(הת)חלה לשבת – סיפור על ילד קיבוץ שגדל בעמק בית שאן, נכנס לשורות השב"כ כלוחם ומפקד מבצעי ובמשך עשרות שנים טיפס בשקט בדרגות הארגון עד לפסגה. כראש השב"כ הוא הוביל מהפכה טכנולוגית ולחם ללא פשרות בטרור. אך המסע האמיתי שלו החל דווקא לאחר שפרש מתפקידו, כשהחליט להשמיע את קולו ולהתריע על סכנות לדמוקרטיה הישראלית. השבוע, בריאיון עוצמתי, חצה את הקווים והעז לומר את מה שאחרים חוששים – גם במחיר סערה ציבורית אדירה. זהו סיפורו של אדם שהקדיש את חייו להגנה על המדינה, וכעת מגן עליה בזירה שונה לגמרי.
<>
זו הייתה תקופה אחרת. הממשלה החליטה לעודד את תעשיית הקולנוע הישראלית, סוכני המוסד לכדו את אדולף אייכמן בארגנטינה, והכור האטומי הראשון בנחל שורק התחיל לפעול. השנה היא 1960, וברמת השרון נולד תינוק בשם נדב ארגמן. איש עדיין לא יכול היה לנחש שהילד הקטן הזה יעמוד יום אחד בראש ארגון הביטחון החשאי המרכזי של המדינה.
בגיל שנתיים עברה משפחתו של נדב לקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן. בעמק החם, בין שדות ודקלים, הוא גדל במערכת החינוך הקיבוצית של אותם ימים – לינה משותפת, חינוך קבוצתי וערכים של עבודה ושיתוף. כמו שאר ילדי הקיבוץ, הוא למד מגיל צעיר על אחריות ועל חיים בקהילה.
הקיבוץ, שהיה חלק מקו ההתיישבות בגבול המזרחי, חשף את נדב מגיל צעיר לסוגיות ביטחוניות. בשנים שבהן גדל, ישראל התמודדה עם איומים מתמידים מצד המדינות השכנות, וזיכרונות הילדות שלו כללו אזעקות, ריצות למקלטים ותרגולי ביטחון. מציאות זו עיצבה את תפיסת עולמו ואת הבנתו את המורכבות הביטחונית של ישראל.
״נכון שאינך אחראי למי שאתה, אבל אתה אחראי למה שאתה עושה במי שאתה." ~ ז'אן פול סארטר
בנעוריו בלט נדב בספורט ובלימודים. הוא היה תלמיד מצטיין, אך גם בעל חוש הומור וחברותיות. חבריו מספרים שכבר אז התבלט ביכולתו לנתח מצבים מורכבים ובחדות המחשבה שלו. כשהגיע לגיל 18, הבחירה הייתה טבעית – הוא התנדב לסיירת מטכ"ל.
נדב שירת בסיירת כלוחם וכקצין, והשתתף במבצעים מיוחדים שחלקם עדיין חסויים. חבריו מאותה תקופה מדברים על שילוב נדיר של אומץ ושכל חריף. אחרי שירותו בסיירת, עבר ליחידה מובחרת באמ"ן, והתמחה באיסוף מודיעין.
המפנה הגדול בחייו הגיע ב-1983, כשהצטרף לשב"כ. נדב ראה בארגון לא רק קריירה, אלא שליחות של ממש. הוא התחיל כלוחם ומפקד מבצעי בשטח, אבל די מהר הבינו המפקדים שלו שיש בו פוטנציאל לתפקידים בכירים יותר. החריצות, החשיבה החדה והיכולת שלו להניע אנשים הובילו לקידום מהיר בארגון.
”האחריות מעניקה לאדם כמעט תמיד את הגדולה." ~ שטפן צווייג
בשנים 2003 עד 2007, בשיא האינתיפאדה השנייה, כיהן נדב כראש אגף המבצעים של השב"כ. זו הייתה תקופה קשה, מלאה באיומי טרור ופיגועי התאבדות. הוא היה מעורב בתכנון ובהוצאה לפועל של מאות מבצעים נגד תשתיות הטרור, פעילות שהצילה חיים רבים.
העבודה הייתה תובענית – שעות ארוכות ולחץ מתמיד שגבו מחיר אישי. אבל נדב ראה בזה חלק מהמחויבות שלקח על עצמו. הוא הבין שהתפקיד דורש הקרבה של חלק מחייו הפרטיים, אך האמין שהצלת חיים מצדיקה את המחיר האישי הזה.
״האחריות היא מחיר ההצלחה." ~ וינסטון צ'רצ'יל
במאי 2016 מונה נדב לראש השב"כ ונכנס לאור הזרקורים. האיש שפעל שנים מאחורי הקלעים נדרש פתאום להופיע בישיבות ממשלה, ועדות הכנסת ובפני התקשורת. בתפקידו החדש הוביל מהפכה טכנולוגית בארגון, שידרג את יכולות הסייבר והמודיעין, וחיזק קשרים עם גופי מודיעין בעולם. הוא האמין שהמאבק בטרור בעידן המודרני מחייב חשיבה יצירתית וכלים חדשניים – גישה שהובילה לסיכול פיגועים רבים ולביצוע מבצעים מורכבים שרובם נשארו הרחק מעין הציבור.
לצד הישגיו המקצועיים, נדב התמודד עם דילמות מורכבות. הוא עמד על כך שהמאבק בטרור חייב להתנהל בכפוף לחוק ולערכי המדינה, והביע בישיבות סגורות דעות נחרצות על האיזון הנדרש בין ביטחון לזכויות אדם. כראש השב"כ הקפיד להציג לקברניטים תמונת מציאות אמיתית ומלאה, גם כשלא תאמה את עמדות הדרג המדיני – גישה שיצרה לעתים חיכוכים אך זכתה להערכה רבה בקהילת המודיעין ובציבור.
מאחורי המסכה של ראש השב"כ נמצא אדם פרטי. נדב הוא אב לשלושה ילדים מנישואיו הראשונים, שהסתיימו בגירושים ב-2018. למרות לוח הזמנים הצפוף והמתח המתמיד של עבודתו, הוא תמיד שמר על קשר קרוב עם ילדיו, שמהווים עוגן משמעותי בחייו.
בזמנו הפנוי, נדב מתאוורר בטיולים בטבע וקריאת ספרי היסטוריה וביוגרפיות. הטבע משמש עבורו מפלט מהעולם האינטנסיבי של הביטחון, ומזכיר לו את הפרופורציות האמיתיות של החיים. בשנת 2020 הוא פתח דף חדש בחייו האישיים כשנישא בשנית לאישה שהכיר בעבודתם המשותפת בשב"כ.
”יש לנו אחריות מיוחדת כלפי הטוב, כלפי אהבת החיים, אחריות שלא להתנוול. יש לנו אחריות לא להתבהם." ~ אילן גור זאב
לאחר פרישתו מהשב"כ בשנת 2021, האיש שפעל שנים רבות בצל החליט שהגיע הזמן להשמיע את קולו. הוא חש חובה לנצל את הידע והניסיון שצבר כדי להתריע כשהוא מזהה סכנות למדינה שהקדיש לה את חייו.
נדב הפך לדמות משמעותית בשיח הציבורי, מדבר על איומים אסטרטגיים, על מצב הדמוקרטיה בישראל, ועל חשיבות ההגנה על ערכי היסוד של המדינה. לא רק במילים – ארגמן נכח בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית, עומד בשורה אחת עם אזרחים מן השורה, רחוק מהבמות והנאומים.
השיא הגיע השבוע, בריאיון טלוויזיוני דרמטי עם יונית לוי, כשחצה קווים שרבים לא העזו. "הדמוקרטיה הישראלית היא דבר שבלעדיו אין לנו מה לעשות כאן," אמר בתקיפות, והזהיר מפני מהלכים שלדעתו מסכנים את המרקם החברתי והדמוקרטי של ישראל. דבריו הנחרצים עוררו סערה, הובילו להאשמות חריפות מצד ראש הממשלה, ואף לתלונה במשטרה נגדו.
נדב מסמל מסלול ייחודי בחברה הישראלית – מילד קיבוץ, דרך איש ביטחון מהשורה הראשונה, ועד לדמות ציבורית שלא חוששת להתעמת עם הממסד. מסעו משקף את המורכבות של החברה הישראלית ואת האתגרים שעימם היא מתמודדת. המסר העיקרי שלו הוא שהגנה על המדינה אינה רק בשדה הקרב או במבצעים חשאיים, אלא גם בהגנה על ערכיה הדמוקרטיים ועל החוסן החברתי שלה. "הביטחון האמיתי של ישראל תלוי לא רק בעוצמתה הצבאית, אלא גם בחוסנה החברתי ובשמירה על ערכיה," כפי שהוא מדגיש בהופעותיו הציבוריות.
<>
כשאני מתבוננת בדמותו של נדב, אני רואה איש שנע בין עולמות – בין הצללים לאור, בין הסודיות לשקיפות, בין הממלכתיות לביקורתיות. הוא מגלם בתוכו את הסתירות והדילמות שמלוות את החברה הישראלית עצמה.
קל לשכוח שמאחורי הכותרות וההצהרות עומדים אנשים אמיתיים, עם סיפור חיים מורכב, עם ערכים ועקרונות. נדב ארגמן, בדרכו השקטה והנחושה, מזכיר לנו שאומץ אמיתי לפעמים מתבטא ביכולת לומר את האמת כפי שאתה רואה אותה, גם במחיר אישי כבד.
אולי יש משהו שכולנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה – על אחריות, על מחויבות לאמת, ועל הצורך לעמוד על עקרונות גם כשזה לא פופולרי. זוהי מנהיגות במיטבה, שמתחילה בבית, ממשיכה בשירות למדינה, ולעתים מתבטאת בנכונות להיות קול בודד בסערה. כי בסופו של יום, את הדברים החשובים באמת, אי אפשר למדוד רק בהצלחות מבצעיות, אלא גם, ואולי בעיקר, באומץ להגיד את האמת שלך.
