(הת)חלה לשבת – סיפור על ילדה שגדלה במשפחה מסורתית, תימנית באשקלון והפכה לאחת הנשים המשפיעות בישראל. היא מסיימת תואר בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, עוברת לעמק הסיליקון עם בעלה, בונה שם קריירה של פעילות קהילתית וחברתית, מגדלת שלושה ילדים, חוזרת לישראל ורוכשת את קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע שנמצאת במצב כלכלי קשה. תחת הנהגתה, הקבוצה זוכה בשלוש אליפויות רצופות, אך ההישג האמיתי שלה הוא הפיכת הקבוצה למנוף לשינוי חברתי בנגב. היא מקימה את "הבית האדום" – מרכז למידה לילדים בסיכון בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון. לאחר ה-7 באוקטובר 2023, המועדון הופך למוקד תמיכה למשפחות החטופים והנפגעים בדרום. סיפור על אישה שהוכיחה שעם חזון והתמדה, ספורט יכול להיות לא רק משחק אלא מקור של תקווה, אחדות וחוסן קהילתי.
”כדי להיות בן חורין אמיתי, אסור לשכוח את המטרה שבסוף המסע, ולחתור ולפעול באופן תמידי אליה. כל מכשול שבדרך, גם אם הוא מפיל אותך, הוא בסופו של דבר רק מכשול" – אלונה ברקת
בדרך מאשקלון לבאר שבע, בין קו החוף לבירת הנגב, נולד סיפור של אישה אחת שידעה לראות מעבר לאופק. אלונה נולדה ב-1969 באשקלון, בת בכורה למשפחה מסורתית שעלתה מתימן. בבית הצנוע, היא ספגה ערכים שעיצבו את אישיותה – אביה עבד קשה לפרנס את המשפחה, ואמה הייתה אשת חינוך שהאמינה בכוחה של השכלה.
כבר בבית הספר היסודי בלטה בכישוריה המנהיגותיים כיושבת ראש מועצת התלמידים. בשיחות עם חבריה לספסל הלימודים, תמיד דיברה על הרצון שלה לעשות משהו משמעותי, להשפיע על החברה הישראלית. מי היה מאמין שאותה ילדה מאשקלון תהפוך יום אחד לאישה שתשבור תקרות זכוכית בעולם הספורט הגברי ותקים מפעל חברתי משמעותי בנגב.
״החינוך הוא הנשק החזק ביותר שבו ניתן להשתמש כדי לשנות את העולם" – נלסון מנדלה
כשהשמש האירה על חומות ירושלים, בת ה-14 מאשקלון פתחה פרק חדש בחייה. המעבר לפנימיית מדרשיית עמליה בירושלים היה יותר מסתם שינוי מקום – היה זה מסע אל עצמאות. הריחוק מהבית והאחריות שנדרשה ממנה חישלו את אופייה כמו פלדה בתוך אש. בין אבני העיר העתיקה וסמטאותיה, פגשה לראשונה את פניה הרבים של ישראל – תלמידות מכל קצוות הארץ, עם סיפורים שונים ותרבויות מגוונות.
היה זה שיעור שלא יכלה לקבל בשום כיתה – שיעור בפסיפס האנושי של החברה הישראלית. כשסיימה את לימודיה, בחרה לחזור לשורשיה ולתרום לקהילה דרך שירות לאומי בעיר הולדתה. באשקלון עבדה עם נוער בסיכון והובילה פרויקטים חינוכיים, מחדירה תקווה במקומות שבהם הייתה חסרה. שנה זו הייתה כמו מגדלור שהאיר את דרכה – חינוך ופעילות חברתית אינם רק מילים יפות, הם מפתח לשינוי אמיתי.
״העתיד שייך לאלה שמאמינים ביופי של החלומות שלהם" – אלינור רוזוולט
בין מסדרונות האוניברסיטה העברית, בין ספרים עתיקים ורעיונות חדשים, נרקם סיפור אהבה כפול – אהבה לאדם ואהבה לחזון. אלונה בחרה ללמוד היסטוריה של המזרח התיכון, מחפשת להבין את העבר כדי לעצב עתיד טוב יותר. בין הרצאה לסמינר, הצטלבו דרכיה עם אלי ברקת, סטודנט למתמטיקה ומדעי המחשב, שראה את העולם דרך משוואות ואלגוריתמים, אך חלק איתה חזון של מצוינות והשפעה. שני עולמות שונים שהתאחדו לנתיב משותף אחד.
כשהחליטו לחצות אוקיינוס ולהתיישב בעמק הסיליקון ב-1996, היה זה כמו לקפוץ אל הלא נודע. בעוד אלי שקע בעולם ההיי-טק, אלונה מצאה את קולה בפעילות קהילתית בקרב הקהילה היהודית. בארץ זרה, הפכה לגשר חי בין תרבויות – מחזקת את הקשר בין יהדות ארצות הברית לישראל ומפתחת תפיסת עולם פילנתרופית שתלווה אותה לשארית חייה. בין העמקים הירוקים וגורדי השחקים של קליפורניה, גדלה גם משפחתם – שלושה ילדים שינקו בבית ערכים של זהות יהודית וקשר לישראל, מורשת שהייתה עתידה להשפיע על החלטותיהם העתידיות.
״בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו" – דוד בן-גוריון
החזרה לישראל ב-2004 הייתה כמו סגירת מעגל. אך אלונה לא הסתפקה רק בחזרה הביתה, היא רצתה לבנות בית חדש. רבים הביאו פליאה כשהיא הודיעה על כוונתה לרכוש קבוצת כדורגל, ועוד את הפועל באר שבע המקרטעת. הקבוצה הייתה אז כמו ספינה טובעת – שוקעת בליגה השנייה, כורעת תחת חובות, עם אצטדיון מתפורר ובלי הרבה תקוות לעתיד. אך במקום שאחרים ראו רק שממה וכישלון, אלונה ראתה נווה מדבר אפשרי. היא לא חלמה רק על קבוצת כדורגל מנצחת; היא חלמה על מהפכה חברתית שלמה, על יצירת לב פועם חדש לנגב. תחת שרביטה, הפכה הספינה הטובעת לאוניית דגל מפוארת – שלוש אליפויות רצופות (2016-2018) היו רק קצה הקרחון של מה שהתרחש מתחת לפני השטח. “המטרה היא לא רק לנצח במשחקים, אלא לחבר אנשים, לבנות קהילה וליצור שינוי אמיתי בחברה", הדהדו מילותיה כל הדרך מאצטדיון וסרמיל הכעור ועד הכניסה לאצטדיון טרנר המודרני.
״החיים הם לא מה שקרה לך, אלא מה שאתה עושה עם מה שקרה לך" – אלדוס האקסלי
״טרנר״ הוא לא הבית היחיד שקם תחת שרביטה של אלונה. בשנת 2018 חנכה הפועל באר שבע את "הבית האדום", מרכז למידה שנבנה בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון, הפך למקדש של אפשרויות עבור ילדים שהחיים לא תמיד חייכו אליהם. בין כדרורים ושערים, בין ספרי לימוד ומשוואות, ילדי הנגב גילו עולם חדש של הזדמנויות. במקום שמלמד כיצד לבעוט בכדור, הם למדו גם כיצד לבעוט בגבולות המציאות שלהם, לחלום גבוה יותר. עבור אלונה, הכדורגל מעולם לא היה רק משחק – הוא היה לוח שחמט חברתי, מטפורה לחיים עצמם, זירה שבה אפשר לחנך לערכים ולבנות קהילה.
אחרי השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, המגרש הפך לשדה של ערבות הדדית. הפועל באר שבע, שתחת הנהגתה של אלונה היה תמיד יותר מסתם קבוצת כדורגל, הפך למגדלור של תמיכה למשפחות החטופים והנפגעים בדרום לפני כל משחק מתקיימים טקסים מרגשים לזכר הנופלים ולמען החזרת החטופים. רגע מרגש במיוחד היה כששוחרר יאיר הורן, אוהד הקבוצה מהשבי וביקש לטוס מעל אצטדיון טרנר. זה הוכיח שוב שכדורגל זה אמונה, אלונה העניקה לו לטיסה חולצה של הקבוצה ומנוי לכל החיים, ואמרה בדמעות "זו עדות לערבות ההדדית שמאפיינת את קהילת הפועל באר שבע".
ברגע הזה, כל מי שהיה שם, או אפילו רק צפה בטלוויזיה בהתרגשות, הבין הכל.
הסיפור של אלונה הוא סיפורה של ישראל עצמה. זהו סיפור על ספורט שהוא הרבה יותר מתחרות, על קהילה שהיא יותר ממספר אנשים, על תקווה שנובעת דווקא מתוך התהומות העמוקים ביותר. בימים שבהם החברה הישראלית מחפשת עוגנים של יציבות, אלונה וקבוצתה מראים כיצד אצטדיון יכול להפוך למקדש של אחדות, כיצד קבוצת כדורגל יכולה להיות סמל לחוסנה של אומה שלמה.
”הספורט יכול לשנות את העולם. יש לו הכוח לעורר השראה, יש לו הכוח לאחד אנשים באופן שמעט דברים אחרים יכולים." (נלסון מנדלה)
סיפורה של אלונה מלמד אותנו שספורט יכול להיות הרבה יותר ממשחק – הוא יכול להיות מקור של תקווה, אחדות וחוסן קהילתי. בימים אלה כשהחברה הישראלית זקוקה יותר מתמיד לערבות הדדית ותמיכה היא מראה לנו כיצד מועדון ספורט יכול להיות עוגן של כוח ותקווה לקהילה שלמה.
כפי שחלקכם יודעים הבית שלי הוא אדום בנשמה, אבל אדום תל אביבי מאוד. גם צחי עידן, שגדל עם אבנר יחד בנחל עוז באותה כיתה, הוא אדום בנשמה. במשך למעלה מחמש מאות יום, קהילת נחל עוז ענדה סיכות חטופים אדומות, ובשבוע שעבר קבוצת הפועל תל אביב הניפה את השלט העצוב כל כך ״נפגש בטריבונה הגדולה שבשמיים״ והוכיחה שוב שכדורגל זה הרבה יותר מספורט. היום, מסע ההלוויה שלו יתחיל באיצטדיון בלומפילד ומשפחת הפועל תל אביב תהיה שם ללוות אותו בדרכו האחרונה. יהי זכרו ברוך.
