושילם ליורשי שותפו 119,350 דולר. כך הפך לבעלים היחיד של החברה. בנו הבכור ובנו הצעיר הצטרפו לחברה. עם זאת, צ'ארלס מינה את העובד הוותיק ג'ון אנדרסון למנהל הכללי. אנדרסון גדל בפייזר בפייזר, הוא החל בדלפק הקבלה בגיל שש עשרה וניהל את המשרד בשיקגו מאז פתיחתו. לאחר מינויו של אנדרסון למנכ"ל, צ'ארלס בן השבעים לקח צעד אחורה מהניהול הפעיל של החברה.

מיסיונר בחשיבות ההון האנושי וערכים

לצ'ארלס היה מוניטין של מעסיק טוב עם רגישות למהגרים גרמנים. נאמר כי כל אמריקני גרמני שמגיע אליו עם סיפור קשה היה מקבל עבודה. למרות זאת, צ'ארלס העריך את הכישרון בכל מקום שמצא אותו ובכלל לצ'ארלס היו רעיונות מתקדמים לגבי הקשר בין עבודה לניהול. החברה הקימה קרן עתודה לשעת חירום לעובדים ולבני משפחותיהם במצוקה ותוכנית חלוקת רווחים לעובדים. בצוואתו הוריש צ'ארלס כסף לאגודת החולים הגרמנית בברוקלין כי האמין שמטרתו היא לעזור תמיד לילידי גרמניה.

זיהוי הזדמנויות וטיימינג

בשנת 1906 צ'ארלס נפל במדרגות בעת חופשה בביתו בניופורט, רוד איילנד. וכתוצאה מסיבוכים חלה בדלקת ריאות ונפטר בגיל 82. במובן מסוים, ההצלחה העסקית של פייזר הייתה התמצית של להיות "במקום הנכון בזמן הנכון" באמריקה הייתה קרקע בתולה לחברה לייצור כימיקלים עם מעט תחרות מקומית וביקוש חזק וגובר למוצרים. יתר על כן, מלחמת האזרחים גרמה במהרה לעלייה בביקוש והמיסים הגבוהים שהוטלו העניקו ליצרנים מקומיים יתרון על סחורות מיובאות. משנת 1850, השנה שבו יצא המוצר הראשון של פייזר, ועד שנת 1905, שנה לפני מותו של צ'ארלס, גדלה התעשייה הכימית באמריקה פי עשרים. עם זאת, חברת פייזר לא הייתה זרע אקראי שנפל במקרה על אדמה פורייה. הוא הציב את עצמו בכוונה במקום הנכון, בחר באמריקה בכלל ובניו-יורק בפרט כמיקום הטוב ביותר לפתיחת מפעלו, והתכונן ביסודיות למיזם. הוא ובן דודו היו בעלי הכישורים הדרושים כדי להקים את החברה, וההנפקה הראשונה שלהם הראתה זאת. כשמרן בהתרחבותו, צ'ארלס בכל זאת מיהר לנצל את ההזדמנויות שהוצגו, כמו כאשר הקפיץ את הייצור במהלך מלחמת האזרחים, קרא תיגר על יצרנים זרים והגיב בתוקפנות לניסיונות היפנים לנתק את האספקה.

הוא עשה שימוש טוב בקשרים משפחתיים ובקהילה הגרמנית-אמריקאית בעסקיו. באמצעות תכנון קפדני ועבודה קשה הקים צ'ארלס חברה שהפכה לאחת היצרניות הגדולות ביותר של כימיקלים משובחים בארצות הברית. ימי התהילה של החברה הגיעו לאחר מותו – ייצור חומצת לימון באמצעות תסיסה (ששיחרר את פייזר מהתלות בשוק ההדרים), מה שהוביל לייצור הפניצילין שלה במהלך מלחמת העולם השנייה. יצרנית הכימיקלים הפכה לחברת תרופות בין הגדולות בעולם. גדולתה נבעה, עם זאת, לא מעט מהאידיאלים של מייסדה "המטרה שלנו הייתה ותמיד תהיה להיות: למצוא דרך לייצר את המוצרים האיכותיים ביותר כדי לשרת בצורה הטובה ביותר את לקוחותינו".

את בשורת החיסון לקורונה קיבלתם גם אתם בחודש נובמבר 2020, לא הייתה כמעט מדינה, כולל ישראל, שלא התקשרה למנכ"ל פייזר לסגור עסקה ולקנות חיסון. באורח פלא, החליט אותו מנכ"ל בדיוק באותה עת, למכור חלקים ממניותיו. מעניין לדעת כיצד כל התהליך ישפיע על מנותיה של החברה לאורך זמן והאם התרבות הארגונית איתה הוקמה פייזר תמשיך ותישמר.