סיום לשבת – סיפורה של בת להורים מהגרים מהודו שחיו מהיד לפה. מגיל צעיר היא עבדה במגוון עבודות. בגיל 17 השתתפה בחילופי סטודנטים בגאנה, לראשונה בחייה היא נתקלה לראשונה ברמות עוני קשות ולמה שיהפוך למוטיבציה הייחודית של מפעל חייה. בעבודתה הראשונה היא ניהלה מוקד שירות בבומבאי וראתה איש צעיר שנוסע שעות בריקשה על מנת לעבוד במוקד. היא הבינה שהפתרון למיגור העוני הוא הכשרה ויצירת מקומות עבודה. היא הקימה את סמאה סורס שגייסה 14.8 מיליון דולר ודאגה ללמעלה מ-50,000 משרות לאנשים ממדינות מתפתחות, הגדילה את השכר מהממוצע שלהם ב-400% וכל זאת על ידי הכשרה בעולמות דיגיטליים. מכתבי שנאה שנשלחו אליה מאנשים מארצות הברית, גרמו לה להקים חברה להכשרות בתחומים דיגיטליים גם בארצות הברית. לאחר מכן היא הקימה מותג קוסמטיקה יוקרתי למטרות רווח שיצר מקומות עבודה לנשים לאורך נהר הנילוס ובכך הפכה את סמאה סורס לחברה למטרות רווח. היא נבחרה כמעט לכל תואר אפשרי, כולל אחת היזמות המבטיחות של מגזין פורצ'ן. התחתנה עם בחיר ליבה ואימצה לחיקה את ילדתו מנישואיו הקודמים. ובגיל 37, כשעוד כל כך הרבה לעשות ולהיטיב בעולם, לפניה נפטרה מסרטן נדיר. סיפור שמייצג את כל הפחדים והתקוות של כולנו.

ישנם אנשים מוכשרים וחרוצים, שנאבקים בעוני אך ורק בשל בידוד גאוגרפי ממקומות עבודה שמשלמים שכר הוגן – זו טרגדיה עולמית

ליילה ג'אנה Lleila Janah נולדה ב-9 באוקטובר 1982 בלויסטון, ניו יורק, וגדלה בסן פדרו, לוס אנג'לס, קליפורניה. בת למהגרים הודים, שהגיעו לארצות הברית חסרי כל. אביה, סחאדב צ'יראיאת', היה מהנדס מבנים; אמה, מרטין ג'אנה, עבדה בעבודות שונות, כולל קיצוץ בצל במסעדת וונדי.

ליילה תיארה את ילדותה כקשה, בשל המחסור הכלכלי. כנערה עבדה ליילה בעבודות רבות, כולל בייביסיטר וחונכות. היא הייתה תלמידה מצטיינת ולמדה באקדמיה למתמטיקה ומדע בקליפורניה.

הרצון של ליילה לסייע בשיפור העולם, החל בגיל 17, בו זכתה במלגה מטעם האיגוד לחירויות האזרח האמריקאי. היא שכנעה את האיגוד לשלוח אותה ללמד בגאנה אנגלית לסטודנטים צעירים בכפר כחלק מתוכנית חילופי סטודנטים בינלאומית. חלק ניכר מאותם סטודנטים היו עיוורים וכדי לתקשר איתם היא למדה כתב ברייל. זו הייתה חוויה עמוקה שנחרתה בליבה, שם היא נחשפה למה שיהפוך למוטיבציה הייחודית של מפעל חייה: הטרגדיה של אנשים מוכשרים וחרוצים שנאבקים בעוני אך ורק בשל בידוד גיאוגרפי ממקומות עבודה. היא מעולם לא נתקלה בעוני כמו העוני שראתה שם וזה עזר לה להבין כיצד העוני מדכא אנשים.

עלינו להשתמש בהון על מנת להחזיר לאלה שידם אינה משגת

ניסיון זה נתן השראה לליילה ללמוד בהארוורד תואר ללימוד פיתוח אפריקאי. בזמן שהותה בהרווארד, ליילה ערכה עבודות שטח במוזמביק, סנגל ורואנדה והייתה יועצת ומחברת מאמרים מטעם הבנק העולמי והובילה קבוצת מחקר בנושא זכויות חברתיות וכלכליות.

עם סיום הלימודים, בשנת 2005, עבדה לייילה כיועצת ניהול בקבוצת "קצנבאך פרטנרס", תוך התמקדות בחברות בריאות, סלולר ומיקור חוץ. אחת המשימות הראשונות שלה בחברה הייתה ניהול מוקד טלפוני במומבאי.

באותה עת היא פגשה בחור צעיר שהגיע למשרד כל יום משכונת העוני בדארווי, שכונת העוני המפורסמת מהסרט נער החידות ממומביי, הוא עבד במרכז שירות של חברת בריטיש איירוויז, מי היה מאמין שדבר כזה אפשרי? היא שאלה את עצמה. היא קראה את הספר של תומס פרידמן, "העולם הוא שטוח", והייתה לה תובנה: אם מיקור חוץ מגלגל מיליארדי דולרים ליזמים הודים וסינים, למה לא לתרום את הכסף לאנשים משכונות העוני. היא שאלה את עצמה מה אם נקים את המוקד דווקא בשכונת דארווי. החוויה הזו הייתה ההשראה של הקמת סמהסורס.

בשנת 2007, ליילה עזבה את הייעוץ, ועברה להיות חוקרת אורחת באוניברסיטת סטנפורד בתוכנית לצדק גלובלי. באותה שנה היא ייסדה תכנית תמריצים לבריאות עולמית יחד עם חוקרים נוספים בתחום.

עבודה שמעניקה כבוד לאנשים – היא התשובה לחיסול העוני בעולם

בשנת 2008, הקימה ליילה את Samasource  – פירוש השם "שוק לשינוי" והיא הוקמה בתחילת הדרך כעמותה. ליילה מספרת כי הסיבה שהיא הקימה את סמאה סורס הייתה שהיא הייתה מתוסכלת מגישות מסורתיות להקלה בעוני, גישות אלה התמקדו בעבודות, המציידת אנשים עניים בכישורים, שאין להם ביקוש בשוק.

סמאה סורס, שגייסה בשנת 2019 14.8 מיליון דולר, מעסיקה אנשים ממזרח אפריקה והודו, מאמנת אותם במיומנויות עבור עבודות דיגיטליות כגון תיוג תמונות והערות על תמונות, ומציעה פתרונות המשלבים כוח אדם אנושי עם מערכות טכנולוגיה לתעשייה הבינלאומית. חברות כמו: מיקרוסופט, וולמארט, גוגל, פייסבוק, ג'נרל מוטרס ואחרות השתמשו בשירותי החברה. העובדים מפיקים נתונים המשמשים לפרויקטים מגוונים כמו מכוניות בנהיגה עצמית, טכנולוגיית משחקי וידאו ותוכנות. אדם שהחל עבודה דרך סמאה סורס לרוב הגדיל את הכנסתו בכ-400%.

מאז הקמתה, סמאה סורס השפיעה על חייהם של למעלה מ- 50,000 איש במדינות מתפתחות ברחבי העולם בכך שסיפקה להם את הכלים להפוך לעובדים תחרותיים בעידן הדיגיטלי. לליילה היה חזון על הבאת כבוד העבודה והבטחת שכר למחיה לפגיעים ביותר בעולם, צעירים החלו לראות אפשרויות שונות לעתידם. לפחות מחצית מהאנשים שנשכרו היו נשים. ספרה של ליילה, "תנו עבודה: מיגור העוני בעבודה אחת בכל פעם", ראה אור בשנת 2017.

בנוסף, סאמה סורס סיפקה שורה של תכוניות העשרה כדי להבטיח שעובדיה יתקדמו בקריירה שלהם וירכשו כישורי חיים. תכניות אלה כוללות: חינוך לבריאות ורווחה, פיתוח כישורים מקצועיים, תכנית מלגות לסיוע בעלויות השתלמות ואתגר GiveWork – תוכנית למתן הלוואות מיקרו וחונכות יזמים. סאמה סורס נבחרה לאחת מ"החברות החדשניות ביותר" של Fast Company.

רשימת ההישגים של ליילה הייתה יוצאת דופן. מנהיגה גלובלית צעירה של הפורום הכלכלי העולמי, טכנולוגית TechFellow לשנת 2012. היא קיבלה את פרס המנהיגות הצעירה של מועדון מדריד. בשנת 2014 ליילה הייתה האדם הצעיר ביותר שזכה בפרס היינץ, ובשנה זו נבחרה לאחת היזמיות המבטיחים ביותר של פורצ'ן. היא הייתה נושא לסיפורים ראשיים במגזינים של יזמים ובדרך זו יצרה מודעות, אהדה ורתימה לחזון שלה.

לפני שאתם מגיבים בבוטות במגזר העסקי,  תישנו על זה קודם

באחד הימים היא קיבלה זמן פרסום חינם והחליטה להעלות סרט של עובדים במחנה פליטים בקנייה, הם חיו בעוני רב והרוויחו בערך דולר ליום, וסמאה סורס הצליחה להביא אותם לעבוד במייקרוסופט. היא חשבה שזה מדהים והיא תקבל מחיאות כפיים מהקהל ותרומות רבות. במקום זה היא קיבלה תגובות שנאה שהיא הורסת את ארצות הברית "את לוקחת את מקומות העבודה שלנו  ומעבירה אותם לאפריקה". בער בה להגיב בצורה בוטה. אבל אחרי שישנה על כך הבינה שהתגובה נובעת מכאב.

תגובות אלו היוו עבורה טריגר למיזם הבא. בשנת 2013, ליילה השיקה את SamaSchool – עמותה המתמקדת במימון מחדש לכלכלה החדשה. המטרה הייתה לגשר על הפער הדיגיטלי בארצות הברית על ידי העלאת רמת הידע הטכנולוגי בקהילות מקומיות. היא הפכה את המשוואה, במקום ללמד כישורים ספציפיים המיועדים למשרות קונקרטיות, היא לימדה עובדים פוטנציאליים בכישורי מחשב בסיסיים ואוריינות דיגיטלית שניתן לתרגם אותם למספר משרות מקוונות. היא הפעילה תכניות בארקנסו, קליפורניה, וניו יורק, כמו גם שיעורים מקוונים בינלאומיים.

סמאה סקול סגרה את פעילותה בשנת 2020, כאשר תכנית הליבה המרכזית נרכשה על ידי קרן אמריקאית.

כל אחד ואחת יכולים לתת למען האחר

בשנת 2012, ליילה הקימה את SamaHope – פלטפורמת מימון ההמונים הראשונה, שמימנה ישירות רופאים המספקים טיפולים רפואיים, המשנים חיים לנשים וילדים בקהילות עניות. הפלטפורמה אפשרה לכל אחד מכל מקום לממן ישירות טיפולים רפואיים, המשנים את חייהם של נשים וילדים במצוקה. היא נבנתה מתוך אמונה שמנגנוני מימון שקופים יכולים לסייע בסגירת פער עולמי ולהבטיח שלכל האנשים תהיה גישה לטיפולים רפואיים.

אחת מהדרכים למגר את העוני היא להעניק פתרונות לנשים

בשנת 2015 ליילה ייסדה את LXMI – חברת קוסמטיקה אורגנית של טיפוח עור. זה התחיל כדרך ליצור הזדמנויות כלכליות לנשים מאוגנדה, על ידי מינוף סוד היופי המקומי של נילוטיקה, בוטני פרא הגדלים לאורך הנילוס. העסק, שנבחר כחלק ממחזור האצה של חברת הקוסמטיקה ספורה, התרחב במהירות לתמיכה בכלכלות מקומיות בסורינאם, קניה ודרום אפריקה. LXMI השיגה שותפות מרכזית עם Conservation International לשימור 235,000 דונם של שטחי בר באמזונס, שם נרכשים רבים מהמרכיבים של המוצר.

אותן עובדות מרוויחות פי 3 מהשכר המקומי הממוצע. ליילה העידה כי החליטה במודע לייצר חברה רק לנשים, מתוך המחשבה שפתרון כלכלי לנשים יהיה צעד אדיר לפתרון הבעיה כולה.

חברים משותפים הכירו לליילה את טסילו פסטיטיקס, בשנת 2017. הם התאהבו מיד והחלו בחיים הרפתקנים משותפים. הם חקרו בעלי חיים במקסיקו, למדו חיי צמחים באינדונזיה, התבוננו בחיות בר בקניה ויחד עשו גלישת גלים בברזיל. ליילה אהבה את האוקיינוס ​​וחלמה על קריירה שנייה כביולוגית ימית. בנוסף לגלישה היא אהבה לצלול, והיא אהבה לגלוש ביערות שמאחורי הבית בקניה שחלקו היא וטסילו. לטסילו הייתה בת מנישואים קודמים, שליילה אהבה עד מאוד. היא הייתה יושבת אתה שעות, משחקת אתה וקוראת לה ספרים. תמונות מחייהם ומפעילותה העלתה לחשבון האינסטגרם שלה.

מיזמים חברתיים יכולים להיות למטרות רווח

בשנת 2019, ליילה הקימה מחדש את סמאה סורס כחברת טכנולוגיה למטרות רווח, כאשר סאמה סורס, העמותה המקורית, היא בעלת המניות הגדולה ביותר בחברה. השינוי סיפק גישה להון החיצוני הנדרש להיקף תוך הבטחה שההשפעה החברתית תישאר מוטבעת ב-DNA של העסק.

באביב 2019, ליילה אובחנה כחולה באפיתליואיד סרקומה, סרטן נדיר. למרות בריאותה המדרדרת היא המשיכה להקריא סיפורים לבתה החורגת. במקום טיולים רחוקים וריקודי סלסה, ליילה התחילה לצייר ולימדה את עצמה לנגן ביוקלילי. מעריציה וחבריה מרחבי הגלובוס, הבטיחו שתמיד תהיה לה חברה אוהבת ליד מיטתה, היא אמרה באותה עת שרק לעיתים רחוקות היא חשה אהבה כמו במהלך החודשים האלה, וצחקה כי "מלבד סרטן, זה אחת התקופות הטובות בחיי". היא המשיכה לתאר רגעים מחייה וממחלתה בחשבון האינסטגרם שלה.

עם התקדמות הסרטן, החלה ליילה לעבוד במחקר ביו-רפואית ללא מטרות רווח, כדי להאיץ את הפתרון לסרקומה נדירה זו ולזהות טיפולים אפשריים. 

היא לא הספיקה ליהנות מהתוצאות ב-24 לינואר 2020 נפטרה ליילה בבית החולים בגיל 37.

בשנת 2018, תיארה ליילה בבלוג שלה את האתגרים של להיות יזם חברתי ואמרה כי "בכל פעם אנו נלחמים על לידת מיזם חדש  ובמקביל מנסים להראות לעולם שאנו יכולים להחדיר תחושת צדק לעסק עצמו, ולא רק לצבור רווחים". כולי תקווה שאנשים רבים ילכו במורשת שהשאירה לכולנו ליילה.

אני מרגישה שהסיפור של ליילה טומן בחובו את התקוות והפחדים הכי גדולים של כולנו. מצד אחד התקווה לעולם טוב יותר, לאנשים כמו ליילה, שסוללים דרך ועוזרים לעשרות אלפי בני אדם ומצד שני החשש על החיים והמוות, על אישה צעירה שנתנה כל כך הרבה וחייה אבדו בטרם עת. הלב שלי נקרע בין ייאוש לתקווה, כמעט כמו המצב של רבים מאיתנו בימים אלו.

"את עכשיו כמו כוכב, מנצץ במרחב".