(הת)חלה לשבת – סיפור על נער שעלה לבדו לארץ בגיל 6 מפולין, נסע ללמוד כימיה בצרפת, חזר לארץ, ייצר נשק עבור הצבא הבריטי וההגנה, היה ממייסדי תמ"י כיום חברה-בת של כי"ל, ייעץ לחברות ברחבי העולם. בגיל 90 החליט להקים את הסטארט אפ הראשון בחייו ולאחר שמכר אותו בגיל 95 הקים את המיזם הנוכחי שלו על בסיס רעיון מתקופת המנדט. כיום הוא בן 102, הוא בוודאות היזם המבוגר ביותר בישראל ואולי גם בעולם ומראה לכולנו שהכול אפשרי ובכל גיל ויזם הוא לא רק ההוא שסיים עכשיו 8200.

מדען (כמו יזם), צריך להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותו

אברהם מתתיהו בניאל, נולד בסוף מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918 בפולין, היו לו שתי אחיות ושני אחים. בגיל 6 הוריו שלחו אותו לארץ לבדו כראש חץ לפני עלייתם לארץ. הוא עלה ישירות לכפר הנוער "בן שמן" בו הוא בילה את השנתיים ראשונות עד שמשפחתו הצטרפה.

לאחר סיום לימודיו, בגיל 18 החליט ללמוד כימיה באוניברסיטת מונפלייה בצרפת. בבחינות הכניסה אברהם נדרש לזהות את מרכיביה של תמיסה והצליח במהירות שיא. כשנשאל "איך" הוא השיב "פשוט עברתי במסדרונות לפני הבחינה והתבוננתי בארונות שבהם היו מונחים החומרים. שמתי לב שחלק מהבקבוקים לא יושבים בדיוק על עיגול האבק שעל העץ בארון. אז הסקתי שמדובר באלו". התפיסה הייחודית והמבריקה שלו היא זו שעזרה לו לעבור את בחינות הכניסה. הבוחנים טענו כי מדען צריך להשתמש בכל הכלים שעומדים ברשותו. הוא סיים את התואר במסלול הראשון לכימיה שהיה אי פעם במונפלייה.

לאחר הלימודים הוא חזר לארץ ונרשם לתואר שני לכימיה באוניברסיטה העברית במסלול הראשון שהיה אי פעם. בהמשך הוא עשה שני תארי דוקטורט בסורבון בתחום של טכנולוגיות מיצוי וטכנולוגיות חדשניות בהן היה למומחה.

במהלך לימודיו הוא הכיר את מלכה רעייתו, הוא נתן שיעורים פרטיים למי שהתקשה והיא הייתה אחת התלמידות שלמדו אצלו. נולדו להם שני ילדים ערן וענת. ערן בוגר האקדמיה בלונדון למוזיקה ולאמנויות הדרמה שרצה להיות שחקן ולבסוף הגיע לנהל את תיאטרון החאן הירושלמי ומשם עבר ליזמות וענת, שמתגוררת כיום בארצות הברית, היא מורה בעלת שם עולמי בטיפול בילדים פגועי מוחין.

הקמת מדינת ישראל ומוסדותיה היא סדרה של מעשי יזמות

אברהם התחיל את עבודתו הראשונה בבית חרושת לצבע בקריית אתא, זו הייתה עבודתו הרשמית, עבודתו הלא רשמית הייתה במכון לייצור הנשק של הצבא הבריטי טרום הקמת המדינה.

מאוחר יותר הוא בנה פצצות דומות עבור ארגון ההגנה.

שמו הלך לפניו כצעיר מוכשר ונמרץ, ולכן, יום בהיר אחד, קרא לו הנשיא ויצמן ואמר לו אומרים שישראל היא "ארץ זבת חלב ודבש", אבל הולכים להגיע מילוני יהודים לארץ ואין לו מושג איך הם יתפרנסו וממה. צא למדבר ותמצא מה הם יעשו.

תתרכזו בחדשנות עוד לפני משאבים

הגישה של אברהם הייתה לשים את החדשנות לפני המשאבים. לדבריו, ייצור כמויות קטנות של מחצבים זה עסק קטן. לעומת זאת, טכנולוגיה חדשנית, ניתן להגן עליה בפטנט ולקבל כסף בצורת תמלוגים מהשימוש בה- זה מקור הכנסה משמעותי. כך הוקמה תמ"י – תעשיית מחצבי ישראל שהיו המעבדות הלאומיות למחקר תעשייה כימי במדינת ישראל. תמ"י צמחה מהר מאוד ל-200 מדענים.

היום היא עדיין קיימת אבל שייכת לכי"ל, אברהם היה המנכ"ל והמדען הראשי של תמ"י במשך שלושים שנה.

לאחר מכן, עבר לאוניברסיטה העברית והקים את מכון קאזאלי, מכון מחקר תעשייתי כימי והפך להיות יועץ בכמה מהחברות הגדולות בעולם בעיקר בתחום רכיבי המזון, כגון: קארגיל, טייט אנד לייל ועוד. כל זאת עד היותו צעיר בגיל 90…

יזמות היא תכונה ללא לגיל

בגיל 90, גיל בו אנשים נהנים מהפנסיה או ממשחקי ברידג', החליט אברהם להגשים חלום ולפתח טכנולוגיה בתחום הפקה של סוכר מפסולת חקלאית לטובת דלקים ידידותיים לסביבה. אחד מתלמדיו, פרופ' אריה אייל אמר שזו טכנולוגיה מדהימה ולכן אמר לבנו של אברהם, ערן, שאם הוא ימנכ"ל את החברה הוא יעזור להם. הם הקימו את חברת HCL, החברה גייסה עשרות מיליוני דולרים ונמכרה כעבור 5 שנים.

כשנשאל מדוע לא בחר לנוח וליהנות מהפנסיה השיב כי היזמות זורמת בעורקיו והעבודה עם אנשים צעירים ומוכשרים סביבו משאירה אותו רלוונטי יותר מתמיד. הוא אהב לתת את הדוגמא של תושבי רומא שבחרו גנרלים לפי כמות המלחמות שהם שרדו. הוא חש בר מזל ביכולת ליזום ולצאת לעוד אתגר.

ניסויים צריך לעשות בסוף המחשבה

לאחר מכירת החברה, ערן נקרא יום אחד לדירה של אביו בירושלים בדחיפות. הסתבר שאברהם התחיל לעשות במטבח ניסויים, הוא כמעט שרף את המטבח וסוכנת הבית הייתה בהיסטריה. מסתבר שכבר בתקופת המנדט הוא התחיל לחשוב על סוכר בגלל המחסור העצום שהיה בארץ כמעט לכל דבר. אשתו של חבר, שהייתה מורה, פנתה אליו כדי שיעזור לה להשיג עמילן עבור הפודינג שהילדים אוהבים. היא הבינה דבר פשוט: העמילן יאפשר לה לעבות את המנה, להפוך אותה לסמיכה וכך הטעם יישאר יותר זמן בפה. הוא השיג לה ורשם לפניו את הרעיון על פתק – וחזר לזה אחרי יותר מ-50 שנה, בגיל 95.

לאחר שערן הבין מה אביו עושה וכמה גדול זה יכול להיות הוא אירגן מעבדה בירושלים בה אברהם עשה את הניסויים הראשונים של החברה.

תבדקו את הגבול העליון והגבול התחתון ותחפשו את מה שביניהם

אחרי השריפה והניסויים הנוספים אברהם הבין את גבולות ההמצאה. ערן והוא לקחו את תוצאות הניסוי לפגישה עם מחלקת החדשנות של שטראוס. שטראוס טעמו והתלהבו. כשהם ניסו להבין מה המשמעות של ההמצאה, נציגי שטראוס אמרו תשמעו בעולם המזון יש שתי בעיות גדולות האחת סוכר והשנייה מלח מי שפותר כל אחת מהן יוצר מהפכה בענף. למחרת הם הקימו את החברה.

דו-מתוק, נועדה לטפל בהתמכרות העולמית לסוכר או לצמצם את השימוש בסוכר. המוצר מגדיל את שטח הפנים של גבישי הסוכר באופן שמאפשר לגרגיר אחד לקבל אפקט מתיקות של שני גרגירים ויותר.

החברה עצמה נמצאת בפריחה מתמדת, לפני שנה וחצי הם גייסו עשרים ושתיים מיליון דולר והם כבר מייצרים מוצרים עם הסוכר שלהם והתוצאות מדהימות אותם כל פעם מחדש.

ממציאים הם כמו אומנים עשויים להיות להם צדדים גאוניים, ילדותיים, לא מתחשבים, נדיבים ועוד לנהל ממצאים זה לאהוב מה שבין כל הקצוות

אברהם ליווה את החברה עד שלפני שנתיים, בגיל מאה החליפו לו שסתום בלב וההרדמה גרמה לו לאבד מעט מהחריפות שהייתה כל כך אופיינית לו. היום הוא בן 102, בגילו הוא כבר עבר שתי מגפות: את המגפה הספרדית ואת הקורונה.

משיחה שערכתי עם ערן בנו (בן ה-75) עולה הצורך של יזם בכל גיל להיעזר באנשים הנכונים ובמקרה הזה בנו ערן, עלה עד כמה החזון של אברהם מלווה את החברה גם היום ועלתה התובנה של כמה מאתגר ומעניין לנהל יזמים כמה הם עשויים להיות אנשי קצוות, בעלי צדדים מאוד מגוונים באישיותם, וכמה צריך לדעת לאהוב את כל מה שנמצא בין הקצוות.

בשבוע שעבר, אתגרתם אותי לכתוב על מישהו שעשה הסבה, שלא התחיל כיזם, שיזם בגיל מאוחר, ואברהם הוא ללא ספק הדוגמא האולטימטיבית שהכל אפשרי, בכל גיל ובכל שלב ויזמים הם לא רק חברה צעירים בעלי משרד ברוטשילד שטסים ברחבי העולם ונמצאים בשיחות זום כל היום.

חשוב לזכור שיזמות היא בכל מקום ולא רק בהקמת עסק, היא בתוך ארגון, היא בבית היא בחינוך, גם את כל אלו ניתן לראות מהסיפור המופלא והמרגש הזה ודבר אחרון יזמות היא שריר שניתן ורצוי לחזק וגם בזה אף פעם לא מאוחר. תיזמו, תיצרו ותצאו לכמה שיותר קרבות בדיוק כמוהו.

אני רוצה להודות לנדב ברגר על החיבור וכמובן לצוות המופלא של דו-מתוק לשירי רנות וליאת סינמון וכמובן לערן בניאל על הזמן, המאמץ והמענה למיליון השאלות שלי.