(הת)חלה לשבת – סיפור על נער שנולד למשפחה נוצרית-פרוטסטנטית בהולנד, בדרכו לטיול הגדול, הגיע לישראל להתנדב בקיבוץ קטורה, התאהב ביהודייה אמריקאית שאף היא התנדבה בארץ. הם התחתנו והוא התגייר ונשאר בארץ עד היום. הוא הבין שהקיבוץ לא יכול להתקיים מחקלאות בלבד והוביל אותם ליזמות, שמטרתה הכנסת ענפים חדשים, מקומות עבודות ושכירות לקיבוץ. היוזמות שלו כוללות: חברה לגידול דגים וקוויאר, שנהפך לקוויאר מהאיכותיים ביותר בעולם ומוכר למעלה מ-6 טון בשנה; חברה לגידול אצות שהמשקיעים בה כבר עשו אקזיט במאה מיליון דולר לשנה; חברה מהגדולות בארץ לאנרגיה סולארית; חברה לזיהוי חומרים; חברה לגידול אלמוגים וידו עוד נטויה. סיפור על היזם הכי צנוע שהכרתי, על עשייה לטובת הכלל ועל אהבת הארץ.

הדברים החשובים בחיים הם משפחה ושורשים

אד הופלנד נולד ב-4.5.1956 בהולנד, באזור החממות החקלאי שבין האג לרוטרדם, למשפחת פרוטסטנטית-נוצרית. הוא אחד משישה ילדים. משפחתו הייתה שורשית וגדולה וגרה בכפר הזה קרוב ל-400 שנה.

אד היה תלמיד שהתקשה בלימודיו, ועלה מכיתה לכיתה רק לאחר מסכת שכנועים של הוריו. לאביו היה עסק לבניית חממות בהולנד וברחבי העולם ומשם הוא ירש את החוש העסקי שלו. אחד מלקוחותיו הגדולים של אביו הייתה הסוכנות היהודית והוא בנה חממות ובסיני ובארץ.

בגיל 22, החליט שלפני שהוא נשאב לעסק המשפחתי – הוא רוצה לטייל ברחבי העולם. הוא נסע עם חבר לישראל מתוך כוונה לאחר מכן להמשיך לארצות הברית. אביו סידר לו, באמצעות יו"ר הסוכנות היהודית להתנדב בקיבוץ קטורה שבדרום הארץ, כי שם דיברו אנגלית. הקיבוץ לא הסכים לקבל גויים כמתנדבים, והסוכנות הפעילו סנקציה כנגד הקיבוץ: "אתם רוצים כסף, תקבלו את אד כמתנדב".

ילדים צריכים לעשות מה שטוב להם, ולא מה שטוב להוריהם

לאחר מספר ימים בקטיף המלונים, הוא פגש את ציפי, יהודייה אמריקאית, ילידת אל פאסו, מגרעין "יהודה הצעיר". מיד היא אמרה לו מיד שאם הוא הוא רוצה שהם יהיו ביחד הוא יצטרך להתגייר. הוריה חטפו הלם. הם שלחו את הילדה לארץ והיא חוזרת עם גוי. לכן הוא פנה מיד להוריו והודיע להם שהוא לא חוזר להולנד, הוא נשאר בארץ, מתחתן ומתגייר. הוריו קיבלו את הבשורה בחום ובאהבה, לטענתו הם הגיבורים האמתיים בסיפור. זה עזר לו בהמשך לגדל ארבעה ילדים ולהבין שהם צריכים לעשות מה שטוב להם ולא מה שטוב לך. מאז הוריו הגיעו לארץ לבקרו לפחות פעמיים בשנה והוא הקפיד לבקרם בהולנד נסיעותיו הרבות.

כל מה שאתם עושים פעם ראשונה, הפחד מיותר, כי לעולם לא תדעו מה עומד להיות

הגיור שלו היה יחסית פשוט. הרב הראשי של איילת הזמין אותו מספר פעמים אליו הביתה יחד עם ציפי ואחרי 6-7 ביקורים הוא כתב מכתב לרבנות הראשית. הרבנות השיבו פעמיים בשלילה. ובפעם השלישית אישרו את הגיור. הוא זוכר את ברית המילה שלו. כשנשאל האם פחד מהליך הרפואי, הוא ענה: "בכל דבר שאתם עושים פעם ראשונה, הפחד מיותר, כי אינכם יודע מה יהיה"  ומכיוון שזה קרה רק פעם אחת אז זה עבר וזהו. ציפי והוא התחתנו וכל האחים והאחיות שלו הגיעו לקטורה לחתונה.

אד היה נלהב מהרעיון הקיבוצי. קיבוץ קטורה היה מאוד קטן כ-30 חברים, (כיום הקיבוץ מונה 180 חברים) והיה מבוסס על חקלאות. הם עבדו 12-15 שעות ביום היה והחיים במדבר שבו התקיימו מחקלאות – היו מאתגרים מאוד. 

מהר מאוד, אד התברג בתפקידי ניהול בקיבוץ. אחרי שנתיים בקיבוץ, הוא קיבל לנהל את גן הירק וגידולי שדה, זה היה הענף הכי חשוב. הוא מעיד על עצמו כי היה חקלאי גרוע והפסיד הרבה כסף. לאחר מכן הוא הפך להיות מרכז המשק, הוא טוען שזה היה מוזר כי הוא אף פעם לא היה בתפקידי ניהול וכי העברית שלו הייתה לא משהו וכמובן הוא לא למד באוניברסיטה. אולם הוא היה טוב, ולכן ביקשו ממנו לנהל את המפעלים האזורים של הערבה, הוא עשה את זה במשך שבע שנים. אד היה אחראי על כל התחומים החל מהשינוע, מכירות, כח אדם ועוד וזה הכניס אותו לעולם של עסקים גדולים יותר.

בכל מקום ניתן להיות יזם

קטורה הוקמה בשנת 1973 על ידי גרעין שהגיע מארצות הברית. היתרון הגדול שלהם היה שחברי הקיבוץ הגיעו אחרי לימודים באוניברסיטה. לכן אחוז האקדמאים בקיבוץ היה קרוב ל-80%. הם הבינו שהם יכולים לנהל דברים קצת אחרת והחליטו להתרחק מהחקלאות. גם כי הם לא היו חקלאים טובים וגם כי יש מעט מאוד סוגי חקלאות שיש להם יתרון בערבה. לרוב המדבר מהווה  חסרון בחקלאות. הם סגרו את כל ענפי החקלאות למעט את ענף גידול התמרים שזהו הסוג היחיד שיש בו יתרון בערבה וכיום יש להם אלף דונם תמרי מהג'ול.

וזה הביא אותם להיצמד ליתרון היחסי שלהם – יזמות במטרה להביא עוד ענפים לקטורה. המטרה העיקרית שלהם הייתה למצוא יוזמות שתביא מקומות עבודה. עד היום הקיבוץ הוא קיבוץ של פעם, יש בו חדר אוכל, מכבסה, תחשיב כולל, כסף לקופה וכל אחד מקבל 1,500 ₪ לחודש כדמי כיס. כל הנושא של חינוך, בריאות וכו' מכוסה מחשבון הקיבוץ. הם מתנהלים מאוד שמרני. וזאת למרות שמאז הם הקימו חברות רבות.

אד המציא מודל: הם מתחברים ליזם בעל רעיון, מפתחים את הרעיון ביחד איתו  ומביאים גם משקיעים מבחוץ. בדר"כ הקיבוץ נשאר עם 20% מהמניות, מייצר מקומות עבודה ומקבל שכ"ד על הקרקע. כמובן שכל הכספים מהיזמות מופנים לקיבוץ ולרווחת החברים.

בשביל להיות יזם לא צריך להיות ממציא, קשרים או להיות רעיונאי, צריך להבין בעסקים

אד מרגיש גאה שהגיע כמתנדב שלא יודע עברית, היה עשר שנים בקיבוץ בלי להכיר אף אחד, לא היו לו חברים מהילדות או מהצבא וכדומה. לא היה לו במה להיאחז ולכן לקח לו זמן עד שהפך ליזם. ומאז הוא היה מעורב בהקמה של מספר רב של מיזמים באזור בקטורה. הוא מעיד על עצמו שהוא לא ממציא, הוא יודע להתחבר עם יזמים משוגעים ולבנות איתם יחד עסק שבד"כ יהיה חלוץ בתחומו.

כל מי שרוצה להפגש איתו, הוא משיב בחיוב. לגור בערבה ולעמוד בזה זה מאתגר, הוא מבלה הרבה על הכבישים בנסיעות הלוך ושוב. אולם אד מבין שזה המחיר לחיי היזמות.  

תחשבו תמיד איך להיות חלוצים ולחדש

המיזם הראשון היה בחקלאות ימית, חברת "ערדג" (ערבה דגים), קמה למטרת גידול דגי דניס ולברק.  בתחילת הדרך נפתחה נגדם חזית כי הם מגדלים את הדגים בכלובים אשר בים האדום ולכן הם העבירו את הגידול לאשדוד ובאילת השאירו רק את הרבייה. כיום החברה מגדלת 200 טון דגי דניס בשנה.

מפעל ערדג קנה 50% בקוויאר הגליל שבבעלות קיבוץ דן. חוות הקוויאר מוכרות כ-6 טון קוויאר בשנה. המותג שלהם "קארט קוויאר" מגיע לכל מסעדת משליין וידוע כבין חמשת סוגי הקוויאר האיכותיים בעולם.

לא חייבים לייצר רעיון או ידע – לפעמים עדיף לרכוש

המיזם השני היה "אלגטק טכנולוגיות", שהייתה חברה חלוצה בגידול אצות, שנמכרות בתוספי מזון, בתוך מזון מעורבב ובקוסמטיקה וזאת בזכות החומרים הפעילים החשובים שיש בהן. את הידע הם קנו מאוניברסיטת באר שבע. בשנת 1999 הם הקימו פיילוט בקטורה. הפיילוט הצליח והם החליטו להקים עסק. הם גייסו חברת השקעות וגייסו לחברה כסף. חגי שטלדר, חברי היקר, שהיה מנכ"ל הפך אותה לחברה גדולה מאוד בעולם בתחום הזה. וכעבור מספר שנים חברת ההשקעות וחגי עשו אקזיט.

המיזם הבא היה "ערבה פאוור", החברה הראשונה בארץ בתחום האנרגיה סולרית. הם היו הראשונים וזה אילץ אותם  ללמד את הרגולטור מהו התחום הזה בכלל. החברה הוקמה עם שני שותפים: יוסי אברמוביץ ודויד רוזנבלט. חברת "סימנס" נכנסה כשותפה לפרויקט והם הקימו 120 מגה בייט של שדות סולריים. מאוחר יותר סימנס החליטה לצאת מהתחום וחברת "הפניקס" נכנסה כשותפים. צוות ערבה פאוור הבנו מראש שהדבר הדחוף ביותר- הוא לשריין הסכמים עם קיבוצים שאפשר לבנות בהם  שדות סולריים – וזה הוביל אותם לעבוד בזה אסטרטגית. כיום, הם מחזיקים את רוב השדות הסולאריים בקיבוצים היום ,מאוד רווחית ומחלקת דיבידנדים. עד היום הושקעו בה כ-500 מיליון דולר. ולמרות זאת, הקיבוץ לא מאוד מרוצה כי העסק הזה מניב רק הכנסה ולא מקומות עבודה.

לפני ארבע שנים, הם קנו מנחל סורק IP והקימו את חברה "סקיוטיריטי מטרס" שהונפקה בבורסה באוסטריה. החברה קיבלה ידע איך להכניס לכל חומר סימן ברמת הנאנו טכנולוגיה וכיצד  לקרוא אותו. זה מבטיח לחברות גדולות את אספקת השרשרת. אם חברה קונה חומרים ניתן לסמן אותם ולבדוק האם קרה להם משהו בדרך. ולצרכן הקצה זיהוי האם המוצר הוא המקורי. עד כה הם גייסו 40 מיליון דולר החברה יושבת בקיבוץ נען והם עובדים מאוד קשה כדי להצליח.

אד משמש כיו"ר בכל החברות.  

החברה האחרונה שהקים אד יחד עם יזמים, היא חברה לגידול אלמוגים. לגידול אלמוגים יש שלושה צרכים עיקרים: אקווריומים, המכרזים של ממשלות לשיקום שדות אלמוגים ותוספי מזון בזכות החומרים הפעילים. חברת "ערדג" השקיעה כסף במיזם באלמוגים, המפעל יוקם בתוך חברת ערדג והם גייסו ארבעה משקיעים, סה"כ הושקעו בחברה כ-2.5 מיליון דולר.

בנוסף למיזמים העסקים, אד היה מעורב בהקמת עמותה ללימודי איכות סביבה בקטורה ובה סטודנטים ערבים ויהודים.

לחשוב לטווח ארוך  

הקושי העיקרי באזור הערבה (כולל אילת) הוא המשאב האנושי. אין מספיק אנשים בעלי הכשרה בתחומים רבים. גם נושא המגורים מהווה בעיה. אין מספיק מקומות מגורים בערבה, ולא כולם מוכנים לגור באילת ולעבוד בערבה. למרות זאת מה שגרם להם להצליח זו חשיבה לטווח ארוך והשקעת הכספים בחזרה בחברות.

אד עצמו ממשיך לעשות תורנות מטבח פעם בחודש. המהות לא השתנתה, אבל הקיבוץ והוא נפתחו לעולם הגדול והמרחקים הצטמצמו. הוא טוען שהערבה היא המקום הכי טוב עבורו ולא לכולם מתאים לגור בעיר. גודלו של הבית שלהם הוא 80 מטר, אבל בעיניו זה לא מוריד מאיכות החיים.

לציפי ולו יש ארבעה ילדים והם חוגגים 40 שנות נישואין. שלושת ילדיו הגדולים נשואים ויש לו כבר 8 נכדים, הוא שם יעד להגיע ל-16, שרובם חיים מחוץ לקיבוץ.

את הטור הזה כתבתי אחרי שיחה מרתקת עם אד. ההנחיה העיקרית שלו למאמר הייתה: "בבקשה תעשי את זה צנוע". זה מבטא בדיוק את האישיות שגיליתי בשיחה. איש עם כל כך הרבה ניסיון והבנה ויחד עם זאת היזם הכי צנוע שהכרתי.