(הת)חלה למוצ"ש – סיפור על ילדה שעולה לארץ מברית המועצות, מתאקלמת לאט בארץ ומתאהבת באביר חלומות. האביר מתגלה כפחות מאביר והיא חווה זוגיות קשה ואלימה ופרידה כואבת. היא טסה לארצות הברית שם היא מתאהבת באביר חדש. הם חוזרים לארץ, מתחתנים, מקימים משפחה, מביאים ארבעה ילדים לעולם וגרים במקום שבעינהם הוא מהפסטורליים ביותר בארץ. היא במקביל מקימה עסק לזוגיות ובונה לה שם כמנטורית של הנשים בארץ למציאת חתן. היא בונה קהילה של אוהדים, יוצרת סרטונים רבים ועצות עמוקות וחודרות על אהבה. הוא במקביל מחפש את  דרכו עד שמגיע להיות שוטר במשטרת ישראל. הוא אהוד מאוד וזוכה להערכה רבה ממפקדיו. הם מציגים זוגיות מופלאה, כזו שכולם חולמים עליה. אך הסדקים מתחילים לבקוע. בצהרי שישי אחד הם רבים, היא שופכת עליו קפה, הוא מציא את אקדחו, לוקח סכין וחבל, קושר את ארבעת הילדים, דוקר אותה פעמיים ואז יורה בה מטווח קצר. גם אתמול נרצחה אישה על ידי בעלה, אני כותבת כדי להזכיר לכם ולי עוד סיבה חשובה להפגין היום.

——

״אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה זֹּאת אַהֲבָה?״ חיים נחמן ביאליק

משפחת דדבייב עלתה למדינת ישראל בתחילת שנות ה-90 כחלק מהעלייה הגדולה מברית המועצות. דיאנה רז הייתה הבת השנייה, מתוך ארבעה. המשפחה שוכנה בשכונת נווה עופר (אבו כביר) בדרום תל אביב. ההתאקלמות הייתה קשה. מאוד. ההורים עבדו קשה במספרה שבבעלותם, ודיאנה, שהייתה בת שלוש כשהם עלו ארצה, כבר הופקדה על הטיפול בבית, ולמעשה גידלה את אחותה הקטנה.

היא הייתה אדם חברותי עם לב טוב. היא מצאה חברות, וגם בן זוג. מבחוץ זו נראתה אהבה גדולה, אבל רגע לפני החתונה – הם נפרדו. לימים מתברר כי זו הייתה זוגיות אלימה וקשה. הפרידה הצילה אותה. היא הייתה במקום קשה. זמן מה, לאחר הפרידה היא טסה לארצות הברית לנסות להשתקם.

זו הייתה אמורה להיות נסיעה של חודש. בסוף היא נשארה שם בין שלושה לארבעה חודשים, לאחר שהכירה במנהטן את אהבת חייה – אמיר. זו הייתה אהבה גדולה ומלאה בניגודים. היא התאהבה לא רק באמיר, אלא גם במשפחה שלו. היא הייתה בוכרית, הוא היה אשכנזי – והפערים התרבותיים סיקרנו את שניהם, ורק העמיקו את האהבה. אחרי כמה חודשים, הוא בא עם טבעת. ממש כמו בסרטים.

כשדיאנה ואמיר ציפו לבתם הראשונה, הם עברו לגור ליד הוריו של אמיר בהתנחלות נילי. דיאנה אהבה את השקט של חיי הכפר, ובעיקר את הקהילתיות. זה משהו שהיא תמיד חלמה עליו, להיות חלק. הקשר עם ההורים של אמיר היה שונה לחלוטין ממה שהיא חוותה בבית ילדותה.

״הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ, וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת, וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי, קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת״ חיים נחמן ביאליק

דיאנה עבדה בחברת ביטוח. אמיר התחיל את דרכו כמאבטח בכניסה לנתב"ג. מה שהתחיל כעבודה זמנית נמשך שמונה שנים. דיאנה עודדה את אמיר כל הזמן ללמוד ולהתקדם, אך הוא לא רצה. הוא חיפש את עצמו זמן רב ולא הצליח להתמיד. הוא החל ללמוד נטורופתיה ונטש וכך הגיעה דיאנה למכללה. היא רצתה לפתוח עסק עצמאי ולטפל בזוגות. המשבר הקשה שחוותה בזוגיות שקדמה לאמיר, הוביל אותה לשם. היא מתחילה לפרסם סרטונים ברשתות החברתיות, קוראת לעצמה "דיאנה רז מלאב אקדמי", ומראיינת אנשים על זוגיות.

בלימודיה כל סטודנט היה צריך לבנות קורס והיא החלה לבנות את קורס הזוגיות הראשון שלה. היא בנתה את עצמה לאט לאט ושמה החל ללכת לפניה. לפתע היא ניהלה קהילה של אנשים שמאמינים בה, והיא מוציאה אותם לדרך חדשה בחיי האהבה. את סרטי הרחוב היא מחליפה בסרטונים מושקעים יותר, בביתם החדש אליו עברו בנעלה. היא משקיעה בזה המון ומהר מאוד כולם מבינים שהיא גם מבריקה מבחינה עסקית וכלכלית. בדרך נולד לה ולאמיר בן והשם שלה נהפך לשם דבר – דיאנה רז המנטורית שמאמנת נשים למצוא חתן.

אנשים נקשרים אליה מהמקום המאוד אותנטי ממנו היא מגיעה. היא הייתה שם, הייתה לה זוגיות קשה, פרידה נוראית וגם היא יודעת כמה קשה מלאכת החיפוש. האמת שלה היא שגורמת לאנשים להאמין בה, להקשיב לעצותיה, להיות ממוקדים ולשנות את חייהם. במקביל היא מציגה זוגיות מאושרת ואת אהבת האמת שהיא מצאה ואיתה היא בנתה משפחה מאושרת. ככה היא חודרת ללב הקהל. נשים כתבו לה שהן היו רוצות בן זוג כמו אמיר. ככה זה היה נראה – אידיאל. הוא היה מעריץ שלה, עוזר לה לארגן קורסים, מביא את הילדים לראות אותה. הם היו מתלטפים, מתנשקים, אוהבים.

״אַהֲבָה הִיא אוֹר הוֹלֵךְ וּבָא. אִם תְּבַקֵּשׁ אוֹתָהּ לָנֶצַח – חַפֵּשׂ בְּאַנְטְרֶקְטִיקָה״ חנה גולדברג

הקושי הגדול בין בני הזוג היה הרצון שלה שיעשה יותר בחייו. הוא מנסה להקים קליניקה לטיפול. זה לא הולך. אז המצב ביניהם מתחיל להידרדר והמתח מגיע לשיא כאשר דיאנה נמצאת בהיריון בתם השלישית. אמיר ודיאנה רבים ריב מאוד גדול עד שהשכנים באים לבדוק מה קורה. היא מבקשת שייצא מהבית, הוא עובר להוריו והיא לא מסכימה שיחזור בלי טיפול. דיאנה שומרת על האירוע בסוד.

הם עוברים טיפול זוגי להחזיר את היחסים, אמיר חוזר הביתה, ומבין שהוא חייב למצוא עבודה. הוא מנסה להתקבל למשטרה, דיאנה מבינה שהוא לא יסתדר בשום מקום אחר. הוא מבין שהוא זקוק לטיפול כי הוא חושש שיחזרו לו התקפי הזעם, לכן הוא נעזר במטפלת.

במשטרה הוא היה אהוב, חייכן, עוזר ונוח למפקדיו. הם משקמים את הזוגיות, דיאנה ממשיכה כל הזמן כמנטורית לזוגיות ומייצרת סרטונים על איך לשמור על הזוגיות ואיך לעבור קשיים בדרך. אמיר ודיאנה שוב מאושרים ומביאים לעולם ילד נוסף. היא חיה את החלום. עסק משגשג, בית שתמיד חלמה עליו בכפר, תחושת שייכות, בעל אוהב וארבעה ילדים מופלאים.  

״זוֹהִי אַהֲבָה שֶׁאֵין בָּהּ הֶגְיוֹן, זוֹהִי אַהֲבָה שֶׁתִּגָּמֵר בְּבִזָּיוֹן. אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִנְשֹׁם, הֲרֵי זֶה שִׁגָּעוֹן, מַחְנִיק לִי בְּגָרוֹן, אַתָּה רִאשׁוֹן הָיִיתָ וְתִהְיֶה הָאַחֲרוֹן״ אהוד מנור

ואז מגיעה הקורונה, ואיתה חוזרים התקפי הזעם של אמיר, הפעם בחומרה גדולה מתמיד. דיאנה מגלה שאמיר בוגד בה, היא מחליטה להתגרש ואף מכינה מסמכי גירושין. אמיר עוזב את הבית לבית הוריו ומחפש דירה להשכיר והם כבר מתנהגים כמו זוג גרוש לכל דבר ועניין. שישה שבועות לאחר מכן, הם מחליטים בכל זאת, שיחזור הביתה. אולם היחסים לא חוזרים לקדמותם.

שבוע לפני הרצח, דיאנה מעלה סרטון בו היא מעודדת את העוקבות לעלות תסריט על היום האידיאלי בחייהם ומשתפת אותן בתסריט שהיא כתבה לפני המון שנים על עצמה כשגם היא חיפשה בן זוג. היא מספרת איך תיארה אז מילה במילה את אמיר ועד כמה היא חיה במקום פסטורלי עם בן זוג אידאלי.

ביום שישי, ה-5 בפברואר 2021, אמיר ודיאנה שוב רבים, ודיאנה שופכת על אמיר כוס קפה פושר. אמיר מחליף חולצה, מוציא מהכספת את אקדחו האישי, ויוצא מהבית. 40 דקות לאחר מכן, הוא שב הביתה. זו עדיין שעת צהריים. בזמן שדיאנה בחדר השינה, הוא קורא לילדים ואומר להם: "בואו נשחק משחק". הוא מוציא חבל עם נקודות אדומות וכחולות, וקושר את הילדים לכיסאות, כולל התינוק שיושב בכיסא האוכל שלו. הבת הבכורה מתלוננת. המשחק הזה לא מוצא חן בעיניה. דיאנה מגיעה וצועקת: "מה אתה עושה לילדים?". בתגובה, אמיר מכה אותה, תופס אותה בצוואר, מושך אותה לדלת וחונק אותה. מתוך המאבק, דיאנה צועקת לבתה לקרוא לשכנה. הילדה מצליחה להשתחרר מהחבל, אבל אמיר תופס אותה וצועק: "אל תעשי את זה", וגורר אותה במדרגות. אמיר לוקח סכין ודוקר את דיאנה פעמיים. היא מנסה לקחת ממנו את הסכין ולהימלט. ברגע הזה אמיר שולף את האקדח, ויורה לה בראש.

"יש! עכשיו אין יותר אמא!", אמיר צורח בשמחה. "גם אותנו תהרוג עכשיו?", שואלת הילדה. "לא, מה פתאום, אתם צריכים ללכת לישון". הוא מעלה את הילדים לחדריהם, ואומר להם ללכת לישון. הבת הבכורה אומרת לאחיה הקטנים לא להירדם, כדי שלא יהרוג גם אותם.

במהלך חקירתו בבית המשפט אמיר הודה ובעדותו הוא נשאל "האם הייתה אפשרות שהיה הורג גם את ילדיהם?", והוא עונה בקור רוח שזה היה יכול לקרות. לפני כשבועיים וחצי הוא הורשע, שנתיים אחרי הרצח, והוא ממתין לעונשו. ארבעת הילדים של דיאנה חיים עם הוריה כיום, וחיים כל יום מחדש את הטראומה הנוראית שחוו ואת האובדן הגדול של דיאנה.  

___

הסיפור הזה לא עזב אותי זמן רב, דיאנה היזמת, האינטליגנטית, הכריזמטית, היועצת לזוגיות. אמש זה קרה שוב דריה לייטל, אמא לשלוש בנות מחיפה נרצחה באכזריות. בעלה, ג'וסיה דניאל לייטל הודה במעשה. זו לא הייתה הפעם הראשונה – בכתב האישום שהוגש נגדו ב-2021, נכתב כי הוא אחז בצווארה, משך אותה, ואיים עליה באומרו: "אני ממש רוצה להרוג אותך. יש לך מזל שהבנות פה". הוא הודה במעשה, אך ביקש שלא להרשיעו – ונשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן.

גם פרשה זו היא אחת מאלו שהיו יכולות להסתיים אחרת, ותזכורת כואבת למחסור במענה עבור נשים במעגל האלימות. התקציב לתוכנית הלאומית למניעת אלימות במשפחה עדיין בחסר, תיקון החוק להפניית גורם אלים לטיפול נכנס לתוקף אך אינו מיושם, החוק לפיקוח אלקטרוני להגנה על נפגעי אלימות ממשיך להידחות, אין מספיק תקנים במרכזים לאלימות במשפחה וגם את הקיימים יש קושי לאייש והרוב המוחץ של התיקים על אלימות במשפחה, פשוט נסגרים.

יומיים לפני הרצח, ביום שלישי האחרון עשרות נשים שלחו אתמול הודעות וואטסאפ לשר איתמר בן גביר בדרישה שיעביר את חוק האיזוק האלקטרוני לגברים אלימים כפי שהוא וישים שיקולים פוליטיים בצד. "ממשלת הימין אין פירושה התעלמות מנשים", כתבו הנשים בהודעות, רבות מהן חרדיות ודתיות. השר התעקש להמשיך בדחייה ולנסות למצוא מתווה אחר. בין השאר, בוחן השר אפשרות שהאיזוק האלקטרוני יופעל רק מההרשעה השלישית כלומר, רק אחרי שהוכח שלוש פעמים שהגבר אכן אלים.

____

כשאנחנו הולכים היום להפגין, אנחנו מפגינים לא רק על הרפורמה אלא גם על החושך הזה. זה זמן שוב להרים לנשים של בונות אלטרנטיבה, שהניעו מדינה שלמה להילחם על זכויותיהן של נשים. 

אל תשכחו הערב את דיאנה, דריה, וכ-200 אלף נשים שנפגעות מאלימות מדי שנה, 24 שנרצחו שנה שעברה ו-6 נשים שנרצחו מתחילת השנה.

—-

ומילה ממני אליכם, רבים כתבו לי אתמול בבוקר שחייבים שפיות לאור המצב, והייתה חסרה להם (הת)חלה לשבת אתמול בבוקר. כיוון שכתבתי שתיים שבוע שעבר לא יכולתי לכתוב אחת נוספת. בכל זאת החלטתי לכתוב היום כי לא יכולתי לשתוק. זו (הת)חלה פחות מעודדת מהרגיל אבל היא מאוד חשובה. שבוע הבא לא תהיה (הת)חלה בשישי, אבל בזמן האחרון אני כותבת (הת)חלה למוצ״ש, שנזכור כולנו מי הגיבורים שלנו ולעיתים עבור מי אנחנו נלחמים.