(הת)חלה לשבת – סיפור על נער שגדל בארצות הברית, עלה לארץ כחייל בודד, ובימי ההייטק המפוארים הוא שואב רעיון מהאקסלרטורים הגדולים בעולם ומייבא אותו לעולם החברתי. הוא מקים מאיץ חברתי, שעושה תוכניות ליזמים חברתיים מכל העולם שרוצים לשנות את העולם לטובה. זה מתחיל בדירה קטנה בירושלים שהוא ושתפו משכירים, והופך לארגון בינלאומי שמקים אלפי מיזמים חברתיים מאברהם הוסטל, למחשבה טובה ועוד רבים וטובים אחרים. בוקר אחד הוא מתעורר עם התובנה שהוא בעיקר עוזר ליזמים אחרים לייצר אימפקט בעולם ומחליט להקים עסק משל עצמו שייצור מקומות עבודה ואנרגיה חיובית בירושלים. הוא חובר לשני חברים והם מחליטים לפתח תוכנות לעזרה לעסקים קטנים. הם מבינים את הקשיים בעסק קטן, וברור להם כי התוכנות הקיימות בשוק לא נותנות מענה. זה לא מצליח. הלקוחות לא מגיעים, הכסף נגמר והם לא יכולים לשלם יותר משכורות או שכר דירה. אחד המנטורים שלהם מפנה אותם לענף סוכנויות הרכב וטוען שהם יתחברו לענף גם ערכית, זה הפוך מכל מה שחלמו ודמיינו. אבל זה מצליח. תוך מספר חודשים הם פותחים שוק חדש, מגייסים כסף ומפתחים מוצרים חדשים. מחברה על סף סגירה הם מגיעים להכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה, למעלה ממאה עובדים ומכאלף לקוחות. סיפור על מטרות, על אובדן הפחד ועל שאלת שאלות.
כשמשהו משתבש תמשיכו ללכת, אל תעצרו
כולנו מושפעים מהורינו, לפעמים יותר משנרצה להודות בכך. אנחנו יונקים מהם ערכים, מחוייבויות ואחריות עוד לפני שאנחנו עומדים על דעתנו. לפעמים אפילו בלי לשים לב. בילדותו בקליבלנד, אביו של אהרון הורביץ היה מאמן הפוטבול של קבוצת תיכון מקומית. הג'וב הזה הנכיח בחייו של הורביץ את חשיבות החתירה למטרה. "אם משהו משתבש במשחק", הסביר לו אביו, "אני אומר לשחקנים להמשיך לשחק. אף פעם לא לעצור". את המנטרה הפשוטה הזאת הוא ייקח איתו לכל החיים.
אמו של הורביץ הייתה עובדת סוציאלית, וממנה הוא למד הרבה על ציונות ואהבת ישראל. בגיל 14 הוא מגיע לראשונה לישראל במהלך חילופי נוער, ובגיל 18 הוא עולה לארץ, לומד בישיבת הסדר ומתגייס לנח"ל כחייל בודד, אך מאושר.
אהרון מרבה לספר על הסביבה התומכת בארץ ועל אנשים רבים וטובים שרצו לעזור, על לילות קסומים בבית החייל ועל מבצעי המבורגרים לחיילים שעשו לו שמח באותם ימים. הוא לא מתמקד באתגרים, הוא המשיך ללכת ונהנה מכל רגע.
השכלה רחבה, משפיעה רבות עליכם כאנשים ועליכם כאנשי עסקים
באחת הפעמים שטס לבקר את משפחתו בארה"ב, אהרון ליווה את אחותו בכניסה לקולג'. למרות הרצון להשתקע בישראל, משהו באווירת הלימודים גרם לו להחליט לחזור בתום השירות הצבאי ללמוד בקולג'. הוא לומד מדעי המדינה וערבית באוניברסיטת קולומביה. הוא תמיד האמין כי השכלה רחבה גורמת לך להיות לאדם מוצלח יותר ומשפיע משמעותית על הראייה העסקית, הכלכלית, והחברתית שלך.
במהלך לימודיו פורצת בישראל האינתיפאדה השנייה, ואהרון הופך לפעיל למען ישראל יחד עם קבוצת סטודנטים. שנה לאחר מכן, פיגועי 11 בספטמבר מכים בניו יורק. הוא עדיין זוכר את הדממה שאחזה בקמפוס במנהטן באותם רגעים. הוא שאל: "מה קורה?", והחבר צעק בחזרה: "אנחנו תחת מתקפה". אהרון רץ מיד לחדר וצפה במגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי קורסים.
אל תבנו חברה, תבנו תנועה, תנו לאנשים להרגיש חלק ממטרה גדולה
תוך שנה הוא פגש את עליזה, והם התחתנו. הם גרו בניו יורק והקימו את גרעין "לביא", שהיה גרעין עלייה באוניברסיטה ותמך ביהודים שרצו לעלות יחד לארץ. לבתם, שנולדה 12 שנים לאחר מכן הם קראו "לביאה". הם ראו את עצמם חלק מתנועה ומטרה. בשנת 2005 הם עלו חזרה לארץ.
יבאו מודלים מעולם אחד לאחר
שנה לאחר החזרה לישראל, בזמן שאהרון המשיך לעבוד במגזין הסטודנטים הפרו-ציוני שלו, פרצה מלחמת לבנון השנייה. הוא גויס למילואים, שם דבק בו הרצון לעשות משהו גדול יותר במדינה. יחד עם חברו הטוב אריאל בארי הוא מחליט לבחון את סצנת ההייטק הפורחת של ישראל, בדגש על הקמת האקסלרטורים הגדולים בארץ ובארצות הברית (כדוגמא: טק סטאר, Y combinatory ועוד). הם שאלו את עצמם, מדוע כל זה קורה רק במגזר העיסקי והאם ניתן לייבא את המודל המאוד מוצלח של חממות למגזר החברתי.
הם הגו רעיון מטורף והזוי, להוציא קול קורא בצירים יהודיים בכל העולם ולקרוא לצעירים להגיע לבית ששכרו בירושלים, ולעשות האקינג על בעיות חברתיות. בתוך זמן קצר הגיעו 18 צעירים, כל אחד עם סיפור רקע שונה לחלוטין. אחד היה ראפר שרצה להשתמש במוזיקה שלו למטרות חינוכיות, אחרת הייתה צעירה שהקימה ארגון שנלחם ברעב. הם גרו בדירה אחת, בנו מודלים חדשניים לחברות עם אחריות חברתית שגם מרוויחות כסף, בנו מודלים של גיוס כספים ואהרון ואריאל בעצמם השקיעו כארבעים אלף דולר, למרות שלא היה להם גב כלכלי לתמוך בהם.
הכל נעשה מתוך אמונה במטרה. זה השתלם. הם הקימו את PresenTense (השם נלקח מהאחריות של ההווה לעצב את העתיד) והחלו לרתום תורמים, ארגונים וחברות. הם הצליחו להחזיר את ההשקעות ויחד הם בנו ארגון, שפועל עד היום ומטפח אלפי ארגונים חברתיים שבאים לייצר אימפקט ולשנות לטובה את העולם. מיזמים כמו אברהם הוסטל, מחשבה טובה (שמעסיק נוער במצוקה) ועוד רבים וטובים אחרים בארץ ובעולם קמו באמצעות הארגון. תחילתו הייתה מבוססת על יצירתיות ציונית, להפוך את ישראל למהפכה יצירתית גם בפתרונות לאנושות ולא רק בהייטק. הם נתנו למיזמים כלים לעשות השפעה חברתית ועסקית.
הכישרונות הכי חשובים להצלחה הם כוח סבל והתמדה
באותו שלב אהרון גר בירושלים, אבל הפך למבקר קבוע בנתב"ג. החברה החזיקה משרדים בארצות הברית ובאירופה, והפעילות שלה הייתה חובקת עולם. הם גדלו להיות ארגון ענק שמאיץ מיזמים בהרבה ערים בעולם, כמו תל אביב, סנט פטרסבורג, בוסטון, מוסקבה, דנוור קולורדו, פילדלפיה ועוד. התוכניות היו מובנות בין חצי שנה לשנה, היזם היה מגיש רעיון, היו בוחנים אותו ומביאים מנטורים מכל העולם ובכל תחום ובוחנים את הצורך לפי הקהילה. לדוגמא, בבוסטון הייתה יזמת שהתעסקה באיך לעזור לאסירים משוחררים למצוא עבודה ולהשתקם. היא פיתחה תוכנית והקהילה היהודית בוסטון נתנה לה אור ירוק.
ההצלחות היו נדירות ונבעו מהרבה השקעה של אהרון ואריאל ונחישות למטרה ולאימפקט החברתי. והמטרה הורחבה וכללה גם מגזרים שונים כולל החברה הערבית והחברתית.
יש מצבים בהם צריך לעצור ולשאול שאלות
לא היה קל לאהרון, שהסתובב בעולם אבל החליט לא לבזבז כסף על מלונות, ומצא את עצמו נוסע ברכבות וישן על ספסלים בתחנה המרכזית. הוא התחיל להרגיש כי הוא עוזר לאחרים לייצר השפעה, אבל לא מייצר השפעה בעצמו. הוא החליט לעשות משהו בירושלים, שהייתה אז עדיין, בהתאוששות כלכלית מהאינתיפאדה השנייה, שיצור מקומות עבודה ואנרגיה בעיר. אריאל והוא כבר הביאו מנכ"ל לארגון והחלו לייצר יציאה איטית והדרגתית.
קרמה קיימת אם אתם פועלים ממטרה טובה, זה יחזור אליכם
הוא פנה לישי גולדשטיין חברו הטוב מהשירות הצבאי. הם ישבו לקפה והחליטו להצטרף למהפכת הדוט קום. במהרה מצטרף אליהם אליאב משה, חברו של ישי. אליאב וישי היו שני טכנולוגים מבריקים. ישי התנדב באותה עת בעמותה שעזרה לעסקים קטנים, לאליאב היה עסק קטן משל עצמו ולאהרון, כאמור, היה הרבה ידע וניסיון בעסקים חברתיים. הם השתעשעו בלא מעט רעיונות, אבל דבר אחד סחף את כולם. הם הבינו שלעסק קטן אין כלים טכנולוגים מספיק טובים, מערכות ניתוח הלקוחות מיושנות או יקרות והמערכות הקיימות לא עושות את העבודה.
הם התחילו לפתח. הם קראו למיזם "40 נאגטס". 40 היה מספר טיפולוגי חשוב (40 שנה הלכו במדבר, 40 יום היו בתיבה ועוד) ונאגטס על שם חלקיקי המידע שרצו להביא לעסקים. הם התחילו לעבוד מהבית ואח"כ מהספרייה. הם השתמשו בספרייה הציבורית כאילו הייתה המשרד שלהם. לא הייתה ברירה, לא היה להם כסף.
אנרגיה היא דבר מדבק
הם בנו מערכת ניהול לקוחות, עם הרבה אלגוריתמיקה ומאשין לרנינג. אבל הכסף נגמר ולא היה להם קל עם לקוחות. גם ברמה האישית כבר נגמר להם הכסף לשכר הדירה. אבל השלישיה הייתה חזקה והאמינה. אולם בדרך הם גייסו עובדים ושילמו להם, והם היו צריכים להודיע לעובדים שהם לא יכולים לשלם יותר ומי שרוצה לעזוב הם מבינים והם יעזרו לו למצוא מקום אחר. הרוב נשארו למרות זאת. האנרגיה של השלישייה השפיעה על כולם. הם החליטו לקחת סיכון יחד.
את אלי וורטמן הכיר אהרון עוד מימיו בארגון, אלי היה מנטור של הרבה מיזמים שצמחו בו. היה זה אלי שדחף אותו לשוק הרכב. אלי טען כי זה שוק של עסקים משפחתיים, מאוד ערכיים, שיתאימו לאהרון גם רוחנית. אהרון היה מופתע. זה היה הפוך ממה שחשב על עולם הרכב, מה ששמע ומה שדמיין מסרטים. זו הייתה תקופה קשה בחייו, אביו חלה בסרטן ונפטר, הכסף נגמר ועליזה נכנסה להריון. אבל הוא מחליט לטוס ללמוד. הוא ישב בסוכניות רכב ולמד כאחרון העובדים וגילה כי זו תעשייה של יזמים באופיים, שמכבדים עבודה קשה יותר מכל ניסיון. הוא גילה סוכניות שמעסיקות אסירים משוחררים כי הם חרוצים, הוא גילה ערכים שלא ציפה. אז הם מחליטים לעשות פיווט – הם מקימים את AutoLeadStar ומתמקדים בתעשייה הרכב.
אל תפחדו לשנות, אל תפחדו מהפחד
במצב הכי קשה שלהם, הם מקימים אתר ב-wix. אין להם מוצרים, הם לא מבינים הרבה את השוק, השפה או הצורך, הם מצליחים להביא לקוחות, לגייס כמה אנג'לים ולהציל את החברה. היום החברה מונה למעלה ממאה איש מתוכם ארבעים בארצות הברית. יש להם משרדים בירושלים ובתל אביב. הם גייסו כבר מעל 23 מיליון דולר, יש להם הכנסות שנתיות חוזרות של עשרות מיליוני דולרים וכמעט אלף לקוחות, והם בקצב גדילה של הכפלת ההכנסות כל שנה.
–
זה היה שבוע של ועידת ישראל, כמעט ולא כתבתי, הייתה לי התלבטות קשה האם אספיק להעלות ומה. קשה לתאר כמה עבודה זו וכמה עוצמה יש לוועידה, אבל זה שייך כבר לפוסט נפרד עם המון תודות והכרה, שכנראה אגיע אליו רק שבוע הבא. אבל משהו בסיפור של אהרון שהרבה מהתובנות שבו עברו לי בראש השבוע, גרם לי בכל זאת לכתוב. הנושא של ההשפעה, השאלות הקשות, הלא לפחד מהפחד. אלו דברים שמעסיקים אותי רבות בשבועות האחרונים. אני מרגישה שהסיפור שלו, שהכרתי בזכות אלי, יש בו המון למידה לכולנו, ההשפעה, החברתי, העסקי והכי השילוב בניהם ובין הערכי. הוא מראה צד ישראלי-ציוני שקיים ומאחד בין כולנו אנחנו שוכחים אותו בימים טרופים אלו.
