(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שנולדה בעזה במציאות של סגר, מצור והפסקות חשמל. החליטה ללמוד באוניברסיטה הנדסה בניגוד לכל המוסכמות. המיזם המוצלח הראשון שלה פיתח שיטה לייצור חומרי בנייה ירוקה לשיקום ההריסות שנוצר מעפר וחלקי הריסות. השני עוסק בייצור חשמל סולארי, העשיה שלה מאפשרת ונותנת תקווה ועתיד למשפחות רבות בעזה. מעבר למיזמים עצמם היא גם פיתחה מודלים עסקיים חדשנים שיתאימו לאוכלוסייה המקומית וליכולות. היא נבחרה לאחת המנכ"ליות היצירתיות בעולם, והיא רק בת 27, סיפור על צעירה משנה מציאות.

מג'ד איסמעיל אל-משרהאוי مجد اسماعيل مشهراوي, נולדה ב6 בנובמבר 1993, בעזה. אמה הייתה עקרת בית כמרבית הנשים בעזה ואביה עבד בעבודות זמניות. הוריה ציפו ממנה להקים משפחה ולטפל בבית כמו אמה ומרבית הנשים. מאחיה הצעיר והאהוב, כאמל, ציפו ללמוד ולפרנס את המשפחה.

מג'ד הייתה רק בת 12 כשהתחילו הפסקות החשמל הרבות בעזה. היא מספרת כי לא הבינה כמה זה נורא עד שלא עזבה את עזה וראתה שיש לאנשים חיים אחרים. איך בעולם אחר ניתן ללכת לעשות אמבטיה חמה, ללכת לשירותים באור, לראות מה אתה עושה גם אחרי שהשמש שוקעת.

היא גדלה במציאות של אינתיפאדה, סגר, מצור, ומחסור. מילדות נאלצה להתמודד עם אירועים קשים ומכאיבים. אחד מהם התרחש כשהייתה בת 13 בלבד וראתה אדם שעמד לזרוק פצצה מחלון לעבר הרחוב.

חינוך היא הדרך הטובה ביותר להילחם על המציאות שלנו

אבל מג'ד לא ויתרה. כשהחליטה ללכת ללמוד באוניברסיטה האיסלמית להנדסה אזרחית בעזה, היחס של גברים ונשים בה היה 1:6. כולם אמרו לה שאחרי הלימודים היא תישאר ללא עבודה וללא פרנסה, כיוון שהלכה לחוג שהיה מוכוון לגברים. אבל חוסר העידוד של משפחתה ושל הסביבה רק דחף אותה להמשיך. כבר בלימודים הגדירה לעצמה שתי בעיות מהותיות עבור העזתים, שמתמודדים עם מחסור תמידי בחומרי בנייה וחשמל, שני סממנים מובהקים של חיים. ביחד עם חברותיה ללימודים התחילה לנסות לחפש פתרונות, וליזום ולא לחכות אחרים שיעשו זאת עבורן. לקחת אחריות על חייה ועל חיי האהובים עליה. אחרי שנה באוניברסיטה כבר הקימה את המיזם הראשון שלה, ומיד בלטה כחריגה מאוד בנוף הסטרטאפים העזתי שכמעט כולו גברי.

אל תתחמקו מהסטטיסטיקה, תמצאו לה פתרונות

בשנת 2014, במהלך מבצע צוק איתן, בתים רבים בעזה נהרסו, בתים בהם התגוררו בני משפחה, חברים, אהובים וסתם שכנים. ההכנסה הממוצעת למשק בית בעזה היא 2,500 ₪, משפחה ממוצעת מונה 6.1 נפשות. הבלוקים שהיו בסיס לבניה בעזה אינם נמצא ובמצב כזה חומרי הגלם חסרים, כיצד ניתן לשקם את ההריסות? היא שאלה את עצמה איך היא יכולה לעזור?

תיצרו ממה שיש בנמצא

מג'ד הבינה שהיכולת לייצר או לרכוש בלוקים חדשים מוגבלת מאוד, ומצאה את עצמה שואלת האם ניתן להשתמש במה שיש לייצר רכיבי בנייה חדשים. תהליך הניסויים היה ארוך, היא ניסתה בוץ וחומרים נוספים, בהמשך פנתה לשילובים והחלה לבדוק מה ניתן ליצור דווקא מההריסות הרבות העפר והחומרים הנסופים שהתפזרו. אחרי 150 ניסויים כושלים ושישה חודשי מחקר מג'ד הצליחה ליצור בלוקים ירוקים המתבססים על השילוב הזה.

בשנת 2016 הקימה את החברה הראשונה שלה Green cake שייצרה בלוקים מעפר והריסות מהבתים, בלוקים קלים יותר, חזקים יותר, זולים יותר וכמובן ירוקים יותר מכל בלוק אחר. באמצעות אותם בלוקים נבנו עשרות דירות חדשות, שוקמו מאות דירות ישנות, וסיפקו עבודה לעשרות אנשים.

גם בלוקים יכולים לשנות סטראוטיפים

החברה של מג'ד לא הסתפקה בייצור חומרי הגלם אלא קידמה ושלבה נשים לתחום הבניה. עשרות נשים וגברים הוכשרו לעבודה בבנייה. תחום שעד אז, ועדיין נחשב לגברי מאודה. המהלך של מג'ד שינה במידה רבה את כללי המשחק.

כשיוצאים מגלים דברים נפלאים

מג'ד עזבה את עזה לראשונה רק בשנת 2017, בגיל 24 היא החשיבה את עצמה בת מזל הנמנית על מיעוט קטן של עזתים שיכולים לצאת ממנה לעולם הגדול.

כשלמדה סמסטר ב-MIT  אחיה הצעיר, כמאל, היה שקוע בבחינות התיכון. ביום שבו פורסמו ציוני המבחנים הסופיים, היא ניסתה להשיגו ללא הצלחה. בעזה לאף אחד לא נטען הטלפון והם לא יכלו לענות לה. זה הטריד אותה שהיא לא יכולה להגיע אליו וכבר אז החליטה לעשות מעשה.

בביקורה ביפן, מה שהכי משך את עיניה היו האורות ברחובות. היא נזכרה איך היא בלתה את כל זמנה באוניברסיטה בישיבה ליד נר.

החשמל של עזה מגיע מתחנת הכח מונעת בסולר וכן, מישראל וממצרים, אך היא מקבלת פחות ממחצית ממה שהיא זקוקה לאספקה ​​מלאה של 24 שעות. בתי חולים הם בראש סדר העדיפויות, יש להם שמונה עד עשר שעות חשמל – לאנשים יש שלוש עד חמש שעות.

בשנת 2017 מג'ד הקימה את Sun Box מיזם שעושה שימוש במשאב מתחדש, שאינו בשליטת ממשלה או רשות ורותם את אנרגיית השמש ליצור עתיד לאלפי עזתים. היא ייבאה מיפן מתקן סולארי והתאימה אותו לדרישות השוק בעזה.

תמציאו מודלים עסקיים מתאימים לקהל ולקהילה

את המתקנים הראשונים התקינה אצל משפחות במחנות הפליטים. מג'ד סיפרה איך הבינה את ההשפעה שיש לחשמל הסולארי על הקהילה אחרי שהתקינו מתקן סולארי אצל משפחה במחנה ולמחרת מצאו עשרות אנשים צופים יחד במשחק כדורגל. הבנת האימפקט של השינוי הניע אותה לעבור שלב במודל העסקי של החברה. כזו שתאפשר למשפחות לרכוש ולהתשמש בו.

עלות מתקן היא 350 דולר, משפחה בעזה לא יכולה לאפשר לעצמה מתקן במחיר כזה. איזה מודל עסקי יוכל לאפשר למתקנים כאלה להיות בהישג יד?

מג'ד הבינה: אם שכונה שלמה יכולה לראות כדורגל ממתקן אחד, זה אומר ששלוש או ארבע משפחות יכולות לחלוק במתקן אחד וליהנות מחשמל. המודל העסקי שפתחה בעקבות ההבנה הזו נקרא sharing is caring ובו שתי משפחות חולקות מכשיר – המודל תפס. בתוך שבועיים למעלה הצליחו ממאתיים משפחות חשמל התחברו לחשמל.

מה היה סוד ההצלחה? מג'ד הלכה למרכזים קהילתיים, בהם שהו בעיקר גברים. כאלו שנוכחות נשית הייתה בהם נדירה ומוזרה. היא הציעה להם עסקה שבה החברה שלה תעניק חשמל למרכז הקהילתי, ובתמורה המרכז יפנה אליה משפחות ללא חשמל. כך התקבלו פניות ממשפחות מכל רחבי עזה. כל כך הרבה פניות שהצוות קרס מהעומס, בעבודה של 16 שעות ביום בניסיון לספק חשמל לכמות האדירה של משפחות שפנו אליהם.

מה שיש לכם כמובן מאליו, הוא עולם ומלואו לאחר

מג'ד סיפרה שהתגובות שקבלה היו מרגשות. באחת המשפחות שהתחברו לחשמל אמרו לה "מעולם לא חשבתי שאשלוט במשהו בחיים שלי, עכשיו אני שולטת בדבר החשוב ביותר שהוא מקור האנרגיה שלי. אני מרגישה כל כך מיוחדת". ההצלחה של המיזם כל כך משמעותית, משפיעה ומשנה חיים לילדים, חולים, מבוגרים, אנשים ונשים.
הצלחתה של מג'ד פרצה הרבה מעבר לגבולות עזה, היא הרצתה בטד ובשנת 2018 חברת Fast Company  בחרה בה ברשימת "המנכ"לים היצירתיים ביותר".

בתחילת מרץ 2020 התחתנה מג'ד עם עבדאללה משרהאוי, מהנדס אזרחי סעודי מריאד. זוהי חתונה יוצאת דופן כי מעט מאוד נשים פלשתינאיות מתחתנות עם גברים ערביים ממדינות אחרות, בייחוד במפרץ. כששאולים אותה אם הייתה רוצה לשנות משהו בחייה או איפה תרצה לגור בעתיד היא מתעקשת שעזה היא ביתה, למרות ואולי בגלל שהצליחה וראתה עולם. "בעזה יש הרבה כלום, רציתי לעשות משהו מהכלום הזה, אני מייצגת לאנשים בעזה אפשרות לחיים טובים ועתיד אחר".

הסיפור של מג'ד הוא סיפור אופטימי על כוח, יוזמה ושינוי חיים. הוא כזה בלי קשר לדעה פוליטית, לימין או שמאל. מג'ד אל-משרהאוי היא אישה צעירה ואמיצה שאפשר ללמוד ממנה איך לבנות מתוך ההריסות.

אני רוצה להודות לחבריי הקרובים סלאם שרקייה וקרן קירש על עזרתם הרבה בכתיבת טור זה.