(הת)חלה באמצע שבת – זה סיפור על ילד שנולד בתל אביב של 1976, גדל על קישקשתא וערכים של אהבת המדינה, התגייס לצה"ל והגיע לפקד על שייטת 13. התמנה לדובר צה"ל ערב מלחמת "חרבות ברזל", ניצב בחזית ההסברה הישראלית בעת משבר לאומי ללא תקדים. עם שילוב נדיר של עוצמה ורגישות, אמת ותקווה, הוא הפך לפנים ולקול של ישראל בימים הקשים ביותר, ומלמד אותנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת בכותרות אלא ביכולת להשפיע על הסובבים אותנו ברגעי המשבר.
**
יצחק רבין היה ראש הממשלה. כוורת התפרקה ובטלוויזיה החינוכית עולות שלוש סדרות חדשות: ״שכונת חיים״, ״רגע עם דודלי״ וסדרה חדשה על קקטוס מדבר בשם ״מה פתאום?״. השנה היא 1976 ובבית ישראלי בתל אביב נולד ילד בשם דניאל הגרי. בבית הזה הוא למד את ערכי המדינה, ופיתח אהבה עמוקה אליה.
אומץ הוא מה שדרוש כדי לעמוד ולדבר; אומץ הוא גם מה שדרוש כדי לשבת ולהקשיב
דניאל גדל על קישקשתא, אבל גם על ערכים כמו אהבת אדם ופילוסופיה. בעוד ילדים אחרים היו שקועים במשחקים, הילד בעל העיניים הסקרניות נמשך לספרי היסטוריה וסיפורי גבורה. אביו, היה מעצב גרפי שהקדיש זמן רב לפעילות התנדבותית, ואמו, הייתה מנהלת המכירות של תיאטרון הקאמרי, הם העבירו לו ערכים שהובילו את דרכו – אחריות, נאמנות, דאגה לזולת ואהבת הארץ.
בבית הספר התגלה דניאל כמנהיג טבעי, אך לא מהסוג הרועש והבולט. מוריו זוכרים אותו כתלמיד שעמד לצד החלשים, שידע להקשיב באמת, ושאליו פנו אחרים בעת מצוקה. "הוא לא חיפש את האור," סיפרה המחנכת שלו שנים לאחר מכן, "האור פשוט נמשך אליו."
איכותו של המנהיג נקבעת על ידי אמות המידה שהוא מציב לעצמו
בתום התיכון בחר דניאל בדרך הקשה – שייטת 13. האימונים המפרכים דרשו ממנו לשבור את גבולות היכולת הגופנית והנפשית שלו. בלילות הקרים, כשגופו צרח מכאב והמחשבה על כניעה הציפה אותו, היה ממלמל לעצמו: "עוד צעד אחד, רק עוד צעד אחד." זו הפכה למנטרה שליוותה אותו בכל אתגר שניצב בפניו בהמשך.
האש האמיתית של מנהיגותו התגלתה במהלך תרגיל ימי סוער במיוחד. הים געש, הגלים איימו לבלוע את הסירה, וכמה מחבריו ליחידה החלו לאבד את האמונה ביכולתם להמשיך. ברגע ההוא, כשהפחד והייאוש היו מוחשיים, דניאל עשה את הבלתי צפוי – הוא חייך. חיוך שקט, בטוח, שהעביר מסר ברור: "אנחנו נעבור את זה יחד." הוא לקח פיקוד, שידר רוגע ותכליתיות, והוביל את הצוות אל החוף. באותו לילה, רטוב וקפוא, הבין שיכולתו להוביל אנשים במצבי קיצון אינה רק תכונה – זהו ייעודו.
מנהיגות היא היכולת להפוך את החזון למציאות
המסלול הצבאי של דניאל התאפיין בהתקדמות עקבית ומרשימה. הוא טיפס בסולם הדרגות, הוביל צוותים מבצעיים ובנה לעצמו שם של מפקד שאפשר לסמוך עליו גם ברגעים הקשים ביותר. בשנת 2015 הגיע לשיא כשמונה למפקד שייטת 13 – תפקיד שמסמל הכרה ביכולותיו המנהיגותיות והמבצעיות.
המסלול הצבאי של דניאל התאפיין בהתקדמות עקבית ומרשימה. הוא טיפס בסולם הדרגות, הוביל צוותים מבצעיים ובנה לעצמו שם של מפקד שאפשר לסמוך עליו גם ברגעים הקשים ביותר. בשנת 2015 הגיע לשיא כשמונה למפקד שייטת 13 – תפקיד שמסמל הכרה ביכולותיו המנהיגותיות והמבצעיות.
לא המעמד עושה את האדם, אלא האדם הוא שעושה את מעמד
במרץ 2023, דניאל מונה לתפקיד דובר צה״ל. מבחינתו זו הייתה קפיצה לעולם אחר. לא עוד פיקוד על יחידה מובחרת, אלא דרך חדשה לגמרי לשרת את המדינה – להיות הקול של הצבא. אך איש לא יכול היה לצפות את הסערה שתגיע חצי שנה מאוחר יותר.
בבוקר ה-7 באוקטובר, כשמאות ישראלים נטבחו במיטותיהם בעוטף עזה וצה״ל יצא להגן על הגבול הדרומי, דניאל נזרק אל עין הסערה. התמונות הקשות, אי-הוודאות והכאב הלאומי העמוק דרשו ממנו לעמוד מול המצלמות ולהסביר את הבלתי ניתן להסבר, לנסות לתת מילים למה שמעבר למילים.
עיתונאים זרים הטיחו בו שאלות קשות, ביקורת נוקבת ולעתים אף האשמות חסרות בסיס. הציבור הישראלי היה מפוחד, כואב וצמא למידע. בתוך כל זה, דניאל עמד יום אחר יום, איפק את רגשותיו האישיים ושידר רוגע וביטחון. בעומס הבלתי אפשרי של המלחמה הוא הפך לסלע יציב עבור רבים.
מנהיגות אמיתית באה מהיותך אותנטי, מהיותך עצמך
בשיחות פרטיות, כשהמצלמות כבו, מקורבים מספרים שדניאל התבטא כי זו הייתה התקופה הקשה ביותר בחייו. לפי אותם מקורות, הוא הרהר על משמעות תפקידו, וכיצד עליו לאזן בין חווית הכאב הלאומי לבין הצורך לשדר חוסן ותקווה. לפי עדויות, לילה אחד, אחרי מסיבת עיתונאים סוערת במיוחד, חזר למשרד ובשיחה כנה עם רעייתו, הביע ספק לגבי התאמתו למשימה. מספרים כי תשובתה שיקפה אמון עמוק ביכולתו. היא האמינה שדווקא הרגישות והספק של דניאל הם שהופכים אותו למתאים כל כך לתפקיד.
לצד האתגרים המקצועיים, דניאל תמיד ראה במשפחתו את העוגן האמיתי שלו. בביתו, עם אשתו וארבעת ילדיו, יכול היה להסיר את המסכה הציבורית ולהיות פשוט אבא. "הילדים שלי לא צריכים דובר צה״ל," הוא אומר בחיוך. "הם צריכים אבא שיקשיב לחלומות שלהם, שישחק איתם כדורגל בגינה, ושיהיה שם בלילות כשהם פוחדים." למרות שעות העבודה הבלתי אפשריות והלחץ העצום, עשה כל מאמץ להיות נוכח ברגעים המשמעותיים של ילדיו. לפעמים זה היה לצאת מישיבה חשובה כדי להגיע למופע בית ספר, ולפעמים לקום בארבע לפנות בוקר כדי להספיק לסיים עבודה לפני שהילדים מתעוררים ולרגע לא שכח גם בימים הקשים ביותר לעמוד לצד אחיו בעל הצרכים מיוחדים ולבוא לבקרו בכפר השיקומי ״עדי נגב נחלת ערן״.
המבחן האמיתי של מנהיגות הוא להשאיר את ארגונך במצב טוב יותר מכפי שהוא היה כשהגעת אליו
כיום, דניאל עומד בצומת דרכים אישי ומקצועי, לאחר שהרמטכ״ל הנכנס אייל זמיר החליט לסיים את תפקידו. התקופה האחרונה בתפקידו הייתה רוויית מתחים, לחצים פוליטיים והתמודדויות מורכבות. אך בתוך הסערה, נשאר נאמן לעקרונותיו ולערכיו. מי שעבד לצידו מדבר על האנושיות שלו, על יכולתו להיות קשוח כשצריך ורך כשאפשר. "הוא לא פחד להודות בטעות," מספרת יועצת תקשורת שעבדה לצידו. "וזו אולי התכונה הנדירה ביותר אצל אנשים בעמדות כוח.
סיפורו של דניאל הוא סיפור על אדם שבחר בדרך לא קלה של אמת ויושרה, גם כשדרך זו גבתה ממנו מחיר אישי כבד. זהו סיפור על מנהיגות הצומחת לא מתוך רדיפה אחר כוח והכרה, אלא מתוך תחושת אחריות עמוקה ומחויבות לחברה ולמדינה. בעולם שבו גיבורי התרבות לעתים קרובות רועשים ובוטים, דניאל מזכיר לנו שיש עוצמה אדירה בשקט, בהקשבה אמיתית ובדוגמה אישית. שלפעמים המנהיגות החזקה ביותר היא זו שאינה צריכה להרים את קולה כדי להישמע.
מנהיגות היא מעשה, לא מילה
לכל אחד מאיתנו שחווה את התקופה הבלתי נשכחת הזו, דניאל הגרי היה הרבה יותר מדובר צה״ל – הוא היה הסלע שעליו נשעננו ברגעים שבהם הכל התמוטט סביבנו, הקול היציב בים של כאוס והפנים שהבטיחו שיש מי שאוחז בהגה גם בסערה. היום, במבט לאחור, אנו חבים לו תודה עמוקה על הבחירה באמת גם כשכאבה, על האנושיות שהבליחה דרך המדים, על שהקשיב ודיבר בשמנו, והיה הפנים האנושיות של מערכת שלעתים נראית קרה. בזמן שוודאויות התנפצו, היה עבורנו נקודת אחיזה – סלע מרגיע בים סוער וקול שקט שהזכיר כי גם בסערה הגדולה ביותר, עדיין יש מקום לאנושיות, לאמת ולתקווה.
