(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה, שנולדה בפולין, כשהייתה בת שנה, אביה הלך לעולמו. בבית לא היה כסף לחשמל ומים. בכוחות עצמה היא למדה מגוון שפות והיסטוריה. בגיל 17 היא עלתה לישראל, התאהבה בנסיך חלומותיה. ביחד הם הקימו חברה שגייסה עד היום למעלה מ-300 מיליון דולר ומכירה של 10 מיליארד דולר תראה בעיניהם ככישלון.
לכל דבר יש סוף ולכן אנחנו צריכים לחיות בחיפוש משמעות בהוויה
ליסה זייציק, נולדה בשנת 1984 בלגניצה – עיר קטנה במערב פולין. דור שלישי לניצולי שואה. אביה, ששירת בצבא הסובייטי נפטר, כשהייתה רק בת שנה, במהלך ניתוח אפנדיציט פשוט, התברר שלמעשה היה לו סרטן, שאיש לא ידע עליו. בגיל 30 אמא של ליסה, נאלצה לחזור לאוקרינה אתה ועם אחותה הגדולה ולהתחיל את חייה מחדש. המוות של אביה השפיעה על ליסה רבות, היא הבינה שלכל דבר יש סוף וחייה בחיפוש תמידי אחר משמעות בהוויה ובהווה. ההווה של ליסה היה מאתגר, מלא בפחדים, סביבה אלימה ובית, שהתמודד עם בעיות כלכליות ודבר בסיסי כמו מים וחשמל – לא תמיד היה בנמצא.
From zero to hero
כעבור שבע שנים, אמה התחתנה (לשמחתה של ליסה) והיא זכתה באח קטן. כשאימה חזרה לאוקראינה מפולין, היא לקחה אתה את כל הספרים של אביה הביולוגי. הייתה לו ספרייה מרשימה מאוד. והדבר עזר לליסה ללמוד בעצמה שפות. היא דיברה ארבע שפות: רוסית, אוקראינית, אנגלית צרפתית ובהמשך גם עברית. כילדה, היא מצאה מפלט בקריאת ספרים היסטוריים. הקריאה בספרים העניקה לה את החופש לחלום ולדמיין שהיא יכולה להיות מישהי אחרת. בכיתה ז', היא החליטה להגיש מועמדות לבית ספר אחר שממנו יהיה לה קל יותר להתקבל לאוניברסיטאות. זה היה הסיכוי היחיד שלה לעזוב וללמוד בקייב – העיר הגדולה. לשם כך, היה נדרש ידע מעמיק בפיזיקה ובמתמטיקה שלא היה לה. היא שכנעה את אימה כי נדרשת לה מורה פרטית שתלמד אותה לבחינות הכניסה, וכדי לממן את משכורתה של המורה היא מכרה עוגות, מעשה ידיה של אימה. היא התקבלה וסיימה את בית הספר בהצלחה יתרה.
האמונה היא לטפס את המדרגה הראשונה גם כשאתה לא רואה את כל גרם המדרגות.
ליסה החליטה להעלות לישראל מכיוון שסבא שלה היה יהודי. עם סיום התיכון, בגיל 17, היא הגיעה לישראל. שאיפתה הייתה לבנות חיים חדשים, ללא פחד, בסביבה מגוונת והזדמנויות אינסופיות. זה לא היה קל אבל ליסה האמינה שזה אפשרי.
לאחר סיום תוכנית הסוכנות היהודית, החלה ללמוד במכללה האקדמית ספיר ובמהלך הלימודים מעולם לא אמרה "לא" לשום הצעת עבודה. היא עבדה בכל עבודה. החל ממפעלים, בתחנת דלק, במסעדות, בטיפול בילדים, במכירות מדלת לדלת ובמוקד טלפוני. בשלב מוקדם מאוד בחייה היא למדה שכסף לא בא בקלות. כל עבודה שעשתה לימדה אותה שיעור וחווית חיים ו"כוח העל" שלה גדל – להתמדה לא היו גבולות.
הקריירה המקצועית שלה התחילה בתחום שרות הלקוחות. אחרי כמה חודשים בחברת תקשורת מקומית, פנה אליה חבר להצטרף לסטארט-אפ והיא החלה לפתח עסקים בשפת האם שלה, סוף סוף היה בזה יתרון.
גאה אבל זרה
מערכות היחסים של ליסה עם הרקע "הרוסי / אוקראיני" שלה מסובכת. מצד אחד היא מרגישה גאה במקום ממנו באה. מצד שני, זה לא פופולרי להיות מהגר. לעתים קרובות קראו לה "רוסיה" בצורה פוגענית, או ניסו להשתמש ברקע שלה כדי להעליב אותה או להפלות. אבל עם כל דלת שנסגרה בפניה נפתחה אחרת והאהבה שפרצה לחייה שינתה הכול. בשנת 2009, היא פגשה את אורן קניאל בבר תל אביבי. לאחר מכן, אורן נסע ללמוד סמסטר באונ' וורטון (במסגרת תואר שני במרכז הבינתחומי). כאשר הוא חזר, הוא התחיל לעבוד עם רשף מן, חברו מהתיכון, על רעיון לסטארט-אפ. הוא וליסה עברו לגור ביחד.
בזמן שרשף ואורן עבדו על הרעיון היא עבדה במשרד פרסום. היא לא נחשבה כחלק מהיזמים אבל היא הייתה שם מהיום הראשון, ליוותה את ההקמה וייעצה לאורך כל הדרך. הם החליטו שיהיה נכון יותר שאורן יהיה בפרונט והיא תישאר עדיין בעבודה קבועה ויציבה ביום ותעזור להם בזמנה הפנוי ובלילות. כך הוקמה אפספלייר, הם זיהו בתעשיית המובייל, שהחלה להתפתח, את הצורך בפתרון מדידה אובייקטיבי וניהול דטה.
הרקע של ליסה בשיווק, גרם לה לעזור בתחילת הדרך בעבודה עם לקוחות ובמיצוב השיווקי. כך היא הבינה את האתגרים האמתיים של העובדים בתפקידים שונים, ובהמשך היא החליטה להתמקד בלאפשר לאנשים לעשות את עבודתם בצורה נהדרת. עד היום היא מתייחסת למשאבי אנוש כחוויה אנושית בדיוק כמו בשיווק.
מי שלומד בחייו לשרוד יכול להצליח כיזם
תחילת הדרך של אפספלייר לא הייתה קלה. משקיעים רבים לא רצו להשקיע בתחום שהיה נראה אז מסוכן, ובכדי לשכנע הם היו צריכים להראות לקוחות ומודל עסקי, עד שהצליחו הם קיבלו סירובים ממשקיעים רבים. אחת מנקודות המפנה הייתה החתמת הלקוח הראשון. זו הייתה חברת פיתוח משחקים רוסית – אלאוואר. ליסה ואורן גייסו אותה בבית קפה. ליסה הייתה היחידה בשולחן שדיברה את כל השפות והצליחה לגשר בין עברית, אנגלית ורוסית ולפצח את העסקה.
כאשר אפספלייר גייסה והתחילה לצמוח ליסה חשה את הצורך להתמקד בבניית התרבות הארגונית. בשנת 2014 היא הקימה את האקדמיה של החברה לעובדים חדשים. כיום יחידת הלמידה והפיתוח המנהלת שלושה מרכזי למידה בהרצליה, בנגקוק ובסן פרנסיסקו.
אפספלייר גייסה כבר למעלה מ-300 מיליון דולר, הגיוס האחרון נעשה על ידי סיילספורס בשווי של 2 מיליארד דולר. לחברה כאלף עובדים ברחבי העולם וכ-12 אלף לקוחות.
ליצור תרבות של אנשים והזדמנות בכל שינוי
התשוקה של ליסה ללמוד וליצור חוויית לקוח מעולה, הובילה ליצירת היחידה האנושית בארגון, כיום היא סמנכ"לית האנשים הגלובלית של הארגון ומובילה מחלקת אנשים, המפעילה 19 אתרים ברחבי העולם ומשרתת את למעלה מאלף עובדי החברה. כדי להתגבר על אתגרי הקורונה היא דבקה במה שמגדיר אותם כחברה – מנטליות אדפטיבית, לראות בשינוי הזדמנות. למרות הקורונה, הם חוו עלייה ביעילות הצוות והשיקו יותר מוצרים מאי פעם ואף הוצגו על ידי גלאסדור (מהאתרים המובילים בעולם במשאבי אנוש וגיוס), כבין המובילים בתחומם במקום הכי טוב לעבוד בו בתקופת קורונה.
ליסה היא אמא גאה לשלושה ילדים קטנים (מתחת לגיל 6) ונהנית לתמוך במנהיגות נשית ובעת האחרונה גם בנשים מוכות בעקבות סיפורה המצמרר של אחותה הגדולה.
כששואלים אותה איך זה לעבוד עם אורן, היא אומרת "צריך לנהל את זה באיזון, לדבר ולדעת לשחרר". והיתרון הגדול – שזה מאפשר לחלום ביחד.
ללמוד. ליישם. לעלות
הפעם, הסיפור לא שיגרתי, אותגרתי על ידיכם לכתוב על דמות ישראלית. השבוע, פגשתי את ליסה ומיד משהו בה כבש אותי. היא לא היזמת "הטיפוסית" בכותרות, כשניסיתי לשאול אותה למה היא אמרה "הסיפור שלי הוא לא סוד אבל מעולם לא הוצאנו את זה החוצה כי רציתי להמשיך להיתפס כליסה ולא כאשתו של אורן. אני חושבת שהיום זה כבר לא משנה. גם אני ובוודאי שאפספלייר ומה שאני מייצגת בה כבר הוכחנו את עצמנו".
לדעתי ליסה היא דוגמא מופלאה לכולנו ואולי גם לדעות הקדומות, ההתייחסות לעולים חדשים, לנשים מובילות ולקבלת האחר שיש בכל אחד מאתנו.
מה דעתכם?
#התחלהלשבת
