(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שנולדה בצרפת, עלתה לארץ ובעקבות אירוע מוחי שעברה אמא שלה, הפכה לעצמאית בגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 14 היא עמדה על זכויותיה מול המעסיקים שלה. בגיל 30 היא הקימה חברה בתחום הרילוקיישין, לאור הצלחת החברה הראשונה הקימה חברה לסיוע לעסקים באסיה ולאחר מכן חברה בתחום השכר הגלובאלי. במהלך הריונות ולידות, היא גייסה שלוש פעמים, וכיום היא עומדת בראש חד-קרן ששווה למעלה ממיליארד דולר. סיפור שמראה שהורות ויזמות נשית יכולים ללכת יחד.

לעולם אל תראו את עצמכם כמסכנים, תמיד יש יותר גרוע

עינת גז נולדה ב-4.4.80 בצרפת, ילדת סנדוויץ' בין אחות גדולה ואח קטן. ההורים שלה נפגשו בארץ. אימה למדה קולנוע בחיפה ואביה למד מתמטיקה בטכניון, ההורים חזרו לצרפת כי אביה היה צריך להתגייס לצבא צרפת. מכיוון שאימה נכנסה להריון גיוסו נדחה ולאחר מכן הוא שוחרר מחובה זו. בהיותה בת 4, לאחר לידת אחיה הם עלו לארץ, לנתניה.

תקופה קצרה לאחר שחזרו לארץ, מצבה הבריאותי של אמא של עינת הדרדר מאוד, לאחר אירוע מוח ראשון, לקתה האם באירוע שני שהביא אותה להיות בתרדמת במשך שנה. כאשר התעוררה האמא, אבא של עינת החליט להחזיר אותה הביתה כדי לטפל בה.

האירועים שפקדו את המשפחה גרמו לעינת להיות כעוסה, מתוסכלת מכך שאמא שלה לא מתפקדת כאמא, אלא שואבת את כל האנרגיה של המשפחה. נוצר ריחוק בין הילדים במשפחה שלקח זמן רב כדי לאחות את הקרעים ביניהם וזה קרה לאחר שהאמא הלכה לעולמה. הסיטואציה הביא את עינת להיות עצמאית והמסר של אבא שלה למשפחה היה משמעותי ביותר: "אנחנו לא מסכנים. זה מה שיש וישנם מצבים גרועים יותר".

כדי להיות יזמים נדרשת מטרה גדולה מכסף, במקרים רבים המטרה הזו  נובעת ממטען רגשי או מחסור איתו גדלתם

כשהגיעו לארץ, עינת הייתה "החדשה" שדיברה צרפתית, כדי לא להיות זרה היא למדה מהר עברית והתעקשה לא לדבר צרפתית בשום מקום. כשגדלה קצת, היא לא ממש אהבה להיות בבית ספר לכן למדה לבד והייתה תלמידה טובה.

היא הייתה שחיינית, והחלה לשחות במסגרת תחרותית סביב כיתה ה'. לקראת כיתה ט' כשהחל משטר אימונים ואוכל  של שבעה ימים בשבוע, הקסם עבר והיא עזבה. היא חזרה רק בגיל 20 עקב פציעה מאופני שטח וכיום היא שוחה בעיקר בים.

כילדה, עינת הייתה מאוד פעילה במגוון פעילויות, הייתה כתבת ב"מעריב לנוער", בתוכנית נוער "מוקש" ו"בננה בום". היא תמיד עבדה. היא לא הייתה מגיעה לתיכון ורצתה עצמאות כלכלית. בגיל 14, עבדה כמלצרית במסעדה חדשה בנתניה. היא וחברותיה עבדו שם חודש וראו כי הן לא מרווחיות כלום מטיפים. היא חשה חוסר הוגנות, היא וחברותיה התפטרו וכתבו מכתב להסתדרות. היא נקראה לפגישה עם הבעלים של הרשת ששאל אותה "מה את רוצה?". היא השיבה שלפי החשבון שהיא עשתה מגיע לכל אחת מהן 2,000 ₪ כפול חמש חברות. הוא זרק עליה את הכסף רק כדי לסגור את הסיפור. היא זוכרת את הנסיעה מתל אביב לנתניה עם הכסף כדבר הכי מפחיד ומשפיל שיש.

אל תעכבו את התוכניות שיש לכם לחיים

עינת חלמה על שירות צבאי משמעותי-קרבי. היא הייתה אמורה להיות פקידת מבצעים ומכיון שהקורס לא נפתח, היא נשלחה להיות פקידת לשכה בחיל האויר. היא שנאה את זה והשקיעה את זמנה בלשלוח מכתבים ובקשות לצאת קורסים. היא יצאה לקצונה כדי לברוח והצליחה להגיע להיות שלישה בבסיס רמת דויד.

אחרי שהשתחררה רצתה לטוס לטיול הגדול, מצבה של אימא החמיר והיא והייתה מאושפזת, על כן  התלבטה רבות אם לטוס. אבא שלה אמר שאסור לה לעכב את החיים. הטיול היה שנה מאוד משמעותית בחייה. חופש מוחלט. היא עבדה במיליון עבודות שונות כדי למממן את הטיול: קטפה תפוחים, טיפלה בילדים וכל עבודה הייתה טובה לטעמה. כעבור שנה היא חזרה לארץ, ולאחר חודשיים – אימא שלה הלכה לעולמה.

רדפו אחרי החלום

כשחזרה, שלושה טייסים שהכירו אותה מהטייסת הציעו לה להצטרף לקבוצת LR,. LR היא קבוצה שעסקה במגוון תחומים ביטחוניים ובפעילויות רבות באפריקה. היא התחילה כמזכירה ומהר מאוד הפכה להיות סמנכ"לית תפעול ובשנתיים האחרונות בחברה הקימה עבורם חברה סלולרית בגינאה. היא גילתה עולם חדש ואחרי שמונה שנים היא החליטה לעזוב, כי חידק העצמאות מגיל הנעורים המשיך לקונן בה. וגם כי הייתה לפני גיל 30 וחשבה, שלאחר מכן זה יהיה כבר מאוחר. כל חבריה הקימו סטרטאפים באותה עת והיא גם רצתה.

בתחילת 2009, היא עזבה את קבוצת LR והצטרפה לצוות הקמה של חברת סטארט-אפ  בתחום הליווי הרפואי. 2009 הייתה שנת המשבר הגדול, המשקיעים נסוגו מהכוונה להשקיע והחליטו בסופו של דבר לא לצאת לדרך.

עינת מצאה את עצמה בנקודת האפס,  והייתה צריכה לחשב מסלול מחדש: דירה, עבודה, קריירה, ובן זוג שבדיוק נפרדה ממנו.

לכו עם תחושות הבטן לטוב ולרע

עינת שאלה את עצמה מה החוזקות שלה. ומה היא יכולה להציע.  והיא נזכרה שהיא יודעת להתעסק ברילוקיישנים מעבודתה ב-.LR זו הייתה תקופה שבה עובדי חברות ההיי-טק החלו ברילוקשיין, ולחברות לא היה מספיק ידע בנושא. עינת זיהתה את זה .והיא הקימה את רילוקשיין סורס, והחלה לפנות לחברות. היא צירפה למסע את ענבל שחזרה מסין מרילוקשיין והייתה צעירה ורעבה להצלחה. החיבור בניהן היה חזק גם בגלל ששתיהן אבדו את אימן. ענבל הייתה העובדת הראשונה והיום היא המנכ"לית של החברה.

החברה גדלה די מהר. עינת שמה לעצמה כיעד: "שאחרי ארבעה חודשים היא צריכה להרוויח 15 אלף ש"ח מהחברה", היא עבדה כמו מטורפת להגיע לשם והייתה קרובה מאוד. אחרי שנתיים היא הרגישה שכדי לגדול היא צריכה להכניס שותף. היא מכרה 30% מהמניות לחברת אחזקות אך החיבור לא היה מוצלח, זו הייתה תחושת הבטן שלה מהרגע הראשון, ולמרות שבד"כ היא מקשיבה לתחושות הבטן שלה, הפעם בחרה שלא וטעתה. שנתיים אח"כ הם פירקו את השותפות.

תהליך הפרידה לא היה פשוט. לשותף היו דרישות גבוהות. הדרישות התבססו על הסכם שנחתם ביניהם בתקופה שעינת הייתה צעירה ונאיבית. מבחינת עינת הפרידה מהשותף הייתה "להיות או לחדול". היא אמרה לעצמה שאם תפסיד זה יהיה שיעור טוב של טמטום. ובסיכומו של דבר – היא  הצליחה. במהלך תהליך הפרידה מהשותף היא כבר יצרה ניתוק רגשי מהחברה והחליטה שהיא כבר רוצה לעשות משהו אחר.

אין דרך אחת להצליח יש המון דרכים, אל תתנו לאחרים להניע אתכם מהאמת שלכם

באותה עת, חברה קטנה בשם ווייז ביקשה שתנהל עבורם את תחום הרילוקשיין לסין. עינת טסה ללמוד את השוק והקימה חברה שעוזרת לחברות להתרחב לסין, בשם אקספוסורס. מהר מאוד, היא התרחבה לעוד מדינות באסיה. זו הייתה תקופה נהדרת עבורה, והיא הייתה כל הזמן על הקו. בין ישראל לאסיה.

בשנת 2015, סבא שלה חלה, היא רצתה להיות קרובה אליו ונאלצה לוותר על החלום של אסיה.

היא התחילה לבחון הרבה כיוונים שונים ומשונים. עינת שהבינה רבות בדיני עבודה במגוון מדינות  החליטה לבחור בתחום של השכר הבינלאומי. היא ביקשה מחבריה להפגיש אותה עם האנשים הכי טובים במוצר ובפיתוח, וכך פגשה את שותפיה ראובן דרונג ועופר הרמן,החיבור היה מוצלח ביותר. באותה שנה, בכנס מקצועי, היא הכירה את עמית שהפך לבן זוגה. הוא היה טייס שעשה כל מני דברים בהיי טק כתחביב, הם התחברו מהר מאוד ונהפכו לזוג.

בשנת 2016 הוקמה פאפיה גלובל ועינת מימנה את הפעילות בתחילה בעצמה. הם קיבלו תגובות טובות מהשוק ויצאו למסע המפרך של גיוס כסף. בשנתיים הראשונות כולם אמרו להם "לא". אבל הם הצליחו להביא לקוחות ולגדול. את ה-5 מיליון דולר הראשונים הם גייסו מאנג'לים, גיוס חריג לתקופה ההיא.  

הריון הוא לא גורם מעכב ולא רלוונטי לאף גיוס או משקיע

כמה חודשים אחרי הגיוס, היא גילתה שהיא בהריון וחשה לא בנוח מהמשקיעים. זה נראה לה מאוד אגואיסטי להיכנס להריון מיד אחרי שהשקיעו בחברה ובעצם בה. השיחה הראשונה הייתה קשה ומתנצלת, אולם המשקיע אמר "מזל טוב" ומיד שאל אם הוא יכול להשקיע עוד. אז היא הבינה שמשקיעים טובים ואנשים טובים לא חושבים שהריון הוא סוף העולם.

אחרי הלידה של ביתה הבכורה – אלי, היא חזרה לעבוד מאוד מהר. אלי, התינוקת בת השבועיים הצטרפה לנסיעות העסקים של עינת שניסתה למצוא את הדרך לשלב בין הבית לבין העבודה.

פפאיה התרחבה ונדרש גיוס נוסף. באותה עת, עינת הייתה שוב בהריון. התגובות בהריון הראשון גרמו לה להאמין שזה לא ממש "עניין" אל מול המשקיעים בעיקר שפפאיה גדלה והכל בסדר. כשטסה לעמק הסילקון, לסיבוב משקיעים היא התאכזבה לגלות עד כמה זה משמעותי בעיניהם, כל הקרנות איתן הייתה בקשר ומאוד רצו להשקיע לפני שהגיעה, הסתכלו עליה כ"פיל לבן" ואמרו שהם מעדיפים לחכות לסוף השנה. היא חשה כעס וחוסר הגינות. זו הייתה אחת הנקודות הכי קשות בחברה. לחברה לא היה מספיק כסף מזומן כדי להגיע לסוף השנה ללא סיכון גדול מדי.  

בלית ברירה, עינת פנתה למשקיעים הקיימים לקחת הלוואה המירה למניות עד סוף השנה, וגם זה לא היה קל. היו משקיעים ששאלו האם זה באמת ההיריון? והיא נלחמה והצליחה. ביוני היא ילדה את ינאי ובאוגוסט חזרה לדבר עם קרנות הון סיכון. אז היא כבר קיבלה הצעות ממש טובות ולה נשאר רק לבחור מבין ההצעות.

כאישה זה הצחיק אותה שהמשקיעים לא הבינו שדקה אחרי לידה זה הרבה יותר קשה מדקה לפני. הם גייסו  45 מיליון דולר.

כשהחיים מייצרים לכם הזדמנויות, גם אם העיתוי לא נוח לכם, קחו אותן בשתי ידיים

מרץ 2020. מיד אחרי הגיוס החלה הקורונה. עינת ושותפיה, היו צריכים לחשוב מסלול מחדש, מה הדרך הנכונה לגדול, אחת ההחלטות הטובות הייתה: לא משנים שום דבר עד ששום דבר מהותי לא קורה. "עד שבאמת נראה שיש סיבה".

באפריל של אותה שנה, היא גילתה שהיא בהריון שוב, ובמקביל החלו להתקשר משקיעים ולדבר על גיוס כספים. עינת החליטה שהפעם היא משאירה את נושא ההיריון מחוץ למשוואה. בסוף נובמבר לאחר סבב הגיוס – היא סיפרה לכולם.

בנובמבר 2020, חודשיים לאחר סבב הגיוס,  התקשרה אליה קרן הון סיכון שעשתה עבודת מחקר אודות פפאיה – והתוצאות היו מאוד טובות והציעה  גיוס נוסף. המשקיעים ביקשו מעינת שתעשה להם מצגת, כמה שעות לאחר המצגת עינת  ילדה את ירדן. יומיים לאחר מכן,  הם ביקשו להתעכב בגלל קריסמס והיא ענתה שבדיוק ילדה אז זה בהחלט מתאים. הייתה דממה כי הם לא ציפו לזה. בתחילת ינואר הם הציעו להשקיע בשווי של מיליארד דולר ועינת הבינה כי  מדובר באבן דרך מאוד משמעותית לחברה  וכמה שלה זה פחות התאים, מבחינת התזמון, היא החליטה לקחת את ההצעה עבור כולם.

כששואלים את עינת איך היא עושה הכל היא צוחקת ואומרת: "שכמו כולם יש המון ויתורים והמון תמיכה צריך להחליט במה משקיעים ועל מה מוותרים", אז אל תחשבו שהיא שונה מכל אחת אחרת.